"אחרי המבחן, בסוף הסמסטר / אחרי התיכון, הגיוס, הסילבסטר / אחרי הטיול, בסוף המבול / אחרי שיגיעו תשובות מהטסטר / נצא מהמינוס, נחצה את הנילוס / קודם אמצא לי דירה במרכז / אחרי שאוריד במשקל, הדו"ח יבוטל / אמצא עבודה ואז / אחרי שנקים משפחה, תגיע ברכה / אחרי שנחתן ת`ילדים / אחרי שיבנו פה רכבת קלה ויהיה לי נדל"ן במרכז מאדים / עם כל הפחדים וכל השלדים / לקחת ת`זמן כמובן מאליו / לפני שתרגיש שחייך עברו רק בדרך אגב... למה לא עכשיו?".
בית"ר ירושלים נמצאת כבר כמה שנים בתהליך עלייה חד משמעי. הוא נולד, כמו הרבה דברים גדולים, כתוצאה מאילוץ - הבריחה של יוסי אבוקסיס מתפקיד המאמן, הותירה את ברק אברמוב עם ואקום - וגרמה למהלך לא שגרתי מבחינתו. הרגע שבו הוא האציל סמכויות, מינה מנהל מקצועי בדמותו של אלמוג כהן, והחזיר את הבן האובד ברק יצחקי - עד אז מנהל מקצועי - לראשונה בתור מאמן ראשי. מאז, הקבוצה - וגם המועדון כולו - נמצא בחץ כלפי מעלה.
את סוף עונת 2023/24 היא אמנם סיימה עם הישרדות די מאוחרת בליגה (דבר שהיא הורגלה בו בשנים האחרונות), אבל היא עשתה את זה תוך כדי ה-1:5 מול הפועל ת"א - מעין סימן מבשר למה בית"ר יכולה לעשות במשחקים גדולים. בעונה שעברה (24/25), כבר הגיע השלב הבא - שקורה אצל לא מעט אלופות שראינו לאחרונה; מעין "עונת הכנה". הפועל באר שבע מכירה את זה מהעונה של אלישע לוי ב-2014/15, אצל מכבי חיפה זו היתה קדנציית מרקו בלבול ב-2019/20. עונות של כמעט, שמעידות שהקבוצה צריכה פיין טיונינג קטן - כדי באמת ללכת עד הסוף.
ונדמה שהעונה הזאת, בבית"ר עשו את השינויים הקטנים שהיו נדרשים: מרכז ההגנה שהיה מעורער עם ז`אן מרסלן וגיל כהן, השתדרג בשני בלמים חזקים דוגמת בריאן קרבאלי ולוקה גדראני. עמדת החלוץ שהיתה קצת מעורערת, קיבלה את ג`ונבוסקו קאלו - שהחל כאנדרייטד והפך לעובדה התקפית שאי אפשר להתעלם ממנה. תוסיפו לזה שני כוכבים דוגמת עומר אצילי וירדן שועה, ותקבלו קבוצה שעברה סוג של "בישול ארוך" (אם לרפרר לבעלים קודם של בית"ר), אבל כזה שבסופו יש הבשלה.
בית"ר אמנם לא פתחה את העונה הזאת עם ציפיות - היא האמינה שזאת תהיה עוד עונה סבירה, אולי עוד עונה בדרך לצמרת. בראיונות שונים, ברק אברמוב דיבר בכלל על 2030 בתור השנה שבה היא סוף סוף תוכל לאיים על התואר. אבל משהו קרה בעונה הזאת - ואולי אלה בכלל סוג של כלים שלובים. במקביל לפתיחת עונה נהדרת של בית"ר, ותצוגות מצוינות - שבשיאן ה-2:6 הבלתי נשכח נגד מכבי ת"א, היא מזהה את הירידה אצל היריבות שלה.
מכבי ת"א אמנם תיאורטית בקשר עין, אבל מנטלית נראית עייפה וכבדה; מכבי חיפה כמעט במוצהר כבר לא מדברת על אליפות. שתי האימפריות הגדולות והחזקות נמצאות בעונה של "אוף", מה שמשאיר את בית"ר עם הפועל באר שבע - קבוצה טובה וחזקה לכל הדעות, אבל רחוקה מלהיות אימפריה שבלתי אפשרי לעבור. ובאמצע העונה בצמרת (18 מחזורים מתוך 36), בית"ר מוצאת את עצמה כמי שבהחלט יכולה לעשות את זה - הפער מהצמרת רק הולך ומצטמצם, ובית"ר עוברת לא מעט מחסומים מנטליים - כולל ניצחונות דרמטיים בדקה התשעים, סממן מובהק לקבוצה אלופה.
ובית"ר צריכה לדעת שיש לה הזדמנות, שעלולה לא לחזור. בעונה הבאה ירין לוי כבר לא יהיה אצלה, ירדן שועה (שנמצא בעונה נפלאה) גם יכול בקלות להתעופף בקיץ, עומר אצילי ודור מיכה לא נהיים צעירים יותר - התלכיד שיש בבית"ר ירושלים ושעובד כל כך טוב, כמו תמיד בהיסטוריה של בית"ר, יכול להיות אבק ברוח. גם היריבות של בית"ר לא יחוו עוד עונה כזו - מכבי ת"א בוודאי תתאפס על עצמה, גם מכבי חיפה עם בכר על הקווים אמורה להשתדרג ולתקן את הטעויות שנעשו העונה.
ולכן, זה צריך להיות הרגע שבו המערכת כולה בבית"ר, מאברמוב ועד השחקנים, צריכה להתכוונן להבנה - זה עכשיו, או (אולי) לעולם לא.
ומהמקום הזה, בית"ר גם צריכה להגיע לחלון ההעברות של ינואר. היא כמובן צריכה לחשוב גם בראייה קדימה (בשביל זה יש מנהל מקצועי), אבל כל אסטרטגיית הרכש צריכה לבוא ממקום של דחיפות - שהעונה הזאת היא הרגע הנכון והמתאים, גם עבור הקבוצה וגם עבור המועדון, לעשות משהו בלתי נשכח - להחזיר את האליפות לעיר הבירה, אחרי 18 שנים ארוכות ארוכות שבהן זה לא קרה.
האם בית"ר פייבוריטית? לדעתי, עדיין לא. הפועל ב"ש היא יריבה חזקה, קבוצה עמוקה - וגם עבורה היתה חוויית הבשלה בעונה שעברה, שממנה היא השתדרגה לעונה הנוכחית. וזה לא יהיה כישלון אם היא לא תזכה, כי אין לה את היכולות הכלכליות שיש ליריבות שלה. ועדיין - היא צריכה להבין את המצב שלה, לזהות את ההזדמנות ולעשות הכל כדי ללכת סוף סוף קדימה.
את הרעב של הקהל קשה לפספס - אוהדי בית"ר ממלאים את חלקם ואת היציעים, בכל משחק - בית או חוץ. ברק אברמוב והמועדון צריכים להגיב באותה רמה של רעב - ולהבין גם את המשמעות ההיסטורית. בית"ר ירושלים היא מתאגרף שספג המון חבטות במשך 18 שנה - בעלים שעברו, חלומות שהתנפצו וכזה שעבר תהליך ארוך, ובסופו הקבוצה הזאת. זה הרגע של בית"ר להחזיר את עצמה לימי הזוהר.
עכשיו, או לעולם לא. למה לא עכשיו?
מכבי ת"א אמנם תיאורטית בקשר עין, אבל מנטלית נראית עייפה וכבדה; מכבי חיפה כמעט במוצהר כבר לא מדברת על אליפות. שתי האימפריות הגדולות והחזקות נמצאות בעונה של "אוף", מה שמשאיר את בית"ר עם הפועל באר שבע - קבוצה טובה וחזקה לכל הדעות, אבל רחוקה מלהיות אימפריה שבלתי אפשרי לעבור. ובאמצע העונה בצמרת (18 מחזורים מתוך 36), בית"ר מוצאת את עצמה כמי שבהחלט יכולה לעשות את זה - הפער מהצמרת רק הולך ומצטמצם, ובית"ר עוברת לא מעט מחסומים מנטליים - כולל ניצחונות דרמטיים בדקה התשעים, סממן מובהק לקבוצה אלופה.
ובית"ר צריכה לדעת שיש לה הזדמנות, שעלולה לא לחזור. בעונה הבאה ירין לוי כבר לא יהיה אצלה, ירדן שועה (שנמצא בעונה נפלאה) גם יכול בקלות להתעופף בקיץ, עומר אצילי ודור מיכה לא נהיים צעירים יותר - התלכיד שיש בבית"ר ירושלים ושעובד כל כך טוב, כמו תמיד בהיסטוריה של בית"ר, יכול להיות אבק ברוח. גם היריבות של בית"ר לא יחוו עוד עונה כזו - מכבי ת"א בוודאי תתאפס על עצמה, גם מכבי חיפה עם בכר על הקווים אמורה להשתדרג ולתקן את הטעויות שנעשו העונה.
ולכן, זה צריך להיות הרגע שבו המערכת כולה בבית"ר, מאברמוב ועד השחקנים, צריכה להתכוונן להבנה - זה עכשיו, או (אולי) לעולם לא.
ומהמקום הזה, בית"ר גם צריכה להגיע לחלון ההעברות של ינואר. היא כמובן צריכה לחשוב גם בראייה קדימה (בשביל זה יש מנהל מקצועי), אבל כל אסטרטגיית הרכש צריכה לבוא ממקום של דחיפות - שהעונה הזאת היא הרגע הנכון והמתאים, גם עבור הקבוצה וגם עבור המועדון, לעשות משהו בלתי נשכח - להחזיר את האליפות לעיר הבירה, אחרי 18 שנים ארוכות ארוכות שבהן זה לא קרה.
האם בית"ר פייבוריטית? לדעתי, עדיין לא. הפועל ב"ש היא יריבה חזקה, קבוצה עמוקה - וגם עבורה היתה חוויית הבשלה בעונה שעברה, שממנה היא השתדרגה לעונה הנוכחית. וזה לא יהיה כישלון אם היא לא תזכה, כי אין לה את היכולות הכלכליות שיש ליריבות שלה. ועדיין - היא צריכה להבין את המצב שלה, לזהות את ההזדמנות ולעשות הכל כדי ללכת סוף סוף קדימה.
את הרעב של הקהל קשה לפספס - אוהדי בית"ר ממלאים את חלקם ואת היציעים, בכל משחק - בית או חוץ. ברק אברמוב והמועדון צריכים להגיב באותה רמה של רעב - ולהבין גם את המשמעות ההיסטורית. בית"ר ירושלים היא מתאגרף שספג המון חבטות במשך 18 שנה - בעלים שעברו, חלומות שהתנפצו וכזה שעבר תהליך ארוך, ובסופו הקבוצה הזאת. זה הרגע של בית"ר להחזיר את עצמה לימי הזוהר.
עכשיו, או לעולם לא. למה לא עכשיו?
