(דני מרון) (צילום: ספורט 5)
(דני מרון) | צילום: ספורט 5
בדרך כלל, כשדברים מתרחשים בדיוק בדרך שבה חשבת שיתרחשו, יש בך תחושת שמחה כלשהי. ובכן, המשחק אתמול התנהל בדיוק בדרך שבה חשבתי שיתנהל, לרבות המחיר ששילמנו על התקלות ממשחק הגביע מוקדם יותר השבוע, וקשה לומר שאני שמח. לא, שמח לא תהיה המילה שתתאר את תחושתי כלפי המשחק והמועדון בכללותו. איזה משחק מרוקן אוויר מהריאות שזה היה, כזה שלוקח אותנו צעד גדול לאחור בדרך בה אנחנו תופסים את הקבוצה ואת טיבה. 

הפועל ירושלים הקדימה לעקוץ, תפסה אותנו מסוחררים ומובכים שוב ושוב דרך אגף ימין שבו (שוב!) נוכחנו שהשילוב של קאני ובטאי על אגף ימין הוא מהגרועים שידעה הקבוצה ומפרק את כל האיזון ההגנתי, ואז משום מקום סיפקה לנו האדומה הירושלמית מתנה בלתי צפויה בדמות כרטיס אדום והזוי - קופון מתנה שאנחנו השכלנו לממש רק לתיקו עלוב.
כמעט תשעים דקות של שליטה מוחלטת וכל כך מעט תכלס ומצבים מסוכנים. כלום התקפי בפיתה, כמעט אף רעיון מוצלח, התרסקות חוזרת ונשנית על חומות ירושלים האדומות ברמת ביצוע לא מספיק גבוהה? עם בדיוק אפס ג׳וקרים לשלוף מהספסל בכדי להעביר את רוע הגזרה. אין לי שום טענה על הבונקר המבחיל של הפועל ירושלים במשחק הזה. זה מה שהיא הייתה צריכה לעשות וזה מה שהיא עשתה, כולל כל הלהיטים של ההשתטחויות על הדשא ושאר מרעין בישין. לו אני במצבם, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר מול קבוצה כל כך חסרת מעוף וברק. 

אגב ברק, שוב ליקוי המאורות מול זיו אריה תפס אותו פשוט לא מוכן, ושום דבר שזרק למערכה לא באמת שינה משהו מהתמונה הכללית העגומה עד מאוד. עם זאת - הוא נאלץ להתמודד עם גל פציעות וחיסורים, משחקים מול ברצלונה וכדומה, מה ששחק כמעט את כל האופציות האיכותיות מהספסל, כמו גם חלק מן האופציות על הדשא. לקורא מיכאל אוחנה שלום...

אז הנה, שלא יגידו שאני לא נותן לעניין הזה יחס מספק,  או שאני לא מדגיש מספיק את גודל המחדל שבו מבוסס המועדון הזה כבר מספר שנים: עצם העובדה שמכבי חיפה מגיעה לשלב זה בעונה בחלון מבלי שהחתימה מספר 10 חדש (ולא, סדריק דון הוא לא מספר 10, גם לא בנסון), ואין לה פתרונות לפיצוח בונקרים על הדשא ועל הספסל זו חתיכת תעודת עניות למועדון הזה. 

במשך חודש אתם מגרגרים את עניין ברוניניו עד כדי מיאוס, מותחים ומושכים את הסאגה הזו על שני שקלים ועשרים עד לרגע שבו מגיעה קבוצה אחרת ועושה לכם מט על הפנים בעשר דקות שיחה עם השחקן ונציגיו. שוב ושוב עושים את אותה הטעות כמו בכל אחד מהחלונות הקודמים שבהם היהירות, הדחיינות והמיסמוס משאירים אותנו עם משבצת קריטית חסרה אחת (לפחות). בשם אלוהים, על סמך מה הביטחון הכוזב הזה? מאיפה עזות המצח להתנהל בצורה כל כך יהירה ולהתבחבש על פרוטות כשהקבוצה משוועת לפיתרון בעמדה קריטית?
אתם מבינים שאנחנו מרחק מכה קטנה בנקודה לא נכונה ברגל של מיכאל אוחנה מלהישאר עם אפס (!) שחקנים שיכולים לאייש את ה-10 במכבי חיפה?! במכבי חיפה, עם מספר 10 מתפקד אחד (וגם זה בעירבון מוגבל), שבוע לסוף חלון ינואר. סליחה - עם שני מספרי 10 (אחד מהם הפך לכזה השנה) שיחד מייצרים שבעים אחוז כשירות בעונה מוצלחת. כל זה כשאפילו לא השגנו הנחה של שקל בסאגה הבלתי נגמרת של ברוניניו, כן? וגם לא את ברוניניו עצמו. 

כל זה אחרי חלון כושל שניפץ כל סיכוי לקמפיין תחרותי בליגה השנה. באמת שהגורמים המקצועיים ניהוליים כרגע במכבי חיפה צריכים להתבייש בעצמם על הדרך שבה הם מנהלים את ענייני הרכש (או אי הרכש). גם מעבר לזה. נניח שאין ברוניניו. זהו? אין יותר קשרי 10 בעולם? אין תכנית ב`? הכל בסופו של דבר מתנהל בשליפה ובגחמה במכבי חיפה, קבלת החלטות על סמך ניצחון או הפסד ולא על פי משנה סדורה. 

מי יודע, אולי הפסד הנקודות הזה, שמרחיק אותנו מהמאבק על המקום לאירופה, יגרום לתזוזה מערכתית וניסיון נוסף עם ברוניניו כלשהו אחר. אפשר במקרה הזה רק לקוות, אבל לטווח ארוך - אי אפשר לנהל ולקבל החלטות בדרך הזו עבור מועדון כל כך גדול.

המאורעות האלו מתרחשים בשבוע שבו אנחנו מתבשרים על התרחקות האמריקאים, לכל הפחות, מעיסקה עם יעקב שחר להעברת המועדון הלאה. בדרך הנוכחית - אין למועדון הזה תקומה בשנים הקרובות, בטח לא מול המועדונים הגדולים בישראל שעושים הרבה יותר בהרבה פחות כסף ובהרבה פחות יהירות וחשיבות עצמית.

פרסונלית, רביעיית ההגנה במשחק די זוועתי, פיינגזיכט נראה מותש מאוד ולא התאים את עצמו לרמה, בטאי בעוד משחק בו הוא מופקר לגורלו, סק ממשיך במסורת המשחקים הנוראיים אחרי אליפות אפריקה ורק עיסאת עוד איכשהו היה סביר, למרות הסיבסוב שאכל בשער של הפועל ירושלים.
מקדימה, סילבה קאני הולך וממצב את עצמו כמקרה רכש שדורש תחקיר מעמיק, אם נשתמש במינוחים מאוד עדינים. באמת שזה כבר הופך לקשה לצפייה, כל האירוע הזה של קאני במדים הירוקים, נראה שהוא לא בקליבר של המועדון. 

סדריק דון לא הבריק, בלשון המעטה, גם לא קנג׳י, ומיכאל אוחנה נראה סחוט ומשומש למדי אחרי שלושה משחקים בשבוע. בחסרונם של עלי מוחמד, דולב חזיזה ובטח פייר קורנו עם הצהוב הטיפשי התורן שקיבל במשחק הגביע, זה כבר יותר מדי עבור קבוצה שמחפשת פרצה בבונקר מבוצר ומגודר כמו זה שנדרשנו אליו אתמול. 

מתוך שמונה זרים, שלושה כרגע נמצאים מחוץ לרוטציה ועוד אחד בחצי כוח, למרות השער שכבש. בכל הנוגע לבנייה, התחושה היא שהמועדון הזה מתנהל באפס מחשבה הישגית, בראיה מקצועית לקויה ואם זו הדרך שבה הם רוצים לחזור אל קדמת הבמה, לדבריהם, הרי שבמצב הנוכחי, הרי שהיא מובילה לאותו המקום בדיוק - הדרך לשומקום. 

אגב, אם כבר דיברנו על ינואר, השחקן שכן נחת באגף ימין ונכנס אתמול, מנואל בנסון, הפגין משחק מרתיח שאני יכול לקוות שאינו מעיד על דרך המשחק שלו באופן כללי. שוב ושוב הוא ניסה ללכת על מסירה מתוחכמת במקום על מסירה מתבקשת לבטאי שפתח לו נתיבי מסירה טובים. אני מקווה שבאמת לא מדובר במשהו עקבי ושמדובר בחבלי היכרות ראשוניים, כי המשחק הזה היה מאוד לא מעודד מבחינתו עבורנו.

בכל זאת - נקודת אור מאתמול, נבות רטנר! אמנם כשחקן צעיר עוד צפויות לו אי אלו תנודות ביכולת, אבל זה הולך ומתבהר שמדובר בשחקן ברמה גבוהה, אשר נכון להיום בצדק מוחלט כבש את מקומו ב-11 של בכר. וסטויארט סיים את הבצורת! זה שווה אולי נקודה אחת אבל בשלב עגום זה של העונה, מה שנותנים לנו ניקח.

הצמרת מתרחקת, וקמפיין הליגה שלנו שרק לפני שבועיים וחצי נראה שמשנה כיוון - שינה כיוון שוב עם הפנים למטה. עם זאת, זו ליגה של מומנטומים, ודברים יכולים להשתנות. שום דבר לא יהפוך את העונה הזו לטובה עבורנו, בטח לא את ההכנה והניהול שלה. בכל הנוגע למאבק על אירופה, יש עוד זמן רב ומשחקים מרובים בכדי לקבע מסמרות כלשהן. בטווח הקצר בעניין הזה, בדגש על העניין הזה, דברים יכולים להשתנות. 

די אם תשאלו את בית"ר ירושלים, נניח, מה יכולים שבועיים שלושה טובים או רעים לעשות לקבוצה. אז עכשיו יש לנו צמד משחקי בית לא פשוט, מול קבוצות אשר מתדפקות על דלתות הפלייאוף העליון. עד כמה שהמאבק  על המקום הרביעי לא מרגש, ואלוהים עדי שהוא לא מרגש, מוטלת חובה על הקבוצה ועל המועדון לייצב את השורות בכדי לייצר תשתית ראויה לקבוצה בעונה הבאה. 

שבוע טוב וירוק לכולם, מקווה מאוד שנתבשר בכל זאת על רכש השבוע. מוטב מאוחר וכאלה...