הוא אמנם עוד לא התחיל, אבל ממש עוד מעט - מקצה השיפורים ייצא לדרך. ב-14 בינואר ייפתח רשמית חלון ההעברות החורפי בישראל, ואיתו גם הקבוצות ינסו לשפר (או לשדרג) את הקבוצות שבנו קיץ. עבור לא מעט קבוצות, זו הזדמנות שנייה - לתקן את מה שנבנה לא נכון, או להביא תוספות שיהפכו קבוצה טובה לקבוצה אלופה.
ברמה העלילתית, חלון ההעברות של ינואר הוא מרתק במיוחד - כי הוא הטוויסט בעלילה. ההזדמנות של גיבורים חדשים להיכנס לתמונה, ולשנות אותה תוך כדי תנועה. היא הדרך של "אלוהי הכדורגל" להתחיל את הסיפור מחדש, ולשנות אותו מהמסלול הצפוי.
כרגיל, הוא מביא איתו גם קלישאות - כשאחת מהן היא ש"אין מציאות בינואר". כלומר, טוענים הטוענים, חלון ההעברות החורפי לא יכול לשנות קבוצה באופן מהותי - הוא נועד לשינויים קוסמטים; עוד שחקן לסגל, שחקן שייכנס במקום פצוע. התפתחויות קטנות ולא מהפכות גדולות. האמנם? הגיע הזמן לנפץ עוד מיתוס.
נתחיל בשלב האמת - ברמה הכמותית, באמת בד"כ קבוצות לא עושות יותר מדי מהלכים. אי אפשר להחליף חצי קבוצה, ובדרך כלל קבוצה שממש משקיעה מביאה שניים או שלושה שחקנים. לא יותר. עיקר בניית הקבוצה תמיד נעשית בקיץ, ואחריה מגיע שלב התיקונים הנדרשים - שהוא כאמור קטן. אבל לא תמיד הכמות קובעת - ולעתים דווקא פחות זה יותר.
ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי מעידה דווקא שיש מציאות בינואר. כמה מההעברות הגדולות שאנחנו זוכרים בשנים האחרונות קרו בחורף: הדוגמא המובהקת לכך היא כמובן החזרה של ערן זהבי מפאלרמו למכבי תל אביב. גם החזרה של עומר אצילי למכבי חיפה (אם נשים בצד את הנסיבות) התרחשה בינואר, וכך גם המעבר המסעיר של אותו אצילי לבית"ר ירושלים בחלון החורף הקודם.
גם ברמת האימפקט על הקבוצה - הוכח שחלון ינואר טוב יכול לשנות כיוון של עונה. לא רבים זוכרים, אבל מכבי תל אביב של עונת 2012/13 נכנסה לינואר בתוך משבר לא קטן. ב-17 בדצמבר (מחזור 14), מכבי ת"א הפסידה למכבי חיפה (אז עוד בקריית אליעזר) ואיבדה את המקום הראשון להפועל ת"א.
אי אפשר לדבר על ינואר בלי לדבר על השם שהפך למותג - סולארי. דויד סולארי - הקשר הארגנטינאי שהגיע בינואר לעירוני קריית שמונה, שעד אז רצה בצמרת, אבל לא היתה בטוחה שהאליפות אכן תגיע. וסולארי באמת היה האיש שנתן לה את המומנטום האחרון - ארבעה שערים ושלושה בישולים ב-10 הופעות בלבד, כולל אותו גולאסו נגד בני יהודה, שמעשית סגר את הסיפור ושלח את האליפות לגליל.
המעבר של חנן ממן מהפועל חיפה להפועל ב"ש בינואר 2018 היה כזה - עד שממן הגיע (ב-24.1), הקרב היה צמוד לגמרי. במחזור שלפני הגעת ממן, מכבי ת"א בכלל הובילה את הטבלה בגלל הפרש שערים, כשגם בית"ר ירושלים והפועל חיפה עצמה היו בקשר עין.
זו אמנם היתה ב"ש של השושלת הגדולה תחת ברק בכר, אבל כזו שכבר היתה לקראת סיום - והיתה זקוקה לדם חדש. וזה אכן מה שקרה - ממן רשם את חצי העונה הגדולה בקריירה שלו; ב-14 הופעות הוא הביא שמונה שערים ושני בישולים, שעזרו לב"ש להשלים את הטרילוגיה ולהניף אליפות שלישית ברציפות.
ולצד ההעברות האלה שהיו משמעותיות - לא מעט זרים גדולים הגיעו לכאן בינואר. ג`ורג`ה יובאנוביץ` למכבי תל אביב, ז`רום לרואה לבית"ר ירושלים ואפילו וינסנט אניימה - אחד השוערים הזרים הכי גדולים שהיו כאן - הגיע לבני יהודה בחורף. כלומר, הטענה שבחלון ההעברות החורפי אי אפשר להביא שחקנים משמעותיים - מאוד לא מבוססת.
את הלקח צריכות ללמוד הקבוצות השונות לקראת החלון: ינואר הוא לא פיתרון קסם, אבל הוא בהחלט הזדמנות לשפר ולעשות תיקונים. להסתכל על תמונת המצב, ולהביא את השחקן הנוסף שיכול לשנות הכל. זה לא ש"אין מציאות בינואר" - מי שמצליח לעבוד נכון, יכול למצוא. השאלה היא רק כמה טוב מחפשים.
