1. ב"ש. זה אמנם עוד לא גמור, אבל הניצחון של מוליכת הטבלה באשדוד הרגיש כמו אבן דרך - דווקא בגלל שהוא היה קשה. באר שבע לא שיחקה מדהים בי"א, למעשה היא היתה קרובה מאוד לקבל את השוויון, אולי אפילו להפסיד. ויש לה לא מעט בעיות בהגנה, שהתקפות יותר טובות משל אשדוד יכולות לנצל. אבל מעל הכל, יש לה את מה שהביא לה ניצחון אתמול - והוא האקס פקטור המושלם. קינגס קנגוואה.
כי נורא נחמד ונוח לצייר את הפסאדה של מאבק אליפות - והתמונה, לפחות בינתיים, צמודה. אבל האמת היא שהכל בסוף תלוי ברגליים של האיש והחולצה מספר 17 (שהתחלפה מ-20). קנגוואה הוא האיש שיקבע מי תהיה האלופה. אם הוא יהיה בפוקוס ואיכותי כמו שהוא במחזורים האחרונים, חבל למתחרות - ולכולנו - על הזמן. ב"ש תהיה אלופה. אם הוא יאבד ריכוז (או חס וחלילה משהו אחר יקרה), הדלת תיפתח לאליפות של קבוצה אחרת. זה פשטני, לכאורה, אבל זו המציאות.
כי נורא נחמד ונוח לצייר את הפסאדה של מאבק אליפות - והתמונה, לפחות בינתיים, צמודה. אבל האמת היא שהכל בסוף תלוי ברגליים של האיש והחולצה מספר 17 (שהתחלפה מ-20). קנגוואה הוא האיש שיקבע מי תהיה האלופה. אם הוא יהיה בפוקוס ואיכותי כמו שהוא במחזורים האחרונים, חבל למתחרות - ולכולנו - על הזמן. ב"ש תהיה אלופה. אם הוא יאבד ריכוז (או חס וחלילה משהו אחר יקרה), הדלת תיפתח לאליפות של קבוצה אחרת. זה פשטני, לכאורה, אבל זו המציאות.
והעונה, היתה תחושה שהמגמה תימשך - שדן ביטון ייקח את היוזמה, וקנגוואה מתפייד. אבל במחזורים האחרונים, קנגוואה חוזר להיות הבוס - וגם ב"ש מרגישה טובה, חזקה ופרשית יותר. בסופו של דבר, זו הקבוצה שלו. והמשימה האסטרטגית מספר אחת של באר שבע היא לשמור את הקברניט שלה כמה שיותר כשיר, בקילומטר האחרון של העונה. כי הוא היה ונשאר המפתח שלה, אם היא רוצה לסיים ראשונה.
2. הפועל ת"א. כנראה שקוראיי האדומים יתעצבנו מההשוואה שהולכת ליפול עליהם (ואני מתנצל מראש), אבל אי אפשר להתעלם מהאירוניה - והיא שהפועל ת"א קיבלה על עצמה תפיסת עולם קצת "מכביסטית". לא במובן הדורסני והקפיטליסטי (חלילה), אבל כן במובן שמקדש את התוצאה - את הניצחון, על פני הדרך. הפועל תל אביב, שהיה סביבה אתוס קצת "לוזרי" בעבר, הפכה להיות ווינרית בנשמה. כזו שלא תמיד טובה, ולעתים ממש לא טובה, אבל יודעת לנצח בסוף.
ואירונית עוד יותר העובדה שזה נולד בדרבי - דווקא מול מכבי, שעשתה את ההפך. מכבי לכאורה "שיחקה יותר טוב", אבל כשהגיעו הדקות המכריעות היא קרסה לתוך עצמה. הפועל ת"א בדרבי ההוא היתה חלשה להחריד, אבל ידעה להתעורר בדקות האחרונות כדי להביא את הניצחון ולרשום היסטוריה. בפשטות, היא היתה 90 דקות לא טובה, וארבע דקות טובה - אבל כשאלה ארבע הדקות המכריעות, הניצחון כולו שלך.
וזה מה שהפועל ת"א הראתה גם בשישי מול הפועל ירושלים: היא לא "הרשימה". היא לא נצצה. היא לא רקדה על הדשא. אבל ברגעים מסוימים, בעיקר לקראת סוף שתי המחציות, היא הרימה הילוך - השתמשה בשני האסים שלה, סתיו טוריאל ולויזוס לויזו, ונגמר הסיפור. 0:2 במחצית שהוציא את הפועל ירושלים מהעניינים, ו-1:3 של בואטנג לקראת הדקה התשעים ששבר את הירושלמים סופית, דווקא אחרי שהיריבה של זיו אריה הרימה את הראש. קילינג אינסטינקט, שהוא הפועל ת"א הנוכחית. לנצח בלי שתרגיש.
על שלושה אלמנטים הפועל ת"א הנוכחית מתבססת. על ווינריות, על עצבים של ברזל (כולל יכולת לשרוד דקות לא פשוטות) ועל בלומפילד האדום שהפך למבצר. כל עוד יהיו לה את שלושת האלמנטים האלה, אף קבוצה בליגה לא חסינה מולה. וזה עוד נדבך בפלייאוף ה"חרבו דרבו" שמצפה לנו. אבל בזה, אגע בהמשך.
רוס קסטין וההנהלה שלו בחרו במהלך לא פופולרי - ההחלטה להיפרד מיוסי אבוקסיס נראתה כמו תגובה נמהרת מדי, שעלולה להחריב לנתניה את העונה (כפי שאני כתבתי ממש בטור הזה). אבל האמת היא שבסופו של דבר, מעז יצא וואחד מתוק. המהלך של נתניה היה כפול - מצד אחד המינוי של רוני לוי ומצד שני, עוד יד לכיס וחיזוק משמעותי בינואר (שלושה זרים ושוער חדש). והרישאפל הזה, באמצע העונה, מתברר בינתיים כהצלחה.
קסטין הבין שהקבוצה שלו זקוקה לשינוי, זקוקה לסדר אחר ממה שהיה, והוא עשה את המהלך הזה - גם במחיר של תאקל מסוים עם הקהל והסביבה. אבל הוא הוכיח את עצמו, בעונה הראשונה שלו כבעלים, כמנהל ספורטיבי לא רע בכלל. ועל זה בהחלט מגיע קרדיט - נתניה היא היום קבוצה טובה ושלמה יותר ממה שהיא היתה. אולי אפילו בדרך לפלייאוף העליון.
המנצח: סתיו טוריאל. לא בטוח שהוא יהיה מועמד לשחקן העונה (בעיקר בגלל הצמרת הצפופה), אבל הוא בהחלט אחד מסיפורי העונה. טוריאל, שבפעם האחרונה שהוא היה בליגת העל נראה כמו הכוסות רוח למת שהיא הפועל ת"א, עשה איתה את כל הדרך - עבר בעונה מטורפת בלאומית, וחזר לליגת העל תוך שבירת המיתוס על "הפער בין הליגות". הוא הבוס הגדול של מועדון פאר בעונה מדהימה - ומה שהמחיש עוד יותר את גדולתו, הוא החזרה לתוך קבוצה שניצחה בלעדיו - אבל שזה נראה בדיוק כמו לפני שנפצע. עם מגבלת הדקות, וכשהוא לא 100% כשיר, הוא דופק צמד ומנצח להפועל משחק. עילוי.
המפסידה: מכבי בני ריינה. כי אם מישהו שחשב שמתחיל איזה קאמבק, מגיעים המחזורים האחרונים ומעידים שבריינה מתחילים להרים דגל לבן. בשלושת המשחקים האחרונים היא בריצת 10:0 (בהפרש השערים), וכשזה מתחבר להחלטה להיפרד ממאמן שני העונה - אדהם האדייה, מבינים שמסע היחלצות הירואי כנראה כבר לא יהיה פה. ללא קשר לטבריהגייט (מתי זה ייגמר כבר, תגידו?), אנחנו הולכים ומתקרבים ליורדת אחת מליגת העל בפברואר. זה עצוב, אבל ריינה הולכת בדיוק למקום שהיא הלכה אליו.
המספר החזק: 7. לא רק שבע הפרש, לא רק באר שבע - שימו לב למומנטום של קינגס קנגוואה. מאז שחזר מאליפות אפריקה (אגב, הוא החמיץ בסה"כ שני משחקים של ב"ש) - הוא רשם שבע הופעות, בהן היה מעורב בשבעה שערים (!). ארבעה גולים ושלושה בישולים, כשהוא כובש או מבשל בכל משחק שבו שותף - למעט ה-0:0 מול מכבי חיפה, שבו ב"ש פשוט לא הבקיעה. ונחזור לנקודה מתחילת הטקסט - אם הקצב הזה נמשך, אפילו לא עד סוף העונה, אז עם כל הכבוד למאמצים של יריבותיה - הם כנראה ייגמרו גג במקום השני.
השם החם: יוג`ין אנסה. דווקא מהקבוצה המפסידה במשחק בי"א, אבל אולי סימן חיובי עבור החבורה מעיר הנמל. אנסה לא הבקיע 11 מחזורי ליגה רצופים, עד השער שלו אתמול נגד האקסית (אגב - הוא כובש נגדה בשני הסיבובים). ונגד ב"ש, הפעם, זה לא הספיק - אבל ראית משהו מהיכולת הטובה של אנסה, שלא ראית המון זמן. עם קצת יותר דיוק, הוא יכול היה להיות גיבור יותר גדול - אבל בתחתית הרעועה שלנו, מה שיש לו אמור להספיק.
שער השבת: קינגס קנגוואה נגד מ.ס. אשדוד. כן, הטור הזה הוא בסימן הזמבי - אבל הנה עוד מילה אחת על הרגע שלו אתמול בי"א. בכדורגל האנגלי יש שיר שמהלל שחקן תחת הכותרת "הוא כובש כשהוא רוצה". ונראה לי שהדגש הפעם הוא על ה"הוא". הגול הזה נגד אשדוד היה כזה - גול שבו קנגוואה החליט שיהיה גול, והמציאות החרתה-החזיקה אחריו. רגע אחד שבו הוא פשוט דפק ספרינט (כי נתנו לו מטר, אז למה לא?) ואז ירה פצצה שקרעה את החיבורים. הוא בא, הוא ראה והוא גם ניצח. הכי פשוט בעולם, והכי יפה לצפייה. בטח אם אתה אוהד הפועל ב"ש.
אל תשכחו את: הפלייאוף. כי כן, זה נראה כרגע כאילו הכל בידיים של ב"ש - אבל האמת היא שאנחנו הולכים לפלייאוף, שכמאמר נס וסטילה, הולך להיות "חרבו דרבו". מלחמת כל בכל - וככל הנראה הפלייאוף העליון הכי איכותי מאז שהליגה עברה לפורמט הנוכחי שלה, לפני 14 שנה. לפחות לפי איך שזה מסתמן - תהיה שם ב"ש, תהיה שם בית"ר שעוד לא אמרה את המילה האחרונה העונה, תהיה שם מכבי ת"א של רוני דיילה שמלחיצה רצח (ובצדק) את כל היריבות, תהיה שם מכבי חיפה שתרצה להחזיר את הכבוד, תהיה שם הפועל ת"א שלא הפסידה בבלומפילד העונה (!) - ומי שלא תהיה הצלע השישית, בין אם זו מכבי נתניה ובין אם זו הפועל פ"ת, שתיהן הוכיחו שהן מסוגלות לאתגר את הגדולות. בקיצור, מצפים לנו עשרה מחזורים של קרבות אימים, של ביצת כדורגל משובחת שממנה לך תדע איך נצא ומי תצא ראשונה. פלייאוף שבו כמעט כל משחק יהיה משולש קלאסי - עם קהלים עצומים בכל הקבוצות, דרייב ורבאק אצל כל אחת מהן וכדורגל שהולך להיות מעניין - כנראה - ממש עד הסוף. חרבו דרבו על הראש שלנו. וואי וואי.
שער השבת: קינגס קנגוואה נגד מ.ס. אשדוד. כן, הטור הזה הוא בסימן הזמבי - אבל הנה עוד מילה אחת על הרגע שלו אתמול בי"א. בכדורגל האנגלי יש שיר שמהלל שחקן תחת הכותרת "הוא כובש כשהוא רוצה". ונראה לי שהדגש הפעם הוא על ה"הוא". הגול הזה נגד אשדוד היה כזה - גול שבו קנגוואה החליט שיהיה גול, והמציאות החרתה-החזיקה אחריו. רגע אחד שבו הוא פשוט דפק ספרינט (כי נתנו לו מטר, אז למה לא?) ואז ירה פצצה שקרעה את החיבורים. הוא בא, הוא ראה והוא גם ניצח. הכי פשוט בעולם, והכי יפה לצפייה. בטח אם אתה אוהד הפועל ב"ש.
אל תשכחו את: הפלייאוף. כי כן, זה נראה כרגע כאילו הכל בידיים של ב"ש - אבל האמת היא שאנחנו הולכים לפלייאוף, שכמאמר נס וסטילה, הולך להיות "חרבו דרבו". מלחמת כל בכל - וככל הנראה הפלייאוף העליון הכי איכותי מאז שהליגה עברה לפורמט הנוכחי שלה, לפני 14 שנה. לפחות לפי איך שזה מסתמן - תהיה שם ב"ש, תהיה שם בית"ר שעוד לא אמרה את המילה האחרונה העונה, תהיה שם מכבי ת"א של רוני דיילה שמלחיצה רצח (ובצדק) את כל היריבות, תהיה שם מכבי חיפה שתרצה להחזיר את הכבוד, תהיה שם הפועל ת"א שלא הפסידה בבלומפילד העונה (!) - ומי שלא תהיה הצלע השישית, בין אם זו מכבי נתניה ובין אם זו הפועל פ"ת, שתיהן הוכיחו שהן מסוגלות לאתגר את הגדולות. בקיצור, מצפים לנו עשרה מחזורים של קרבות אימים, של ביצת כדורגל משובחת שממנה לך תדע איך נצא ומי תצא ראשונה. פלייאוף שבו כמעט כל משחק יהיה משולש קלאסי - עם קהלים עצומים בכל הקבוצות, דרייב ורבאק אצל כל אחת מהן וכדורגל שהולך להיות מעניין - כנראה - ממש עד הסוף. חרבו דרבו על הראש שלנו. וואי וואי.
