מה שאנחנו רואים נכון לשלב הזה של העונה היא לא עוד עונה רעה של הצהובים. זה קרה, קורה ויקרה. מה אנחנו רואים הוא קריסת האתוס של המועדון בעידן גולדהאר, האתוס שמכבי ת"א ואוהדיה, בצדק, היו כל כך גאים בו. כי מכבי תל אביב לא מתפרקת, מכבי תל אביב לא מתבזה. היא מפסידה, כי כולם מפסידים, אבל היא עושה את זה בכבוד. גם כשהיא לא זוכה באליפויות, היא שם, היא משחקת עד הסוף.
גם בשנים הכי גדולות שלה בעידן ברק בכר, מכבי חיפה לא התקרבה לניצחון דומה לזה שראינו אתמול. עם שחקנים צעירים שעלו מהנוער, זרים שחטפו ביקורות ללא הרף, ובכלל אחד הסגלים הכי מוגבלים מבחינת כישרון שראינו אצל הירוקים, דווקא אז הם הצליחו להביס את מכבי ת"א, ועם כל הכבוד למכבי חיפה ולעבודה שעושה שם ברק בכר, כשזה קורה פעם שלישית בעונה לצהובים, אתה מבין שהבעיה גדולה יותר. היא רחבה יותר מהמאמן שהיה צריך לשלם את המחיר כבר לפני חודשיים, ורחבה יותר מהטעויות בבניית הסגל. בשלב הזה, האצבעות כבר צריכות להיות מופנות לאיש שיושב בקנדה.
הרי אם נהיה כנים, הבעיה במכבי ת"א לא התחילה אתמול. היא התחילה הרבה קודם, בהחלטות שנראו מוזרות כבר בזמן אמת ואכן התגלו כקריטיות. העזיבה של שחקנים כמו גבי קניקובסקי וסתיו למקין היא דוגמה מצוינת. זה לא רק איבוד שחקן – זו טעות בהבנת השוק. במכבי לא קראו נכון את המציאות, ונתנו ליותר מדי שחקנים משמעותיים לעזוב בקיץ אחד. הצלחות כמו מילסון ופטאצ`י לא מתרחשות בכל עונה, וההסתמכות על זרים צעירים ומוכשרים אולי נכונה כתכנית עבודה, אבל לא כאשר אין בסיס ישראלי חזק שאפשר להישען עליו.
אז כן, הטענה היא שגולדהאר, למען הערכים והעתיד, החליט לא לפטר את המאמן כדי לא לתת פרס ליורי הזיקוק ליד ביתו. אולי זאת הייתה החלטה נכונה לאותו רגע, אך האם מישהו מראשי מכבי ת"א מרוצה מהיכולת שהוא ראה מאז? יש מישהו שיכול להגיד בכנות שהוא רואה אצל האלופה קבוצה מאומנת שיודעת מה היא רוצה מעצמה? בסופו של דבר, ההחלטה לתת גיבוי בלתי נגמר ללאזטיץ` פוגעת בעיקר ב-95% מהקהל התומך והנאמן של מכבי ת"א.
בפני עצמו, העובדה שמכבי ת"א נמצאת במצב שבו היא תפסיד אליפות להפועל ב"ש או בית"ר ירושלים, הוא כישלון עצום בפני עצמו, אך העונה הזאת כאמור עושה נזק עמוק יותר, נזק לתדמית ולחוזק של המועדון הצהוב ב-15 השנה האחרונות. העונה הנוכחית שוברת את כל הכללים שהכרנו אחד אחרי השני, ומשאירה תחושה של מועדון שאיבד את סימני ההיכר שלו. למעשה, הדבר היחיד שעוד לא נחרב לגמרי הוא רצף הדרבים, וגם הוא, צריך לומר ביושר, עדיין עומד על כנו בעיקר בזכות מזל ובזכות שיתוק מנטלי בלי ניתן להסבר של האדומים מהצד השני של העיר.
אם במדינת ישראל כל העיניים מופנות לארצות הברית ולהחלטת דונלד טראמפ בנושא איראן, במכבי ת"א כל העיינים כעת מופנות לקנדה. זה הזמן של מיץ` גולדהאר להגיד - "עזרה בדרך". את העונה הזאת של הצהובים ואת מאבק האליפות אפשר היה להציל עוד אחרי התבוסה לבית"ר ירושלים, אבל גם אם האלופה לא נראית כמי שיכולה לסגור את הפער, האתוס שלה והתדמית חשובים לטווח האורך לא פחות. אם אתם רוצים הוכחה לכך, פשוט תסתכלו על הקבוצה שאתמול הביסה את מכבי ת"א וכרגע נראית כמי שמשנה לחלוטין את כל הנרטיב סביבה.
אין לי ספק שז`רקו לאזטיץ` הוא לא מאמן כדורגל גרוע, אבל בספורט יש עניין של סיטואציה, התאמה, שליטה במצב ואווירה סביבך. לצד חיזוק שהיא תהיה חייבת להביא בינואר, למכבי ת"א אין ברירה אלא לבצע שינוי מקצועי על הקווים. גם אם היא לא תיקח אליפות, חצי שני מוצלח יותר, כזה שבו תבנה את הבסיס שלה לעונה הבאה ותחזיר לעצמה את הכבוד האבוד, יכול להיות שווה זהב.
מכבי תל אביב הוא עדיין מועדון גדול, אולי הכי גדול בארץ. מיץ` גולדהאר עדיין הבעלים הטוב בארץ. אבל דווקא מהמקום הזה, מהמעמד הזה, הצפייה ממנו היא להגיב. בכדורגל, כמו שאומרת הקלישאה החבוטה, אין קסמים ואין הוקוס פוקוס, ומי שלא מטפל בבעיה, מגלה שהצרות לא נעלמות מעצמן.
מכבי תל אביב הוא עדיין מועדון גדול, אולי הכי גדול בארץ. מיץ` גולדהאר עדיין הבעלים הטוב בארץ. אבל דווקא מהמקום הזה, מהמעמד הזה, הצפייה ממנו היא להגיב. בכדורגל, כמו שאומרת הקלישאה החבוטה, אין קסמים ואין הוקוס פוקוס, ומי שלא מטפל בבעיה, מגלה שהצרות לא נעלמות מעצמן.
