חצי שנה עשויה להרגיש כמו נצח. לפני ימים בודדים אופק מליקה רשם את אחת ההצלות הגדולות בתולדות מכבי ת"א, אם לא הכדורגל הישראלי. זינוק מושלם לפינה הגבוהה של השער מנע מלירן רוטמן ניצחון בדרבי אחרי 4,281 ימים, הפך לרגע שהצהובים יראו שוב ושוב ב-40 השנה הבאות והוביל לכך ש-700 אלף השקלים ששולמו תמורתו, אז שוער עם משחק אחד בבוגרים שאפילו לא היה האופציה הראשונה בנבחרות הצעירות של ישראל בהן שיחק, להיראות כמו עסקת המאה.
הסיפור של מליקה עובר בין שתי הנקודות האלה, אבל מתחיל הרבה קודם. השוער שמגיע משושלת כדורגלנים, דור שלישי של שוערים למעשה, התחיל דווקא ברעננה ומצא את עצמו בין הקורות במשחק גורלי נגד הירידה לליגה א`. הוא אמנם ניצח, אך המאמן אלי כהן החליט להחזיר את השוער הראשון ברק לוי. הקבוצה ירדה ליגה.
משם הוא המשיך לקבוצת הנוער של מכבי פתח תקוה שזכתה באליפות, כשהוא שמר על 13 שערים נקיים ב-30 משחקים. זה נתון טוב, אבל האם זה מספיק כדי שמכבי ת"א תשלם 700 אלף ש"ח, לא מעט, על שוער כל כך צעיר?
לא תמיד. כאן נכנס אחד מהיתרונות הגדולים ביותר של מליקה, האתלטיות שחריגה בכל קנה מידה לכדורגלן ישראלי. מליקה היה אלוף ישראל בקפיצה לגובה ולרוחק, מה שהופך אותו לאחד האתלטים הטובים במדינה, לא רק בשנתון בו גדל, אלא בכלל. מאמן השוערים של רעננה גיא סולומון הדגיש בשיחה עם אורי בבליקי שלנו את כוח הרגליים, הזריזות והמהירות, את כולן ראינו בהצלה הגדולה מול לירן רוטמן בדרבי.
מבחינה גופנית, מליקה הוא "החבילה השלמה". 1.88 מ` עם מוטת ידיים ארוכה שמאפשרת לו לכסות שטח משמעותי, בדומה לשוערים כמו ניב אליאסי או דניאל פרץ, אבל עם כוח מתפרץ ויכולת יציאה מהמקום שאין להרבה שוערים, בטח שלא ישראלים. תוסיפו לזה את הרקע המשפחתי, ויש למכבי ת"א עם מה לעבוד.
קל לשכוח את זה, אבל הצהובים הוציאו בעשור האחרון את אחד השוערים הטובים בליגה הספרדית בזמנו, פרדראג ראיקוביץ`, ושוער לבאיירן מינכן, פרץ. ברגע שקבוצה הצליחה לגדל שני שוערים שהגיעו רחוק, השקעה בשוער צעיר היא אינטרס כלכלי לכל דבר. מעבר לזה, האישיות של מליקה הפכה אותו למי שיכול להפוך לשוער מצוין.
מאמנים שונים שעבדו עם מליקה לאורך הקריירה דיברו בחיוב על אופי שקט, כמעט אפאתי לעתים, אחד שלא מחפש בהכרח להדליק את חדר ההלבשה אלא נשאר בשלו. השקט הנפשי והבגרות הפכו אותו למי שהצליח להתאושש מההרחקה מול פאפוס תוך חודשים ולבאנקר במועדון שעבר לא מעט מאז אותו משחק, כולל ה-6:2 מול בית"ר ירושלים שלמעשה החזיר אותו לשער.
זה אמנם נשמע כמו אוסף קלישאות (וכך גם המשך המשפט), אבל אפשר לראות את האופי הזה על המגרש. מליקה בן ה-20 לא מפחד להכווין את ההגנה שלו, עומד על שלו גם בדרבי חוץ בו שיחק כ-55 דקות בחיסרון מספרי ולא מהסס לקחת סיכונים, מה שמתבטא למשל ב-7.1 חילוצי כדור למשחק שממקמים אותו בין גאורגי ירמקוב (6.9) לאליאסי (7.4).
מוסר העבודה שלו זוכה להערכה רבה בתוך מכבי ת"א, כשהוא סייע לו להתמודד עם פציעה ב-2024/25. עוד בקיץ טענו בקבוצה כי מליקה יכול להיות השוער הראשון במהלך העונה, אם לא בתחילתה, ואנחנו רואים את השיפור הזה משבוע לשבוע. עוד יהיו טעויות, אבל המגמה חשובה וכך גם הביטחון העצמי. מליקה נתן לנו הצצה לכך בסיום המשחק, כשאמר ש"הייתי מאוד מבואס על עצמי שאכזבתי את עצמי ואת כולם, אבל המשכתי לעבוד קשה והמשכתי להרים את הראש ואני שמח שהצוות נתן לי קרדיט ותמיד האמנתי. אם אתה לא מאמין במקצוע הזה אין לך מה לעשות פה".
מעבר לכך, משחק הרגל שלו מצוין. לפי נתוני מעקב 90 דקות (של הח"מ) הוא השוער שבועט את בעיטות השוער המהירות בליגה. לא רק שיש לזה יתרון בפן הטקטי עבור קבוצה ששולטת בכדור ומחפשת למעשה נקודות שבירה של יריבתה, אלא גם מבחינת הביטחון שזה משרה על שחקני ההגנה.
מליקה לא מהסס לשלוח כדורים ארוכים (שישה למשחק ב-55% הצלחה, נתון טוב), וגם אם לא ראינו בישולים או מסירות מפתח של ממש נראה שהוא בכיוון הנכון.
מה הלאה? שאלה טובה. מליקה רק בן 20, עדיין לא סיים עונה מלאה וסביר שיהיו לו עליות וירידות, בדומה למה שקרה לדניאל פרץ בעונתו הראשונה בשער. אי אפשר לפסול תסריט של יציאה לחו"ל, אך כנראה הדבר הנכון עבורו הוא לפתוח ולסיים עונה מלאה כשוער הראשון של הצהובים ב-2026/27, מה שבסבירות גבוהה יכלול קמפיין אירופי, בשאיפה גם בבלומפילד.
יש למליקה את כל הכלים. אתלטיות יוצאת דופן, מוסר עבודה, בגרות נפשית, יכולת מסירה, מערכת שהוציאה שוערים לליגות הגדולות באירופה וטיפת מזל, זאת שמנעה מעומרי גלזר להגיע למכבי ת"א בקיץ והעניקה לו את ההזדמנות שהפכה אותו לשוער הראשון. זה לא משנה אם הוא מליקה השלישי, דניאל פרץ השני או אופק הראשון. מה שמשנה הוא שיש למכבי ת"א שוער טוב מאוד, שעשה היסטוריה מספר שבועות לפני יום הולדתו ה-21, ועדיין רחוק מהתקרה שלו.
