אבל העידן הזה, כאמור, מת. היום, ספורטאים בכל התחומים ממשיכים לשחק עד שהרגליים שלהם פיזית לא עומדות בזה. פדרר, נדאל, לברון, סטף, זלאטן, מסי, רונאלדו - כולם שיחקו ושיחקו ושיחקו (חלקם עדיין משחקים ופרישה לא נראית באופק). כולם סחטו כל טיפה מהלימון שנקרא קריירה, במה שהוא ספק רצון להיאחז בתהילה - וספק חרדה מהיום שאחרי, ומהריקנות שבאה איתו. בכך, הם בעצם מהמרים על עצמם - הם מקווים שיוכלו לפרוש בטעם טוב, שזקנתם לא תבייש את נעוריהם.
ואף על פי כן, אם לרדת לרגע מהאייקונים - ערן זהבי הצליח לעשות את שני האקטים. הוא גם משך את הקריירה עד תום, וגם הצליח לפרוש כשהוא בשיאו. זה לא סוד שבטורים קודמים, כתבתי שהוא היה צריך לפרוש אחרי הזכייה ב-2024 - אחרי שער ניצחון בסמי עופר. זהבי בחר להמשיך לעוד שנה, בהחלטה שהיא לא נטולת סיכונים, אבל היא השתלמה לו בענק. תמונת הסיום האמיתית שלו היתה בבית ולא בחוץ, מול עשרות אלפים שקיבלו אותו באהבה, ואחרי שלושער במשחק אליפות. הקאט אולי נדחה, אבל בסופו של דבר הגיע בזמן - זהבי פרש כמו שהוא היה צריך לפרוש.
וזה הקאט המושלם, ביותר ממובן אחד. את הקריירה של ערן זהבי לא צריך לספר רק במובנים ספורטיביים (גם אם ספורטיבית היו הישגים רבים) - אלא במונחים קולנועיים. לצד ההצלחה המטורפת שלו על המגרש, זהבי תמיד ידע לכתוב את הנראטיב שלו בצורה מושלמת - בשורה של סצנות בלתי נשכחות, שספק אם הוא כיוון להן, אבל הן מנוסחות באופן הכי רהוט שיש.
מהדמעות כילד במגרש האימונים של הפועל ת"א, שער הניצחון בטדי, שער ההעפלה לליגת האלופות בהפועל, המספרת בליון, הפיו פיו, הבעיטה לפואד, הגול המדהים בבאזל, זריקת הסרט, השלושער נגד אוסטריה, "נאום העכברים", החמצת הפנדל נגד סקוטלנד, שבירת השיא בנבחרת, הראבונה בסין, הגול נגד אייאקס בארנה, החזרה לבלומפילד עם פ.ס.וו, הקאמבק למכבי, האליפות החמישית והשישית כשהוא במוקד. כל אלה לא היו רק רגעים גדולים ספורטיבית - אלא גם חזותית. משאירים תמונות שייחרטו בזיכרון הקולקטיבי שלנו לעד. לטוב, ולפעמים גם לרע.
מה מקומו בהיסטוריה? האמת היא שהשאלה הזאת לנצח תישאר סובייקטיבית. לכל אוהד יש את הדירוג שלו של הגדולים ביותר, וגרסה מוסכמת כנראה לא יכולה להיות. אבל דבר אחד אפשר להגיד בוודאות - זהבי הוא השחקן (במובן Actor) הכי גדול שהיה כאן. מישהו שלא ידע רק להיות טוב על המגרש, אלא ידע גם איך להיראות - איך להפוך את הרגע שלו לבלתי נשכח.
במובן הזה, הוא בהחלט ביטא את הקול של הדור שלו - הוא הכוכב הראשון של עידן הרשתות החברתיות, שבו הכוכבים כבר לא תלויים במתווכים כדי לספר את הסיפור שלהם - אלא יכולים לספר אותו בעצמם. ובכל אחד מהפריימים הגדולים של זהבי, היה שם האיש עצמו - שידע איך להפוך לא רק לשער בלתי נשכח, אלא גם לווידאו שיכול להיות ויראלי, להיצרב בתודעה, ומעל הכל להיזכר.
זהבי היה כוכב במלוא מובן המילה. לא רק כדורגלן גדול, אלא גם אדם יוצא דופן - שאי אפשר היה להישאר אליו אדיש. הוא עורר שנאה אדירה כמו שהוא משך אהבה יוקדת, הוא זכור בגלל גדולה וגם בגלל רגעי שפל, הוא היה קוטבי וקיצוני ומעורר מחלוקת וקונצנזוס - הכל ביחד. זה סוד הקסם שלו, שהפך אותו לשחקן בלתי נשכח והיסטורי. למישהו שאף אחד לא ישכח. הוא לקח את כולנו - אוהדים, צופים, עיתונאים, שחקנים, מאמנים - למסע גדול מהחיים.
ולא משנה מאיזה צד של המסע הייתם, בצד שאהב או ששנא, שסלד או שהתאהב - בסוף המסע, אי אפשר שלא להסתכל אחורה ולחייך. כי זה היה כיף גדול לחוות, להישאר מרותק עד השנייה האחרונה, עד לכתוביות הסיום - כשהכוכב הולך לבדו אל עבר השקיעה. ערן זהבי, אגדה שקרתה באמת.
במובן הזה, הוא בהחלט ביטא את הקול של הדור שלו - הוא הכוכב הראשון של עידן הרשתות החברתיות, שבו הכוכבים כבר לא תלויים במתווכים כדי לספר את הסיפור שלהם - אלא יכולים לספר אותו בעצמם. ובכל אחד מהפריימים הגדולים של זהבי, היה שם האיש עצמו - שידע איך להפוך לא רק לשער בלתי נשכח, אלא גם לווידאו שיכול להיות ויראלי, להיצרב בתודעה, ומעל הכל להיזכר.
זהבי היה כוכב במלוא מובן המילה. לא רק כדורגלן גדול, אלא גם אדם יוצא דופן - שאי אפשר היה להישאר אליו אדיש. הוא עורר שנאה אדירה כמו שהוא משך אהבה יוקדת, הוא זכור בגלל גדולה וגם בגלל רגעי שפל, הוא היה קוטבי וקיצוני ומעורר מחלוקת וקונצנזוס - הכל ביחד. זה סוד הקסם שלו, שהפך אותו לשחקן בלתי נשכח והיסטורי. למישהו שאף אחד לא ישכח. הוא לקח את כולנו - אוהדים, צופים, עיתונאים, שחקנים, מאמנים - למסע גדול מהחיים.
ולא משנה מאיזה צד של המסע הייתם, בצד שאהב או ששנא, שסלד או שהתאהב - בסוף המסע, אי אפשר שלא להסתכל אחורה ולחייך. כי זה היה כיף גדול לחוות, להישאר מרותק עד השנייה האחרונה, עד לכתוביות הסיום - כשהכוכב הולך לבדו אל עבר השקיעה. ערן זהבי, אגדה שקרתה באמת.
