אבל יש תחום שבו בית"ר, היסטורית, תמיד לקתה. קהל יש לה בכמויות, מסורת של תארים והישגים בהחלט יש לה (משנות השבעים ועד היום), שחקנים וקבוצות גדולות בהחלט מככבים בזיכרון - ורק שחקני בית אמיתיים היא מתקשה לגדל. לבית"ר היה דור מדהים של שחקנים מקומיים וירושלמים בשנות השבעים (מזרחי, מלמיליאן ואחר כך גם אוחנה היו בכירי בניו), עוד דור אחד משמעותי בתחילת שנות האלפיים (שהלך לאיבוד) - ובגדול, זהו. גם הכישרונות שהצליחו לצמוח בתקופות אחרות, בדרך כלל לא הגיעו למימוש - לא בבית"ר, וגם לא בקבוצות אחרות.
זו נקודת החולשה המרכזית שהיתה לבית"ר מול המתחרות הטבעיות שלה - מכבי תל אביב מגדלת כל הזמן שחקנים חדשים לבוגרים, למכבי חיפה יש מחלקת נוער מפוארת, הפועל ת"א בשנים האחרונות חוותה עלייה מדהימה ביכולת שלה להצמיח שחקנים לבוגרים - אפילו מכבי פ"ת ומ.ס. אשדוד, שני מועדונים פחות גדולים מבית"ר, עקפו אותה בסיבוב בתחום הזה.
וגם הקבוצה הנוכחית של בית"ר ירושלים, כמו הרבה קבוצות גדולות של המועדון (בית"ר של שנות ה-90 היא דוגמא מצוינת לכך), היא כזו שמסתמכת בעיקר על שחקנים שבאו מבחוץ. ירדן שועה מאוד התחבר למועדון, אבל הוא לא שחקן בית; לעומר אצילי יש היסטוריה עם בית"ר (בכמה קדנציות), אבל גם הוא לא בא מתוך המועדון; ירין לוי הוא תוצר מובהק של מכבי חיפה, דור מיכה גדל במכבי תל אביב. אבל בתוך האנסמבל הזה, יש יהלום אחד בוהק - ומקומי. קוראים לו עדי יונה.
יונה הוא דוגמא נדירה לשחקן שגדל בבית"ר - ומצליח לתפוס מקום משמעותי בבוגרים. השחקן הקודם שעלה לבוגרים כהבטחה שכזו היה אביאל זרגרי - אבל הוא נפל בתקופה בעייתית, כשהמועדון נאבק על חייו, והלחץ הכריע אותו. הצמא הגדול שיש בבית"ר לשחקן מקומי שיהפוך לכוכב הכשיל לא מעט שחקנים - ויונה, לפחות בינתיים ובזהירות המתבקשת, משדר משהו אחר. הוא הדובדבן המקומי שאולי היה חסר בתוך הקבוצה הגדולה שמשחקת עכשיו בטדי - הגיבור הירושלמי שהופך לדמות שהקהל מזדהה איתה.
ויש עם מה להזדהות: יונה הוא שחקן כדורגל יוצא דופן, בעיקר בשל העובדה שהוא משלב ברק ועבודה קשה. מצד אחד יודע לעשות את הפעולות היפות, החכמות והמבריקות - אבל מצד שני מבין את מקומו בתוך שרשרת המזון. הוא לא הכוכב של בית"ר - שחקני ה"אלפא" של הקבוצה הם ירדן שועה ועומר אצילי, והוא בהחלט מבין את מקומו. אבל הוא מצליח, גם תחת הנחת היסוד הזאת, לעשות דברים יוצאי דופן - ובעיקר, לא להפסיק לעבוד, לרוץ, לתת מעצמו הכל.
השער הראשון שלו ב-2:6 החלומי נגד מכבי תל אביב היה בדיוק כזה - מהלך שאותו הוא החל בכלל ברחבה של מיגל סילבה, אבל רץ ורץ ורץ ובסוף הגיע לנקודה שבה הוא כובש בצורה יפהפיה בצד השני. השילוב בין זיעה לניצוצות - זה סוד הקסם של בית"ר הזאת, ובמובן הזה יונה מסמל אותה באופן מובהק.
וצריך להגיד שלמרות שהיו מכשולים בדרך, יונה עומד במקום נהדר גם ביחס לקריירה שלו. בגיל 21, שזה הגיל שבו יונה עכשיו, שחקני בית גדולים אחרים של בית"ר עוד לא הפגינו את היכולת שלו. אם נתעלם לרגע ממלמיליאן ואוחנה, גדולי שחקני המועדון בכל הזמנים, שחקנים שיותר קרובים לפרופיל שלו - בגיל הזה רק התחילו להתחמם.
בגיל 21 אבירם ברוכיאן, למשל, אמנם היה שנה רביעית בבוגרים אבל עוד לא התבלט ממש. ברק יצחקי (לא שחקן בית "טהור", אבל כן כזה שצמח עם המועדון) שיחק מדי פעם אבל לא באופן קבוע. עמית בן שושן סיים את עונת 2005/06, במהלכה היה בגיל הזה, עם שער ליגה אחד בבוגרים. ליונה יש שבעה, ואנחנו באמצע העונה - זה עד כמה היכולת של יונה היא דבר יוצא דופן; ואולי גם מעיד שצריך לדעת באיזה קבוצה לפרוץ. ברוכיאן, בן שושן, יצחקי - כולם צמחו בדור המדבר, בקבוצה שלא ידעה תארים והתבוססה במרכז הטבלה. יונה פורץ בקבוצה הרבה יותר טובה - וזה בא לידי ביטוי גם בהצלחה שלו.
האם עדי יונה יגדל להיות אגדת כדורגל ירושלמית? רק הזמן יגיד. אבל ייתכן מאוד שהוא מביא איתו בשורה גם בלי לדעת - כי בזמן בדיוק שיונה פורץ בבוגרים, גם מחלקת הנוער של בית"ר מתחילה לבנות את עצמה. קבוצת הנוער עלתה מהליגה הלאומית לליגה הבכירה, ומדורגת במקום השמיני בליגת העל לנוער אחרי 13 משחקים. כך שיונה יכול להיות לא רק שחקן נהדר שכיף ליהנות ממנו, אולי הוא גם יהיה השחקן שיפרוץ את הסכר - שישלים את מה שהיה חסר לבית"ר היסטורית, בקרב מול הגדולות האחרות. כוכב כדורגל תוצרת בית.
השער הראשון שלו ב-2:6 החלומי נגד מכבי תל אביב היה בדיוק כזה - מהלך שאותו הוא החל בכלל ברחבה של מיגל סילבה, אבל רץ ורץ ורץ ובסוף הגיע לנקודה שבה הוא כובש בצורה יפהפיה בצד השני. השילוב בין זיעה לניצוצות - זה סוד הקסם של בית"ר הזאת, ובמובן הזה יונה מסמל אותה באופן מובהק.
וצריך להגיד שלמרות שהיו מכשולים בדרך, יונה עומד במקום נהדר גם ביחס לקריירה שלו. בגיל 21, שזה הגיל שבו יונה עכשיו, שחקני בית גדולים אחרים של בית"ר עוד לא הפגינו את היכולת שלו. אם נתעלם לרגע ממלמיליאן ואוחנה, גדולי שחקני המועדון בכל הזמנים, שחקנים שיותר קרובים לפרופיל שלו - בגיל הזה רק התחילו להתחמם.
בגיל 21 אבירם ברוכיאן, למשל, אמנם היה שנה רביעית בבוגרים אבל עוד לא התבלט ממש. ברק יצחקי (לא שחקן בית "טהור", אבל כן כזה שצמח עם המועדון) שיחק מדי פעם אבל לא באופן קבוע. עמית בן שושן סיים את עונת 2005/06, במהלכה היה בגיל הזה, עם שער ליגה אחד בבוגרים. ליונה יש שבעה, ואנחנו באמצע העונה - זה עד כמה היכולת של יונה היא דבר יוצא דופן; ואולי גם מעיד שצריך לדעת באיזה קבוצה לפרוץ. ברוכיאן, בן שושן, יצחקי - כולם צמחו בדור המדבר, בקבוצה שלא ידעה תארים והתבוססה במרכז הטבלה. יונה פורץ בקבוצה הרבה יותר טובה - וזה בא לידי ביטוי גם בהצלחה שלו.
האם עדי יונה יגדל להיות אגדת כדורגל ירושלמית? רק הזמן יגיד. אבל ייתכן מאוד שהוא מביא איתו בשורה גם בלי לדעת - כי בזמן בדיוק שיונה פורץ בבוגרים, גם מחלקת הנוער של בית"ר מתחילה לבנות את עצמה. קבוצת הנוער עלתה מהליגה הלאומית לליגה הבכירה, ומדורגת במקום השמיני בליגת העל לנוער אחרי 13 משחקים. כך שיונה יכול להיות לא רק שחקן נהדר שכיף ליהנות ממנו, אולי הוא גם יהיה השחקן שיפרוץ את הסכר - שישלים את מה שהיה חסר לבית"ר היסטורית, בקרב מול הגדולות האחרות. כוכב כדורגל תוצרת בית.
