להגיע לשער זה לא עניין של מה בכך ויש לא מעט אפשרויות לעשות את זה. קבוצות רבות הצליחו עם התקפות מתפרצות, אחרות נותנות דגש לאמצע חזק ויצירתי ויש כאלה שבונות על מצבים נייחים. הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים, שמקוות שתיהן לשים סוף לבצורת האליפויות שלהן (כל אחת והרצף הארוך שלה), נאבקות ראש בראש על התואר הנכסף ביותר בכדורגל הישראלי עם שיטת משחק דומה - בילד אפ.
למי שמקרה לא מכיר את המונח, שהוזכר באופן קבוע בשנים האחרונות, מדובר למעשה בדרך בה קבוצות בונות את ההתקפות שלהן, שלב אחר שלב בדרך לשער של היריבה, בצורה מסודרת ומתוכננת. השוער מוסר לבלמים, משם לקישור ועם חילופי מקומות נכונים לצד זיהוי שטחים פנויים ויצירה של כאלה, מגיעים לשער בצורה היעילה והיפה ביותר.
אפשר להגיד שלהפועל ב"ש ובית"ר ירושלים יש את היכולות והכלים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר וגם הנתונים מעידים שהן אכן עושות זאת. שתיהן היחידות בליגה שחוצות את רף 60% החזקת הכדור (63.04% לב"ש, 61.22 לבית"ר, הן מובילות את הטבלה במסירות ובאחוזי הדיוק (86.18% לב"ש, 84.16% לבית"ר) ומן הסתם שתיהן הקבוצות שהבקיעו הכי הרבה גולים העונה (49 לב"ש, 47 לבית"ר).
לצד זה, ישנו גם נתון מפתיע שמעיד יותר מכל על שיטת המשחק של שתי הקבוצות - כמות הדריבלים הנמוכה. בית"ר נמצאת שלישית מהסוף בליגה בדריבלים (324) וב"ש במרכז הטבלה (371). השתיים, כך אפשר להבין, פחות משתמשות ביכולת האישית כדי לפצח את הגנות היריב, ומעדיפות הנעת כדור קבוצתית, מהירה ומתוכננת, שהופכת את הבילד אפ שלהן ליציב ביותר בישראל.
להפועל ב"ש ובית"ר יש את כל הכלים המתאימים להצליח בשיטת המשחק הזאת. האדומים מבירת הנגב מחזיקים באמצע חזק ויצירתי של אליאל פרץ, קינגס קנגוואה ולוקאס ונטורה והשניים הראשונים גם נכנסים בחמישייה הראשונה של העונה בליגה מבחינת מסירות מפתח (פרץ עם 45, קנגוואה עם 40). לצידם, כמובן, יש את מי שמועמד להיות שחקן העונה - דן ביטון - שלא רק מלך השערים של הליגה אלא גם שני רק למאור לוי בקטגוריה.
ומה עם בית"ר? יש לה את שני שחקני ההתקפה היצירתיים ביותר שידע הכדורגל הישראלי במילניום הנוכחי - עומר אצילי וירדן שועה. האחרון הוא השחקן שייצר הכי הרבה מצבים גדולים בליגה ובפער ניכר - 14 כאלו - וגם ממוקם שלישי במסירות מפתח (46). ואצילי? למרות שמבחינת המספרים היבשים הוא בעונה פחות גדולה ממה שהרגיל אותנו, אבל גם בה הוא מלך הבישולים הנוכחי של הליגה (יחד עם שבעה שחקנים נוספים) ולא סתם חסרונו משפיע על המומנטום של בית"ר בתקופה האחרונה.
אז איך זה עובד?
המטרה המרכזית בבילד אפ היא להזמין לחץ של היריבה באיזורים מסוכנים, לפתות שחקנים לצאת מעמדות המוצא שלהם ובעזרת כישרון ודינמיות לנצל את השטחים שנוצרים כדי להגיע לעמדות מסוכנות. ובית"ר? היא עושה את זה בצורה מצוינת.
לא צריך ללכת רחוק כדי להבין את הדרך בה הקבוצה של ברק יצחקי עובדת, מספיק להביט בהנעת הכדור שלה בפתיחת ה-2:2 מול הפועל חיפה למשל. זה מתחיל עם מסירה שהולכת למיגל סילבה, בעוד שני הבלמים מרווחים את המגרש ומתקרבים אליו במטרה לקבל ממנו מסירה ועל הדרך לגרום לשחקני ההתקפה של הפועל חיפה להתקרב.
בזמן הזה, גריגורי מורוזוב וירדן כהן נוטשים את האגף ומצופפים לעבר הבלמים כדי להוות אופציה מסירה. הנעת כדור של כל הקו האחורי שממחישה עד כמה החלק הזה חשוב בבניית ההתקפות של בית"ר. לא סתם שני הבלמים שלה - לוקה גדראני ובראיין קרבאלי - הם שניים מארבעת השחקנים שהשלימו הכי הרבה מסירות העונה.
איך הופכים הנעת כדור מאחורה להגעה קדימה? עכשיו תורם של שחקני הכנף והקישור. בדוגמא שימו לב בדוגמא הזאת לטימותי מוזי וג`ונבוסקו קאלו, שיורדים נמוך כדי לקבל מסירות מהמגנים שעל הקו שלהם ולמשוך את המגן של הפועל חיפה ששומר עליהם. שני שחקני הקישור הקדמיים - עדי יונה ודור מיכה - הם אלה שנעים לשטחים שנפערו.
אם הם לא מקבלים את המסירה, ממשיכים רגיל. הנעת כדור בקו האחורי בתוספת תנועה של שלישיית הקישור התזזיתית, מנסות למצוא את הפרצה הבאה. אפשר לראות את מיכה ויונה יורדים קרוב לבלמים, כל אחד בתורו, לצד בוריס אינו, בעוד השחקן הנוסף יוצא קדימה כדי ליצור יתרון בחלק הקדמי, בעיקר בין קווי ההגנה יחד עם החלוץ.
גם לשועה וג`ונבוסקו קאלו יש חלק במציאת הפתרונות לפרוץ את קווי ההגנה. נכון, במערך הקבוע של בית"ר הניגרי משובץ בכנף שמאל, בעוד מספר 7 במרכז, אבל לעיתים תכופות הם מתחלפים ביניהם במטרה להוציא את ההגנה מאיזון. לשניהם יש את היכולת לנוע בכל איזור בחלק הקדמי, לפנות שטח וגם לנצל אותו. וככה בית"ר מגיעה להמון הזדמנויות.
ומה עם ב"ש? הקבוצה של רן קוז`וך היא דינמית לא פחות, עושה את הדברים בהינד עפעף ומגיעה לשער במהירות ובחוכמה שהופכים אותה לכזו שקשה להתמודד מולה. מול בני ריינה למשל, אפשר לראות כיצד כדור ארוך כושל של היריבה מגיע לג`יבריל דיופ. הקשר האחורי, לוקאס ונטורה מגיע לקבל את הכדור ואחריו דן ביטון, בזמן שהמגן הימני, גיא מזרחי, טס קדימה יחד עם הקשר באותו הצד, מוחמד כנעאן.
אופיר דוידזאדה לוקח את התפקיד של הלדר לופז בתור המגן השמאלי שנכנס למרכז כדי לייצר יתרון בהתקפה, זאהי אחמד נכנס איתו פנימה בזמן שקינגס קנגוואה כבר בעמדה נוחה על סף הרחבה, אחרי שניצל את השטח שנוצר בין הקווים. זה לא הסתיים בשער, אבל ממחיש בדיוק את מה שהפועל ב"ש מנסה לעשות וגם מצליחה לא מעט.
שחקן נוסף שחשוב מאוד בבילד אפ הוא אור בלוריאן. עם העוצמה והמהירות שלו, הוא המוביל הכדור העיקרי מאחורה אצל קוז`וך וגם יוצא לעיתים עם כדור קדימה, לפעמים עד השליש ההתקפי, מה שמעמיס את ההתקפה של ב"ש ושובר את האיזון בהגנת היריבות. לא סתם הוא ממוקם ראשון במסירות ומסירות מדויקות בליגה וחלק גדול מההתקפות של ב"ש עובר דרכו.
אז במשחק בטרנר, שתי הקבוצות הטובות בליגה, עם סגנונות דומים, שאיפות דומות ומאמנים רעבים באותה מידה, למפגש עונה שהוא הצהרת כוונות של ממש. זאת תהיה התמודדות בה הכל יכול לקרות, אבל מה שבטוח - הכדורגל יהיה טוב מאוד.
