1. הפועל ת"א. במשך שנים, סביב הפועל תל אביב היתה קארמה שלילית. כשחושבים על זה לעומק, אולי זה גם חלק מהנראטיב של המועדון - שנוצר ע"י אמנים כמו אריק איינשטיין ועלי מוהר ז"ל, שכתבו שורות כמו "אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה", ו"הפועל שוב הפסידה ואיזה מסכנים האוהדים". אותה לוזריות - ספק מומצאת וספק אמיתית - התחברה איכשהו גם למגרש.
בשנים האחרונות, הפועל ת"א נראתה זמן רב כמו מועדון שסביבו תמיד יש תחושה רעה - מערכת יחסים לא טובה עם הקהל, מאמנים לא טובים, יכולת מקצועית חלשה (שתי ירידות ליגה תוך שש שנים) ובלגן ניהולי. אבל דווקא אחרי שהקארמה השלילית הגיעה לשיא - עם הירידה בסוף עונת 2023/24, משהו השתנה. והפועל ת"א, אחרי המון זמן, מתחילה לטעום את טעמה המתוק של הקארמה החיובית.
בשנים האחרונות, הפועל ת"א נראתה זמן רב כמו מועדון שסביבו תמיד יש תחושה רעה - מערכת יחסים לא טובה עם הקהל, מאמנים לא טובים, יכולת מקצועית חלשה (שתי ירידות ליגה תוך שש שנים) ובלגן ניהולי. אבל דווקא אחרי שהקארמה השלילית הגיעה לשיא - עם הירידה בסוף עונת 2023/24, משהו השתנה. והפועל ת"א, אחרי המון זמן, מתחילה לטעום את טעמה המתוק של הקארמה החיובית.
במשחק אתמול נגד עירוני טבריה, הפועל ת"א היתה מאוד לא מדויקת - אבל הדברים התחברו. אפילו טעות של סמביניה, שהביאה לשער הראשון שפרץ את הסכר. לויזוס לויזו ביום פחות מדויק? רוי קורין לא מורגש? עמית למקין ורועי אלקוקין יהיו שם כדי לשים את הגולים. הפועל ת"א נמצאת בתקופה טובה, והיא מצליחה למצות אותה עד הסנטימטר האחרון. את הנקודות שהיא מרוויחה עכשיו, היא תחבק חזק חזק - ביום שבו הקארמה תתהפך (והיא תתהפך).
סטטיסטית, שחקניה הזרים של הפועל פ"ת (כולל ג`וסלין טאבי שעזב) שווים 25 מתוך 39 השערים שהיא הבקיעה העונה. כמעט שני שליש מהכמות. זה מטורף, כי אם פעם חשבנו שהזרים הם תוספת - והלחם והחמאה של הסגל הם השחקנים המקומיים, כנראה שגם זה מתחיל להשתנות. הפועל פ"ת היא קודם כל סונגה וקליי וקוסטה, ורק אחר כך כל היתר (עם כל הכבוד לעונת הפריצה של רועי דוד). זו החדשנות שיש לקבוצה הזאת - ואולי גם חלק ממה שהופך אותה לכיפית כל כך לצפייה.
וההצלחה הזאת עם הזרים - תעודת כבוד למערכת מקצועית - גם עשויה להביא את הפועל פ"ת להישג שהיא לא חשבה שתגיע אליו; היא פייבוריטית לעשות פלייאוף עליון. 24 שנה (מאז עונת 2001/02) שהפועל פ"ת לא היתה בין ששת הראשונות בליגת העל - ועם קצת יציבות היא יכולה לשחזר את זה. כיף לראות מערכת שבונה את עצמה מחדש - אחרי שהיא היתה במעמקי ההרס רק כמה שנים קודם. כיף שהפועל פ"ת שוב איתנו, וכיף שהיא עושה את זה בדרך הנכונה.
3. הפועל ירושלים. זה לא חדש אמנם, אבל הפועל ירושלים מול מכבי חיפה שוב הוכיחה כמה היא נמצאת, כנראה, במצב הכי יציב בתחתית. בטבלה עוד לא רואים את זה - היא עדיין מסובכת, ולכאורה עוד נמצאת בתוך הקלחת, אבל הפועל ירושלים בדרך עקבית וטובה הצליחה להמציא את עצמה מחדש - כקבוצה שמגלה קצת יותר בגרות. היא עדיין הכי צעירה בליגה, אבל במשחק מול מכבי חיפה יש תחושה שהיא הבינה את מצבה - שהיא עטתה על עצמה את מוד ההישרדות.
למרות התדמית הלכאורה אסתטית, היא הרשתה לעצמה לשחק מכוער. היא שיחקה בונקר מוחלט מול מכבי חיפה - היא כמעט ולא תקפה (ובאחת ההתקפות היחידות, מנפלאות הכדורגל, היא גם הבקיעה), התגוננה עם עשרה שחקנים, בעטה כדורים למעלה, אפילו קצת התחזתה - בעיניי לא רק שזה לגיטימי, זה מבורך מבחינתה. כי הפועל ירושלים, אחרי כמה מחזורים שבהם היא קצת התבלבלה, נזכרה שהיא קבוצת תחתית. והיא עושה מה שקבוצות תחתית אמורות לעשות - לנשוך, לשרוט ולקחת נקודות בשיניים.
וזה עבד לה - היא הצליחה לשתק התקפה בכלל לא רעה של מכבי חיפה. גם כשהיא היתה בעשרה שחקנים, היא הצליחה להכריח את מכבי חיפה למצבים לא טובים - במחצית השנייה זה בלט במיוחד. ההתקפה של מכבי חיפה, שיש בה לא מעט כישרון (בטח כשמנואל בנסון נכנס), מאוד התקשתה לפצח את ירושלים. רק רגע אחד של השראה, בין בנסון, מלמד וסטיוארט - אפשר לה להבקיע במשחק הזה. בלעדיו, גם זה לא היה קורה.
הפועל ירושלים הוכיחה אתמול שהיא תישאר בליגה - לא בחסדי בית הדין שיפחית נקודות לטבריה. היא תישאר, כי היא הפנימה את מצבה - כי היא מבינה שעכשיו זה לא הזמן להיות נחמדים. עכשיו הזמן לקחת נקודות, לתקוע יתד ולשרוד. רגע מבורך של בגרות למועדון, וגם לזיו אריה.
למרות התדמית הלכאורה אסתטית, היא הרשתה לעצמה לשחק מכוער. היא שיחקה בונקר מוחלט מול מכבי חיפה - היא כמעט ולא תקפה (ובאחת ההתקפות היחידות, מנפלאות הכדורגל, היא גם הבקיעה), התגוננה עם עשרה שחקנים, בעטה כדורים למעלה, אפילו קצת התחזתה - בעיניי לא רק שזה לגיטימי, זה מבורך מבחינתה. כי הפועל ירושלים, אחרי כמה מחזורים שבהם היא קצת התבלבלה, נזכרה שהיא קבוצת תחתית. והיא עושה מה שקבוצות תחתית אמורות לעשות - לנשוך, לשרוט ולקחת נקודות בשיניים.
וזה עבד לה - היא הצליחה לשתק התקפה בכלל לא רעה של מכבי חיפה. גם כשהיא היתה בעשרה שחקנים, היא הצליחה להכריח את מכבי חיפה למצבים לא טובים - במחצית השנייה זה בלט במיוחד. ההתקפה של מכבי חיפה, שיש בה לא מעט כישרון (בטח כשמנואל בנסון נכנס), מאוד התקשתה לפצח את ירושלים. רק רגע אחד של השראה, בין בנסון, מלמד וסטיוארט - אפשר לה להבקיע במשחק הזה. בלעדיו, גם זה לא היה קורה.
הפועל ירושלים הוכיחה אתמול שהיא תישאר בליגה - לא בחסדי בית הדין שיפחית נקודות לטבריה. היא תישאר, כי היא הפנימה את מצבה - כי היא מבינה שעכשיו זה לא הזמן להיות נחמדים. עכשיו הזמן לקחת נקודות, לתקוע יתד ולשרוד. רגע מבורך של בגרות למועדון, וגם לזיו אריה.
המנצח: רועי גורדנה. הפעם האחרונה שגורדנה כבש בליגת העל התרחשה, כמעט בדיוק, לפני שנתיים. 11 בפברואר, 2024. הפועל באר שבע, הקבוצה שלו אז, שיחקה נגד מכבי נתניה והובילה 0:1 דחוק. ואז, דווקא הקשר האחורי רשם רגע קסם - הוא הקפיץ פעם אחת באוויר, הסתובב על הבלם ומאותו אוויר שלח פצצה לחיבורים. שנתיים מלאות צלקות עברו על גורדנה - הוא כבר לא בבאר שבע, הוא חזר לאשדוד לקבוצה באווירה אחרת לגמרי. אבל הוא שוב מצא את מגע הקסם ההוא - עם פצצה אחרת ששלח לרשת של הפועל חיפה. את האושר שלו אפשר היה לזהות גם רחוק מאוד מסמי עופר. רגע של שחקן שלא ויתר, וזכה בפרס הכי יפה שהכדורגל יכול לתת על מאמץ ואמונה עצמית.
המפסיד: רותם חטואל. את השער הראשון באותו משחק בפברואר 2024 הבקיע חטואל, בתקופה שבה הוא נחשב לגולר בלתי ניתן לעצירה. אלא שהזמן שבו גורדנה שמר על עצמו, דרדר את חטואל עד רגע של תהום. הרגע שבו הוא רץ בריצת אמוק כלפי שחקן שנשכב על הדשא, וספק מרים אותו ספק חונק אותו - לא רק היה מכוער, אלא גם העיד על המקום שבו חטואל נמצא. לא בתור שחקן שעושה נפלאות, אלא יותר כשחקן שעושה בושות. ועוד לא דיברתי על כך שהוא השאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים, כשהיא נאבקת על חייה בליגה. רגע מבאס מאוד לשחקן שלכמה רגעים עוד נראה כמו מישהו שכיף לראות.
המספר החזק: 18. הפועל ת"א והפועל פ"ת מתקרבות לרשום הישג שלא ראינו כאן ח"י שנים - שתי עולות חדשות מליגת העל, שמצליחות לסיים בין שש הראשונות. זה עד כדי כך נדיר, שבפעם הקודמת שזה קרה אפילו לא היו פלייאופים - אלה היו עירוני קריית שמונה (של רן בן שמעון) ובני סכנין (של אלישע לוי), שעלו יחד מהלאומית, ובעונת 2007/08 סיימו - בהתאמה - במקומות השלישי והרביעי בליגה. מאורע נדיר, שהשנה ישוחזר ע"י שתי הקבוצות הכי כיפיות בליגת העל.
השם החם: מארק קוסטה. עוד מעט ניגע ברנסנס של החלוץ הזר בליגה שלנו, אבל לפני כן - זמן להצדיע לאחד הסמלים המובהקים של התופעה. כשקוסטה הגיע להפועל פ"ת, זה לא ממש הצליח - הוא קיבל הזדמנות, ואז פספס אותה, ובעיקר לקח זמן עד שדברים ממש התחברו. אבל כשזה התחבר, זה טס - קוסטה כבר מגיע לשמונה שערים העונה, עם צמד שלישי בסה"כ, ומזכיר כמה הוא חלוץ מצוין - כפי שהראה בסיבוב הקודם, במכבי בני ריינה. עוד נדבך בעונה המצוינת של הכחולים ממלאבס.
שער השבת: מוחמד עאמר (מ.ס. אשדוד נגד הפועל חיפה). לפעמים, נחה הרוח דווקא על אנשים בלתי צפויים. עאמר הוא מהסוג הזה - מגן ימני, בעונה הראשונה בליגת העל, בקבוצה אפורה יחסית כמו אשדוד, כזו שרחוקה מהצמרת או מהניצוצות. אבל יש רגעים שבהם אלוהי הכדורגל שולח ברכה גם למי שעני יותר מהישגים. וזה מה שקרה לרגל של עאמר בדקה ה-83 נגד הפועל חיפה - כשהוא ירה את הטיל המדהים הזה לרשת. ומה שעוד יותר יזכיר את הרגע הזה, היתה דווקא החלטה שהרסה את הרגע - ההחלטה של השופט יואב מזרחי להרחיק אותו בכרטיס צהוב שני. יכול להיות שזה מתחייב, אבל שופט צריך להפעיל גם את חוש ההיגיון. עאמר לא התפרע, הקפיצה שלו ליציע לא היתה אקט אלים, אלא רגע של שמחה שבה ביקש להתאחד עם המשפחה שלו. מזרחי אולי היה חייב להרחיק, אבל לבית הדין יש הזדמנות לצאת גדולים באמת - להבין את המצב, ולתקן. עאמר לא צריך להיות מורחק על הדבר הזה. פשוט לא.
אל תשכחו את: הרנסנס של החלוצים הזרים. פרשת ג`אבון איסט, שעבר אתמול רשמית להפועל ב"ש, המחישה את שובו של החלוץ הזר לחיינו. היו כאן תקופות בשנות התשעים שבהן חלוצים זרים היו דבר: קודריצקי ז"ל, סטפן שאלוי, אנדז`יי קוביקה, יעקובו - חלוצים זרים שהיו חיצים שלוחים, "תשע" קלאסי, שמשימת העל שלהם היתה להבקיע ולהבקיע ולהבקיע. והשנה, אנחנו רואים חזרה לזה: כמעט לכל קבוצה יש חלוץ זר מצוין. קוסטה הוא דוגמא אחת - אבל אליו מצטרפים גם מתיאוס דאבו, אדריאן אוגריסה, ג`אבון איסט, טריבנטה סטיוארט. החלוץ הזר חזר בגדול - וזה מופיע גם בטבלת מלך השערים, שם הנוכחות שלו חזקה מתמיד. קורטוב של נוסטלגיה מבורכת לימים יפים.
המפסיד: רותם חטואל. את השער הראשון באותו משחק בפברואר 2024 הבקיע חטואל, בתקופה שבה הוא נחשב לגולר בלתי ניתן לעצירה. אלא שהזמן שבו גורדנה שמר על עצמו, דרדר את חטואל עד רגע של תהום. הרגע שבו הוא רץ בריצת אמוק כלפי שחקן שנשכב על הדשא, וספק מרים אותו ספק חונק אותו - לא רק היה מכוער, אלא גם העיד על המקום שבו חטואל נמצא. לא בתור שחקן שעושה נפלאות, אלא יותר כשחקן שעושה בושות. ועוד לא דיברתי על כך שהוא השאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים, כשהיא נאבקת על חייה בליגה. רגע מבאס מאוד לשחקן שלכמה רגעים עוד נראה כמו מישהו שכיף לראות.
המספר החזק: 18. הפועל ת"א והפועל פ"ת מתקרבות לרשום הישג שלא ראינו כאן ח"י שנים - שתי עולות חדשות מליגת העל, שמצליחות לסיים בין שש הראשונות. זה עד כדי כך נדיר, שבפעם הקודמת שזה קרה אפילו לא היו פלייאופים - אלה היו עירוני קריית שמונה (של רן בן שמעון) ובני סכנין (של אלישע לוי), שעלו יחד מהלאומית, ובעונת 2007/08 סיימו - בהתאמה - במקומות השלישי והרביעי בליגה. מאורע נדיר, שהשנה ישוחזר ע"י שתי הקבוצות הכי כיפיות בליגת העל.
השם החם: מארק קוסטה. עוד מעט ניגע ברנסנס של החלוץ הזר בליגה שלנו, אבל לפני כן - זמן להצדיע לאחד הסמלים המובהקים של התופעה. כשקוסטה הגיע להפועל פ"ת, זה לא ממש הצליח - הוא קיבל הזדמנות, ואז פספס אותה, ובעיקר לקח זמן עד שדברים ממש התחברו. אבל כשזה התחבר, זה טס - קוסטה כבר מגיע לשמונה שערים העונה, עם צמד שלישי בסה"כ, ומזכיר כמה הוא חלוץ מצוין - כפי שהראה בסיבוב הקודם, במכבי בני ריינה. עוד נדבך בעונה המצוינת של הכחולים ממלאבס.
שער השבת: מוחמד עאמר (מ.ס. אשדוד נגד הפועל חיפה). לפעמים, נחה הרוח דווקא על אנשים בלתי צפויים. עאמר הוא מהסוג הזה - מגן ימני, בעונה הראשונה בליגת העל, בקבוצה אפורה יחסית כמו אשדוד, כזו שרחוקה מהצמרת או מהניצוצות. אבל יש רגעים שבהם אלוהי הכדורגל שולח ברכה גם למי שעני יותר מהישגים. וזה מה שקרה לרגל של עאמר בדקה ה-83 נגד הפועל חיפה - כשהוא ירה את הטיל המדהים הזה לרשת. ומה שעוד יותר יזכיר את הרגע הזה, היתה דווקא החלטה שהרסה את הרגע - ההחלטה של השופט יואב מזרחי להרחיק אותו בכרטיס צהוב שני. יכול להיות שזה מתחייב, אבל שופט צריך להפעיל גם את חוש ההיגיון. עאמר לא התפרע, הקפיצה שלו ליציע לא היתה אקט אלים, אלא רגע של שמחה שבה ביקש להתאחד עם המשפחה שלו. מזרחי אולי היה חייב להרחיק, אבל לבית הדין יש הזדמנות לצאת גדולים באמת - להבין את המצב, ולתקן. עאמר לא צריך להיות מורחק על הדבר הזה. פשוט לא.
אל תשכחו את: הרנסנס של החלוצים הזרים. פרשת ג`אבון איסט, שעבר אתמול רשמית להפועל ב"ש, המחישה את שובו של החלוץ הזר לחיינו. היו כאן תקופות בשנות התשעים שבהן חלוצים זרים היו דבר: קודריצקי ז"ל, סטפן שאלוי, אנדז`יי קוביקה, יעקובו - חלוצים זרים שהיו חיצים שלוחים, "תשע" קלאסי, שמשימת העל שלהם היתה להבקיע ולהבקיע ולהבקיע. והשנה, אנחנו רואים חזרה לזה: כמעט לכל קבוצה יש חלוץ זר מצוין. קוסטה הוא דוגמא אחת - אבל אליו מצטרפים גם מתיאוס דאבו, אדריאן אוגריסה, ג`אבון איסט, טריבנטה סטיוארט. החלוץ הזר חזר בגדול - וזה מופיע גם בטבלת מלך השערים, שם הנוכחות שלו חזקה מתמיד. קורטוב של נוסטלגיה מבורכת לימים יפים.
