המורדור של הכדורגל הישראלי, בטח אם אתה אוהד מכבי חיפה. מעבר לעובדה שמדובר באמת באחד המבנים המכוערים ביותר שנוצרו בעת החדשה, נטול נשמה ואקוסטיקה, מעבר לעובדה שכל משחק בו מרגיש כמו משחק רדיוס ללא קהל בקונייטרה, כמות המרורים שאכלנו בו עם השנים מספיקה לעשרה סדרי פסח, בקלות.
כן, היו גם ימים יפים, בשנות התשעים, אבל באופן כללי, ובטח בשנותיו האחרונות של המקום כמארח הרשמי של משחקי גביע המדינה, הווקטור של הפנים שלנו ביציאה מהאצטדיון היה די קבוע - למטה, בין הידיים.
רבים התפתו להאמין שההגרלה מול הפועל רעננה היא הגרלה קלה, בטח אחרי הקרקס של סיבוב ח׳ בעילוט. אלו מאיתנו שזכו לטעום את נחת זרועו של המקום בעבר, הבינו שזהות היריבה לא באמת קריטית כאן - אם לא נשכיל לכבוש בדקות הראשונות, זה יהיה משחק קשה לצפייה.
באופן כללי, ובטח כשזה נוגע אלינו, משחק מול יריבות מליגה נמוכה יותר בגביע יכול ללכת לשני כיוונים - שער עד דקה עשירית? שיט תענוגות מלא בקוריוזים ושערים. לא הצלחנו לכבוש? שיט שואו כמו השיט ההוא מהסדרה בנטפליקס.
ואכן, משלא נפל שער לזכותנו בפתיחה, התחלנו להרגיש כולנו את המועקה הולכת ונבנית. לא עזרה גם פציעתו של חזיזה והעובדה שמיכאל אוחנה שיחק עם ההנדברקס למעלה, ככל שנקפו הדקות - התמעטו ההזדמנויות.
אם המחצית הראשונה עוד הייתה סבירה, המחצית השנייה הייתה באמת בלתי ניתנת לצפייה. מתוך אילוצים של דלילות סגל בעיקר, ברק הוציא את אוחנה ועבר לשלושה בלמים. נותרנו בלי שחקן אחד שיכול להיות מוגדר יצירתי ומתפקד, כשכל יהבנו בהתקפה מוטל על יכולת היצירה של פייר קורנו ויילה בטאי. שלא יובן לא נכון, שניהם בהחלט יכולים לתמוך בהתקפה, אבל להפוך אותם למנהלי ההצגה מוביל בעיקר למחזות קורעי לב ועין כמו האנטי כדורגל שנאלצנו לסבול במחצית הזו.
השעון התגלגל, השליטה שלנו במשחק הייתה אבסולוטית אבל נטולת תכלס, והבונקר של רעננה לא התקרב לפיצוח. מסוג המשחקים שבו אתה מסתובב לחבר שלידך ואומר לו "גם אם הם ישחקו עד שמיני עצרת, אין להם בט לגול במשחק הזה".
ואיזה מזל, איזה מזל שגיא מלמד היה עקשן וידע לנשוך שפתיים כשהאוברחוכעמים אצלנו רצו לשלוח אותו מכאן. איזה מזל שהוא חי בפינות האפלות של רחבת ה-16 ומחכה בדיוק לרגע אחד של חוסר תשומת לב, רגע אחד בתוך תוספת הזמן שבו הריכוז האבסולוטי של שחקני רעננה נשבר לשנייה, איזה מזל שהוא שם את הראש שלו בדיוק במקום ובעוצמה הנכונים בכדי להזיז את הרשת ברגע הכי חשוב.
אלוהים, איזה מזל שלא היינו צריכים להישאר במקום הנוראי הזה עוד חצי שעה (מינימום), להיסחט בעייפות להסתכן בעוד פציעות ולא עלינו, חלילה, בעקיצה מהעבר השני. באמת שזה לא היה מאוד רחוק, אבל בסוף, השפיץ של הראש ובעיקר הישבן של מלמד עשו את ההבדל ושמו אותנו בצד הנכון של הקו הדק בין ששון לאסון.
כי כשהכל משתבש ומתבחבש, כשהרפתקת הגביע הופכת לסיוט, אתה רק רוצה לעשות דבר אחד - להשיג את החותמת בדרכון ולעלות לטיסה לשלב הבא, בכל האמצעים. וגיא מלמד, מסתבר, הוא אחד שיכול להשיג אותה ברגעים שבהם הכל נראה קשה ומייאש.
תראו, זה לא דבר טריוויאלי, וזה באמת לא משנה מי הקבוצה נגדנו. מאוד קל לחרבן את המצב בסיטואציות האלו, אבל מכבי חיפה, למרות היעדר איכות באמת מזעזע וצורת משחק מעודדת רצון לעיוורון, לא איבדה ריכוז. נכון, היה את הפאלטה של תחילת המשחק, עם ההסתננות של מיקו ממן, אבל שריף היה שם לעצור אותו - ובאופן כללי, המודעות לכך שמתפרצת אחת יכולה להפוך לקטלנית ניכרה על השחקנים, והם לא עזבו את המשחק ולא התייאשו לרגע.
זה שחסרה איכות, בטח במצב בו כל רגע יורד עוד קלף מהחבילה הדלילה גם כך שלנו, זה כבר די ברור. אבל מה שניצח, בסופו של דבר, למכבי חיפה את המשחק הזה, מעבר לתחת של מלמד, זו הגישה והריכוז, בעיקר בחלק האחורי.
נכון, זה לא נוצץ וזה לא מכבי חיפה בהגדרה, אבל קבוצות בכדורגל המודרני נבנות קודם כל ממשחק הגנה קבוצתי טוב, ואת היסודות האלו ברק בכר הקנה בצורה טובה מאוד. זה משחק חמישי שלנו ללא ספיגה, כשהציוותים בהגנה מתחלפים ללא הפסק.
אין באמת מישהו שאפשר לציין ממש לטובה, ובכל זאת - נבות רטנר. הילד שחקן, רואים את זה בכל נגיעה. הוא גם לא מפחד לנסות ולעשות דברים, כולל מסירת העומק הנהדרת לבטאי במחצית הראשונה. מן הסתם, יש עדיין אלמנטים יותר בוסריים במשחק שלו, בעיקר במשחק ההגנה, אבל מרגיש שזה שחקן שלא צריך להשאיל לשום מקום. הוא שווה רוטציה במכבי חיפה כבר עכשיו. גם שריף היה שם ברגע מכריע ונתן משחק שקט, עד כמה שבכלל היה צריך לגעת בכדור. כל השאר? כן שותפו, מה שנקרא.
טוב, אז ינואר הגיע הא? איך עובר הזמן מהר... הלו, מה הולך? הכל טוב איתכם? אתם עוד שנייה עולים למשחק ביום ראשון מול מכבי תל אביב עם האפסנאי בקישור האחורי ואוהד שזכה בתחרות מהגרין פלוס באגף ימין. טעויות הבנייה של הקיץ לא ייפתרו מפרסומים באתרי הספורט על מועמדים. אנחנו משוועים להחתמות, ומהר!
טוב, אז נמנע מאיתנו סיוט משמעותי אתמול, ומכאן - הפנים קדימה ליום ראשון. מכבי תל אביב בסמי עופר. אני צריך לומר עוד משהו? לא נראה לי. המשמעות והחשיבות ברורים, בטח כשמכבי תל אביב מגיעה על אדי ניצחון תחת משלה בדרבי הגביע. בחיאת, שכחתי כבר איך נראה ניצחון על קבוצה גדולה בסמי עופר. מה אתם אומרים חבר`ס, אני יודע שיש פציעות, חיסורים והכל, אבל אולי תנסו להזכיר לי ביום ראשון? בחיי שאשמח לכך.
שבוע טוב וירוק לכולם, נייחל לשובו במהרה של רן גואילי ז"ל, גיבור ישראל. לא נשכח ולא נעצור עד האחרון.
ובהזדמנות זו, לעם האיראני המופלא, מפינתי הקטנה במרשתת - מאחל לכם בהצלחה להסיר מעליכם את שלטון החושך המתועב שרודה בכם ומקלקל את העולם כולו שנים. הלוואי ונזכה כולנו להשתחרר מעילי במהרה בימינו, אמן.
כי כשהכל משתבש ומתבחבש, כשהרפתקת הגביע הופכת לסיוט, אתה רק רוצה לעשות דבר אחד - להשיג את החותמת בדרכון ולעלות לטיסה לשלב הבא, בכל האמצעים. וגיא מלמד, מסתבר, הוא אחד שיכול להשיג אותה ברגעים שבהם הכל נראה קשה ומייאש.
תראו, זה לא דבר טריוויאלי, וזה באמת לא משנה מי הקבוצה נגדנו. מאוד קל לחרבן את המצב בסיטואציות האלו, אבל מכבי חיפה, למרות היעדר איכות באמת מזעזע וצורת משחק מעודדת רצון לעיוורון, לא איבדה ריכוז. נכון, היה את הפאלטה של תחילת המשחק, עם ההסתננות של מיקו ממן, אבל שריף היה שם לעצור אותו - ובאופן כללי, המודעות לכך שמתפרצת אחת יכולה להפוך לקטלנית ניכרה על השחקנים, והם לא עזבו את המשחק ולא התייאשו לרגע.
זה שחסרה איכות, בטח במצב בו כל רגע יורד עוד קלף מהחבילה הדלילה גם כך שלנו, זה כבר די ברור. אבל מה שניצח, בסופו של דבר, למכבי חיפה את המשחק הזה, מעבר לתחת של מלמד, זו הגישה והריכוז, בעיקר בחלק האחורי.
נכון, זה לא נוצץ וזה לא מכבי חיפה בהגדרה, אבל קבוצות בכדורגל המודרני נבנות קודם כל ממשחק הגנה קבוצתי טוב, ואת היסודות האלו ברק בכר הקנה בצורה טובה מאוד. זה משחק חמישי שלנו ללא ספיגה, כשהציוותים בהגנה מתחלפים ללא הפסק.
אין באמת מישהו שאפשר לציין ממש לטובה, ובכל זאת - נבות רטנר. הילד שחקן, רואים את זה בכל נגיעה. הוא גם לא מפחד לנסות ולעשות דברים, כולל מסירת העומק הנהדרת לבטאי במחצית הראשונה. מן הסתם, יש עדיין אלמנטים יותר בוסריים במשחק שלו, בעיקר במשחק ההגנה, אבל מרגיש שזה שחקן שלא צריך להשאיל לשום מקום. הוא שווה רוטציה במכבי חיפה כבר עכשיו. גם שריף היה שם ברגע מכריע ונתן משחק שקט, עד כמה שבכלל היה צריך לגעת בכדור. כל השאר? כן שותפו, מה שנקרא.
טוב, אז ינואר הגיע הא? איך עובר הזמן מהר... הלו, מה הולך? הכל טוב איתכם? אתם עוד שנייה עולים למשחק ביום ראשון מול מכבי תל אביב עם האפסנאי בקישור האחורי ואוהד שזכה בתחרות מהגרין פלוס באגף ימין. טעויות הבנייה של הקיץ לא ייפתרו מפרסומים באתרי הספורט על מועמדים. אנחנו משוועים להחתמות, ומהר!
טוב, אז נמנע מאיתנו סיוט משמעותי אתמול, ומכאן - הפנים קדימה ליום ראשון. מכבי תל אביב בסמי עופר. אני צריך לומר עוד משהו? לא נראה לי. המשמעות והחשיבות ברורים, בטח כשמכבי תל אביב מגיעה על אדי ניצחון תחת משלה בדרבי הגביע. בחיאת, שכחתי כבר איך נראה ניצחון על קבוצה גדולה בסמי עופר. מה אתם אומרים חבר`ס, אני יודע שיש פציעות, חיסורים והכל, אבל אולי תנסו להזכיר לי ביום ראשון? בחיי שאשמח לכך.
שבוע טוב וירוק לכולם, נייחל לשובו במהרה של רן גואילי ז"ל, גיבור ישראל. לא נשכח ולא נעצור עד האחרון.
ובהזדמנות זו, לעם האיראני המופלא, מפינתי הקטנה במרשתת - מאחל לכם בהצלחה להסיר מעליכם את שלטון החושך המתועב שרודה בכם ומקלקל את העולם כולו שנים. הלוואי ונזכה כולנו להשתחרר מעילי במהרה בימינו, אמן.
