זה קרה ב-14 באפריל 1964, כנבחרת חיפה, הרכב משולב של שחקני מכבי חיפה והפועל חיפה, אירחה את טאג` טהרן, אחת הקבוצות החזקות בפרס, כפי שכונתה אז איראן בישראל. המשחק נערך באצטדיון קריית אליעזר והיה חלק ממסורת די מוכרת של אותה תקופה: משחקי ראווה בינלאומיים מול נבחרות מאוחדות של שחקני אותה העיר ששמו לכמה שעות את היריבות בצד.
"בשנות ה-60 זה היה מחזה די שכיח. קבוצות מחו"ל הגיעו לארץ למשחקים מהסוג הזה, הכוכבים הירוקים והאדומים חלקו חדר הלבשה אחד והקהל החיפאי נהנה מהזדמנות לראות שחקנים בינלאומיים מקרוב" נזכר יוסי גלזר, עורך עמוד הפייסבוק "ספורט נוסטלגיה חיפאית", "בדרך כלל גם הגיע קהל גדול ליציעים, אבל דווקא למשחק מול הקבוצה מטהרן הגיעו רק 3,000 צופים". באותן שנים אירחה הנבחרת של חיפה קבוצות פאר בסדר גודל אירופי כמו טוטנהאם ודורטמונד, כך שהקבוצה הפרסית לא הייתה השם הכי אטרקטיבי שהגיע לכרמל.
הפרסים הגיעו אחרי שני הפסדים על אדמת ישראל: נבחרת הנוער של ישראל, אז אלופת אסיה, ניצחה אותם 0:3, וגם הפועל ירושלים גברה עליהם 0:2, אבל בחיפה הם כבר נראו אחרת. האורחים מטהרן עלו ליתרון כבר בדקה ה-15, והקהל בקריית אליעזר הופתע. מי שהחזיר את החיפאים למשחק היה אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה בכל הזמנים, אברהם מנצ`ל. בעונתו הלפני אחרונה כשחקן פעיל הוא כבש בדקה ה-29 במבצע אישי מרשים והשווה ל-1:1, בדקה ה-51 הגיע המהפך: מנצ`ל שוב היה במרכז העניינים, כשבישל את שער הניצחון למחליף שמחה אורן - כוכבה לשעבר של הפועל חיפה. עד הסיום שמרה נבחרת חיפה על היתרון וניצחה 1:2 את האיראנים שחזרו מחיפה עם הפנים בין הידיים.
גם הסיפורים הקטנים מסביב למשחק ההיסטורי מלמדים משהו על התקופה הכל כך שונה. אחד מכוכבי מכבי חיפה באותם ימים, דני "שמילו" רום, בכלל לא עמד לרשות הנבחרת החיפאית. "לפי הדיווח בעיתון "דבר", הסיבה לכך הייתה כי הוא לא שוחרר מהעבודה שלו בחברת החשמל", מספר העיתונאי החיפאי הוותיק יוסי גלזר. למעשה, רום הפסיד את המשחק כי נדרש לשחק באותה השעה בדיוק בליגה למקומות עבודה במשחק של חברת החשמל נגד עובדי נמל חיפה באצטדיון קריית חיים.
המשחק הזה, שנשמע היום כמו סיפור מופרך, הוא תזכורת קטנה למציאות שונה לגמרי. למעלה מ-60 שנה עברו מאז והכדורגל השתנה, העולם השתנה וגם היחסים בין המדינות, אבל בדפי העיתונים הישנים עדיין נשארה התזכורת: פעם, על הדשא בקריית אליעזר, איראן וישראל פשוט שיחקו כדורגל.
המשחק הזה, שנשמע היום כמו סיפור מופרך, הוא תזכורת קטנה למציאות שונה לגמרי. למעלה מ-60 שנה עברו מאז והכדורגל השתנה, העולם השתנה וגם היחסים בין המדינות, אבל בדפי העיתונים הישנים עדיין נשארה התזכורת: פעם, על הדשא בקריית אליעזר, איראן וישראל פשוט שיחקו כדורגל.
