נו, אתם יודעים מה האמרה הידועה על משחקי גביע - העיקר לעבור שלב. אז אתמול היה "העיקר לעבור שלב" השני ברציפות שלנו מול קבוצת ליגה לאומית, מתחרה עיקש ברמת האטרקטיביות וההנאה לצופה לקודמו. לא היה נעים לעין, מחד, ומאידך - אי אפשר לומר שיצאנו מהמשחק הזה נטולי בשורה. בין הקידוח הבלתי פוסק בניסיון למצוא פתח באוטובוס של טוואטחה, ראינו בהחלט מספר נקודות אור בולטות ומעודדות.
נתחיל קודם במה עבד פחות טוב, כאשר לפי תוצאת וצורת המשחק אתמול, די ברור שמדובר בהתקפה באופן כללי: אם הייתה ציפייה למישהו שזה הולך להיות טיול בפארק, הוא התבדה מהר מאוד. כפר קאסם באה לבעוט ברגליים בכל הכוח ולהצטופף בשני קווים מאחורי כדור לאורך כל המשחק. טאלב טוואטחה חשש ממרגלים, פחות בשל תכנית המשחק הדי צפויה שלו, וככל הנראה מכיוון שלא רצה שיראו שהוא הקרין שחקניו סרטים של ואן דאם וג׳קי צ׳אן כהכנה למשחק.
נתחיל קודם במה עבד פחות טוב, כאשר לפי תוצאת וצורת המשחק אתמול, די ברור שמדובר בהתקפה באופן כללי: אם הייתה ציפייה למישהו שזה הולך להיות טיול בפארק, הוא התבדה מהר מאוד. כפר קאסם באה לבעוט ברגליים בכל הכוח ולהצטופף בשני קווים מאחורי כדור לאורך כל המשחק. טאלב טוואטחה חשש ממרגלים, פחות בשל תכנית המשחק הדי צפויה שלו, וככל הנראה מכיוון שלא רצה שיראו שהוא הקרין שחקניו סרטים של ואן דאם וג׳קי צ׳אן כהכנה למשחק.
צריך לומר - טקטית, כפר קאסם באה מוכנה ועשתה את מה שהייתה צריכה לעשות - ובצורה טובה למדי, נוכח פערי הרמות העצומים. בפיגור מינימלי, הם המשיכו לשכב לאחור ולהמתין לחוסר ריכוז שלנו בדקות האחרונות, אבל לבסוף, ההיפך הגמור קרה. מכבי חיפה שמרה על הריכוז מאחור לאורך כל המשחק, והאיכות החדשה שלנו הייתה זו שהכריעה אותו באופן סופי בסמוך לבאזר.
כן, זה לא משחק שאקח איתי כזיכרון מחמם ליום סגריר, אין ספק. אבל זה בהחלט היה משחק שהראה נופך חיובי אחר בקבוצה. זה אף פעם לא קל לנסות ולפרק כזה קו הגנה צפוף וקשוח, בטח לא כשהוא מתובל בקפיצות נינג׳ה, ומכבי חיפה הנוכחית, בטח בהרכבה הפותח, עדיין חסרה שחקן שיאייש את משבצת ה-10 באינטנסיביות גבוהה מספיק.
אבל לאורך כל המשחק, לא ראינו אובדן ראש, עצבים מיותרים או אובדן מהותי של אינטנסיביות. המשכנו לשחק בצורה שקולה, לנסות בסבלנות למצוא את הפרצות, וזה לא מובן מאליו, אפילו לא מול קבוצה נחותה בהרבה מאיתנו כמו כפר קאסם. הגביע הוא מעון חם לפנצ׳רים וסינדרלות, ובשום שלב של המשחק, גם נוכח התוצאה, זה לא נראה שמכבי חיפה מאבדת שליטה על הנעשה.
נוסף על כך - מסתמן שהרכש בינואר מוסיף לנו את ליטרת האיכות שהייתה כל כך חסרה לנו, והאיכות הזו מכריעה משחקים. זעקנו על כך עוד בפתיחת העונה, זו לא חוכמה בדיעבד. היעדר האיכות הזה עלה לנו בסופו של דבר בנשירה מוקדמת ממאבק האליפות, אבל אולי תוספת האיכות של ינואר תהיה זו שתסדר לנו, סוף סוף, ריצה מוצלחת בגביע.
סדריק דון התחיל מהוסס ופחד הבמה ניכר עליו בפתיחת המשחק, אבל ככל שנקפו הדקות, הוא הלך והשתחרר ואז כל מי שלידו הלך והסתחרר. גם בשער הראשון, מסירה ענוגה ויפהפייה ליילה בטאי מצאה חלון שבור באוטובוס הקאסמים, וממש לקראת סיום - לא היה ראוי ממנו לתת את השער שסוגר את הסיפור ובסטייל. שבענו לא מעט מרורים משחקני רכש שהגיעו מהפועל ירושלים, אבל נראה שהפעם זה אחרת: את סדריק אנחנו מכירים היטב, והוא כוכב על הכדור וגם בלעדיו. רק שימשיך להראות לנו את זה.
לצידו, יש עוד בחור קטן וזריז (באופן כללי, נראה שהרכש בחלון הזה הוא מחווה להוביטים) שחשף טפח קטן מיכולותיו. ההייפ על מנואל בנסון גדול מאוד, ואתמול בזמן מועט יחסית, הוא כבר סיפק מספר ראשון עם בישול מסחרר ומהלך פשוט מבריק. איזו זריזות רגליים מרשימה, איזה ניקיון במסירה לדון.
לא נראה לי שיש עוררין על כך ששחקן ששיחק באופן קבוע בצ׳מפיונשיפ (עד שנפצע) הוא שחקן איכותי. השאלה היא מה יהיה מצבו הגופני לאורך זמן ואם יצליח לשמר את הקצב שנתן אתמול בדריבל לאורך משחקים שלמים, או לפחות למקטעים ארוכים מהם. קשה לדעת כרגע, וחשוב לזכור מול מי שיחקנו אתמול, אבל אם התשובה היא "כן" - הרווחנו כאן שחקן שייתכן מאוד ויהיה מעל הליגה.
אבל מי שזרח, שוב, מעל כולם, היה נבות רטנר. ברצלונה לא ברצלונה - השחקן הזה שווה כבר עכשיו מאבק עיקש על חולצת ההרכב במכבי חיפה. איזה ניהול קר רוח ושקט של המשחק אתמול, תאקלים חדים, מסירות מהירות וסיבובי גוף א-לה נטע לביא. בעל בית במרכז המגרש. אני מחזיק את עצמי בכל הכוח לא להתלהב יתר על המידה ממנו, בשל גילו הצעיר, אבל קשה שלא להתפעל מהבגרות, החוכמה והרוגע של הבחור הצעיר הזה, עם ובלי הכדור.
גם מיכאל אוחנה הראה מה הוא יודע, כשנוסף לשער הפנטסטי שכבש, הוא עבד מצויין גם בלחץ על הכדור והפיק מספר חטיפות, והדריבל שלו מהמשובחים, זה ברור. עדיין - מכבי חיפה חייבת להתחזק בעמדה מספר 10, עוד העונה, כי את האינטנסיביות במשחק אוחנה לא יכול לשמר לאורך כל המשחק. יש את עניין מצבו הגופני, כמובן, והוא צריך להיות ספרינט הסיום של 30 דקות מרוכזות ולא מי שמכתיב את הקצב 90 דקות.
בהגנה, כולם עבדו בצורה מצויינת, יילה בטאי הולך ומראה יותר נדבכים התקפיים בעבודה שלו ועיסאת מפגין בגרות והמון כוח פיזי בכל הפעולות. רק הכרטיס הצהוב של פייר קורנו, בטח לקראת התמודדות מול מנחוסי הר הצופים באדום ביום שבת, העיב על החגיגה. פייר הוא באמת, כמו שאומרים הילדים, אהבה שלי בלב, אבל לפעמים קופץ לו ג׳וק של חוסר אחריות למוח בפעולה לא ברורה. נוכח הפציעה של קני והנסיעה של פיינגזיכט, מוטב היה שפייר היה מגלה מעט יותר אחריות, כמצופה משחקן ותיק ומוערך כמוהו.
בגזרת "זה לא היה היום שלו", סטיוארט אמנם עשה קילומטראז׳ והראה לכולנו שבניגוד למה שראינו בשבועות האחרונים - הפונקציה של ריצה עדיין קיימת אצלו, אבל נראה חלוד מאוד מול השער ומסורבל ברמות. קנג׳י היה פושר למדי, סילבה קאני לא הביא בשורה, אם נאמר זאת בעדינות המתבקשת, ונראה כרגע לא מאוד קשור לאירוע שנקרא "מכבי חיפה", וגיא מלמד סיפק החמצה מזעזעת למדי. ובבניין בנסון ננוחם.
באופן כללי, ברק בכר רצה לדרוך את שחקניו לקראת ההתמודדות, ובצדק. אני מניח שהוא הריח את המתרגש לבוא ורצה לשמור על רמת ריכוז גבוהה. מצד שני, נראה שהדריכות הזו הובילה למעט לחץ מיותר בקרב השחקנים שלנו, מה שגרם למשחק נוקשה ולא יפה לעין. אבל כל זה לא משנה, כי כמו שציינו בתחילת הטור - בגביע העיקר זה לעבור. זה נכון מול כפר קאסם, זה נכון מול כל קבוצה.
הלאה, טדי בשבת, הפועל ירושלים. הקריפטונייט של בכר, זיו אריה, ממתין לנו בעיניים כלות. זה לא משנה איפה נמצאת הפועל ירושלים בטבלה, הם תמיד מוצאים בליבם את הכוח למרר לנו את החיים. הפעם הזו, בייחוד בשביל שחקן אחד ירוק, סדריק דון, ובשביל הקארמה על ההתנהלות שהוא חווה מזיו אריה, אני מקווה בכל לבי שנחזור מטדי צפונה עם שמחה בלב ושלוש נקודות ביד.
שבוע טוב וירוק לכולם.
לא נראה לי שיש עוררין על כך ששחקן ששיחק באופן קבוע בצ׳מפיונשיפ (עד שנפצע) הוא שחקן איכותי. השאלה היא מה יהיה מצבו הגופני לאורך זמן ואם יצליח לשמר את הקצב שנתן אתמול בדריבל לאורך משחקים שלמים, או לפחות למקטעים ארוכים מהם. קשה לדעת כרגע, וחשוב לזכור מול מי שיחקנו אתמול, אבל אם התשובה היא "כן" - הרווחנו כאן שחקן שייתכן מאוד ויהיה מעל הליגה.
אבל מי שזרח, שוב, מעל כולם, היה נבות רטנר. ברצלונה לא ברצלונה - השחקן הזה שווה כבר עכשיו מאבק עיקש על חולצת ההרכב במכבי חיפה. איזה ניהול קר רוח ושקט של המשחק אתמול, תאקלים חדים, מסירות מהירות וסיבובי גוף א-לה נטע לביא. בעל בית במרכז המגרש. אני מחזיק את עצמי בכל הכוח לא להתלהב יתר על המידה ממנו, בשל גילו הצעיר, אבל קשה שלא להתפעל מהבגרות, החוכמה והרוגע של הבחור הצעיר הזה, עם ובלי הכדור.
גם מיכאל אוחנה הראה מה הוא יודע, כשנוסף לשער הפנטסטי שכבש, הוא עבד מצויין גם בלחץ על הכדור והפיק מספר חטיפות, והדריבל שלו מהמשובחים, זה ברור. עדיין - מכבי חיפה חייבת להתחזק בעמדה מספר 10, עוד העונה, כי את האינטנסיביות במשחק אוחנה לא יכול לשמר לאורך כל המשחק. יש את עניין מצבו הגופני, כמובן, והוא צריך להיות ספרינט הסיום של 30 דקות מרוכזות ולא מי שמכתיב את הקצב 90 דקות.
בהגנה, כולם עבדו בצורה מצויינת, יילה בטאי הולך ומראה יותר נדבכים התקפיים בעבודה שלו ועיסאת מפגין בגרות והמון כוח פיזי בכל הפעולות. רק הכרטיס הצהוב של פייר קורנו, בטח לקראת התמודדות מול מנחוסי הר הצופים באדום ביום שבת, העיב על החגיגה. פייר הוא באמת, כמו שאומרים הילדים, אהבה שלי בלב, אבל לפעמים קופץ לו ג׳וק של חוסר אחריות למוח בפעולה לא ברורה. נוכח הפציעה של קני והנסיעה של פיינגזיכט, מוטב היה שפייר היה מגלה מעט יותר אחריות, כמצופה משחקן ותיק ומוערך כמוהו.
בגזרת "זה לא היה היום שלו", סטיוארט אמנם עשה קילומטראז׳ והראה לכולנו שבניגוד למה שראינו בשבועות האחרונים - הפונקציה של ריצה עדיין קיימת אצלו, אבל נראה חלוד מאוד מול השער ומסורבל ברמות. קנג׳י היה פושר למדי, סילבה קאני לא הביא בשורה, אם נאמר זאת בעדינות המתבקשת, ונראה כרגע לא מאוד קשור לאירוע שנקרא "מכבי חיפה", וגיא מלמד סיפק החמצה מזעזעת למדי. ובבניין בנסון ננוחם.
באופן כללי, ברק בכר רצה לדרוך את שחקניו לקראת ההתמודדות, ובצדק. אני מניח שהוא הריח את המתרגש לבוא ורצה לשמור על רמת ריכוז גבוהה. מצד שני, נראה שהדריכות הזו הובילה למעט לחץ מיותר בקרב השחקנים שלנו, מה שגרם למשחק נוקשה ולא יפה לעין. אבל כל זה לא משנה, כי כמו שציינו בתחילת הטור - בגביע העיקר זה לעבור. זה נכון מול כפר קאסם, זה נכון מול כל קבוצה.
הלאה, טדי בשבת, הפועל ירושלים. הקריפטונייט של בכר, זיו אריה, ממתין לנו בעיניים כלות. זה לא משנה איפה נמצאת הפועל ירושלים בטבלה, הם תמיד מוצאים בליבם את הכוח למרר לנו את החיים. הפעם הזו, בייחוד בשביל שחקן אחד ירוק, סדריק דון, ובשביל הקארמה על ההתנהלות שהוא חווה מזיו אריה, אני מקווה בכל לבי שנחזור מטדי צפונה עם שמחה בלב ושלוש נקודות ביד.
שבוע טוב וירוק לכולם.
