למכבי חיפה יש בגדול ניצחון אחד כל 9 משחקים, לקבוצות טובות פחות זה בערך 1 ל-10, ויש קבוצות שגם את זה לא משיגות.
הרצף ההיסטורי מגיע מכמה סיבות: הראשונה היא שב-10 שנים עד שהגיע אדמונד ספרא, הפועל ת"א הייתה במשבר כלכלי, ניהולי והישרדותי. היא עברה שנים רעות מאוד, לא רק במונחים שלה, אלא במונחים אבסולוטיים: ירידות ליגה, פשיטת רגל, מכירות של כל שחקן שנתן עונה סבירה, לחץ ועוד. צריך לראות את המאזן של הפועל ת"א נגד ב"ש ומכבי חיפה. מול כל השלוש ששלטו פה בשנים האלה יש להפועל ת"א מאזן נורא.
אני יודע שזה פחות "סקסי" אבל זה המצב – זו עובדת הליבה.
אבל זה לא רק זה. הספירה בשנים מחביאה נתון שכמעט לא שמים אליו לב – הדרבי התל אביבי היה המשחק ששוחק הכי פחות פעמים בשנים האלה. שנתיים לא היה דרבי כי הפועל שיחקה בלאומית, ברוב השנים הפועל בילתה בפלייאוף התחתון ולכן הנדירות של הניצחון בדרבי מגיעה גם מהנדירות של המפגש.
מול בית"ר ירושלים לדוגמא אין שום "רצף" – בית"ר והפועל שיחקו הרבה משחקים אחת נגד השנייה, לכל אחת יש ניצחונות חשובים במפגשים האלה. למה? כי שיחקו יותר משחקים בפערים כלכליים הרבה פחות דרמטיים.
ולכן הרצף הוא בעיקר גימיק תקשורתי מפריע. המילה גימיק עושה לזה עוול, הוא מפריע מאוד, הוא נוכח, הוא מועצם, הוא מסיט מהדיון, אי אפשר להתחבא מהפיל שבחדר, אבל לוגית אי אפשר לבודד את הפועל של ספרא לעשור שבא לפניה. את ספרא והצוות הניהולי צריך לשפוט רק על מה שבאחריותם, במשמרת שלהם, לא על המשמרת של הקודמים להם. אותם, כבר שפטנו מזמן.
לפני כמה שנים יצאנו לבאר שבע. המאמן בנגב היה אליניב ברדה, המנכ"ל היה גיא פרימור. קיבלנו לא פחות מ-6:0 וזה היה כואב מאוד. אנשים בהפועל ת"א התפטרו אחרי התבוסה. זה היה קשה, אבל מה שלא הבנתי זה למה היה קשה לאנשים המיתוג של המשחק כ`תבוסה הגדולה ביותר בתולדות הפועל ת"א`.
"מה זה משנה?", אמרתי אז. לקבל 6 זה נורא, אם היינו משכילים לפני הרבה שנים לקבל 10 כמו שהשכילה היריבה העירונית, זה היה פחות נורא. הנה מכבי קיבלה 6 מבית"ר. זה משנה למישהו שם שלא נשבר שיא התבוסות במשחק ההוא? זה היה פחות נורא, כי זה רק 6 ולא "התבוסה הגדולה בכל הזמנים". המהות חשובה מהגימיק התקשורתי, הרי גם אם רוטמן היה מבקיע, היו אומרים ש`זה בפנדלים וזה לא נחשב`, ש`זה בגביע ולא נחשב`, וכשננצח בליגה במשחק בית יספרו רצף הפסדים בדרבי במשחקי חוץ. זה לא ייגמר, גם אם ננצח וננצח, הם ימצאו דברים אחרים, למה? כי זה אפקטיבי עבורם.
מי זה בכלל הם? זה מכבי, זה תקשורת הספורט, זה כולם.
אבל המחשבה לנצח ולנצח דווקא נעימה לי. אם זה יהיה המצב, יהיה איכפת לי פחות מה הם יגידו. למען האמת? אני מאמין בלב שלם, שלהם יהיה איכפת מה אני, מה אנחנו, נגיד. להפועל יש קוף על הכתף. גם למכבי חיפה היה כזה קוף, היא זכתה באליפות אחרי עשור לפני שהורידה את הקוף של הרצף. עדיף אליפות, עדיף תארים, עדיף לחזור לאירופה, עדיף להשתקם, להתרפא, לבנות את הכל חזק וטוב ובריא.
מה שקרה זה שקיבלנו הגרלה לא טובה. אם היינו מקבלים כמו ברק בכר ומכבי חיפה 3 קבוצות לאומית ומטה ברצף, יש מצב שהיינו עושים חצי גמר. אבל לא, קיבלנו דרבי תל אביבי, שהגיע לפנדלים ופנדלים זה אירוע מורכב ובסוף מישהו מבקיע ומישהו מחמיץ, התהילה לגיבורים וממשיכים הלאה.
השאלה הגדולה – לאן זה הלאה?
אם בחלון הקרוב נצא חזקים יותר, נאריך חוזים לשחקני האיכות, נצרף שחקנים טובים וניפרד מפחות טובים. אם בחלון של הקיץ זה יקרה שוב, אז שנה מהיום, נהיה הרבה יותר טובים, הפועל כדורגל בריאה היום כפי שלא הייתה בריאה שנים, חובות של עשור נוקו, מערכת ניהולית קמה ומתארגנת, חוויית האוהד מהסושיאל ועד החנות (במהרה בימנו) טובה מאין פעם, לאוהדים יש תחושה שמקשיבים להם, מטפלים בהם, עושים בשבילם.
יש להפועל יותר נציגים בנבחרות משהיה לה בעשור האחרון – גם נבחרות בוגרים (כולל בולגריה וקפריסין) וגם נבחרת צעירה, אני כמו רבים בטראומה גדולה מדור המונדיאליטו והניסיון להרכיב קבוצה בוגרת על הרבה שחקני נוער, אבל גם בנוער, המצב לא רע. בדקתי בטבלה, והפועל מובילה אותה.
הפועל עברה דברים מורכבים אבל כבר שנה וחצי היא במקום אחר – יש לה בעלות רצינית, יש לה בסיס, יש לה קהל עצום, יש לה הכל, אבל אסור לה לחשוב שהיא קרובה לסיום התהליך.
התהליך לא אמור להסתיים בניצחון מקרי בדרבי, התהליך הוא להיכנס לטופ 3-4 של הכדורגל הישראלי, להזיז משם קבוצה אחרת ולחזור לימים שהפועל ת"א הייתה מועדון תחרותי מוביל בישראל.
השנה תשחק הפועל כ-20 משחקים בליגה, בטוטו ובגביע מול מכבי, בית"ר, חיפה וב"ש – עד עכשיו שיחקו (יסלחו לי שאני סופר רק משחקים שבאמת התקיימו) 7 וניצחנו רק 2. אני לא מצפה לנצח 7, אבל אני רוצה לראות אחוזי הצלחה הרבה יותר טובים מול הגדולות, לשמר את אחוזי ההצלחה בבלומפילד, לשפר את האחוז במשחקי החוץ ולהעמיק את האיכות בסגל ולשבור גם בהמשך שיאי הכנסות ממנויים, כרטיסים ומזכרות.
היעדים גבוהים בהרבה מדרבי ומרצף. התהליך מורכב בהרבה.
ואנחנו רחוקים עדיין מהארץ המובטחת, אם נעשה פלייאוף עליון, יהיו לנו עוד 3 דרבי, 3 חיפה, 3 ב"ש ורק 2 מול בית"ר, וזה לא ששאר הליגה חלשה, יש עוד הרבה משחקים לעונה הזו. רובם יהיו קשים, יש עוד משימות, יש עוד דברים לעבור, ייתכן שגם יהיו ימים לא הכי פשוטים, אבל צריך לוודא שמה שקורה פה זה תהליך גדילה ולמידה.
המילה תהליך מטעה, הפועל חייבת להיגמל מרעיון קבוצת הפיתוח, יש בה יותר מדי צעירים בתמהיל, ונדמה שהיא מתקשה להיפרד משחקנים שגדלו במועדון ולא פרצו. נדמה שיש מקום לביקורת על המאמן, על הרכבים ושיטה ובחירות, יש לא מעט מה לשפר, תהליך אינו מילת קסם, יתרה מזו, תהליך בלי למידה אינו תהליך. אם לא נשאל איך הגענו לדרבי הזה כל כך רזים בכישרון, אם לא נבין שסגל זה לא רק הרכב ראשון, שיש ניהול עומסים לעשות, שצריך להיות טובים יותר בתהליכי פיתוח (כמו לשים את כל המשקל על חלוץ בן 18) זה לא יקרה.
אבל מצד שני אי אפשר לעשות דרך בלי לשלם מחירים של כאבי גדילה.
אני אחזור לטור הזה בעוד חצי שנה ושנה – הלוואי ואוכל להגיד שזה היה רק שלב בדרך שהיה צריך לעבור, אבל עד אז, יש עוד הרבה עבודה.
הכותב הינו אוהד הפועל ת"א
