מעטים הכדורגלנים הישראלים שרשמו הופעה בבונדסליגה הגרמנית. לצד שמות כמו גל אלברמן, אלמוג כהן ודניאל פרץ, בולט גם זה של עילאי אלמקייס. הקשר בן ה-25 קיבל החלטה יוצאת דופן בגיל 14 בלבד והחליט לעבור למחלקת הנוער של הופנהיים. אלמקייס התארח בפודקאסט "שער הזהב" של חברת GNA (צולם ב-CK מדיה), חברה לליווי וניהול פיננסי לספורטאים בישראל וסיפר על הקשיים בתחילת הדרך בגרמניה והחזרה לישראל.
תחילת הדרך בהופנהיים
"בגיל 14.5 הגעתי לשם. בזמנו הרווחתי 3,000 יורו. זה היה שיא השכר. ההורים שלי חתמו על החוזה. היה צריך אישור חריג מהבעלים. זה היה תקציב נפרד בשבילי. ארלינג הולאנד הגיע להופנהיים שנה אחרי. הוא נבחן ועל אלף יורו לא החתימו אותו".
ההבדל בין ישראל לגרמניה
"תקציב מחלקת הנוער בהופנהיים היה 7 מיליון יורו, כמו התקציב של הבוגרים והאקדמיה בהפועל ת"א. הם מנחילים בך ערכים ומידות. אם אתה לא אומר שלום למזכירה ולוחץ לה יד, זה קנס כספי. היה שחקן מארה"ב. הוא לא היה הולך לבית הספר. באותו רגע מצלצלים להופנהיים ויש לזה השלכה - אתה לא יכול להתאמן. הם נותנים הכל והם מצפים שתיתן מעצמך".
המעבר לבוגרים
"אף פעם לא הגעתי לרמה שהרגשתי בנוח בחדר ההלבשה בבוגרים. את הכבוד שם את רוחש על המגרש. לא משנה כמה אתה חמוד, כמה את יפה ונעים, בסוף אם אתה לא טוב על המגרש ועוזר לאחרים להתקדם, אתה לא פקטור. אתה לא יכול להגיע לאימון ולעשות מה שאתה רוצה. אם לא תבוא מרוכז בשבת, אתה תהיה בבעיה מאוד קשה. היה לי קשה להבין את החשיבות הזו בגיל צעיר. אחרי שחתמתי את החוזה הגדול הראשון שלי בגיל 19, נכנס סכום גדול של כסף ואתה נבהל. לא הצלחתי לתפוס את זה. לפני משחק הסיבוב הראשון בגביע הוחלט על ידי השחקנים הבכירים שכולם יתחלקו במענקים וקיבלתי 7,500 יורו ואפילו לא שיחקתי. אוליבר באומן אמר לי אחרי המשחק שאם הוא יראה אותי עם תיק של אחד המותגים, הוא יקרע אותו".
התנאים לשחקנים הבכירים
"כריסטופר באומגרטנר שמשחק היום בלייפציג שיחק איתי בנוער... האריכו לו חוזה. הוא היה מרוויח 8,000 יורו בנוער והאריכו לו 3 פעמים את החוזה תוך שנה וחצי. בסוף החוזה שלו הוא הרוויח ל-200 אלף יורו. גם אם יש לך חוזה ל-4 שנים, הם יודעים לפרגן. אם אתה טוב ומגיע לך, קח".
החזרה לישראל
"סיימתי עונה בהופנהיים. הייתי אחרי השאלות. הן לא היו סופר מוצלחות. כשחזרתי, הסתבכתי עם האפנדיציט. אחרי השנתיים הפחות טובות והקיץ עם הניתוח, הייתי צריך לקבל החלטה. קצת איבדתי את עצמי והייתי צריך להתאזן. אחרי העונה בהופנהיים בה חזרתי לעצמי, הגיע הקיץ. לא צלחתי מו"מים כאלה ואחרים. בהתחלה ראיתי את עצמי במקום איקס מבחינת ליגות. בינתיים הגדולות בארץ ממשיכות. אף אחד לא מחכה לך. הייתי בארץ, התחיל ה-7.10, זה עוד יותר עיכב הכל. הייתי לחוץ לשחק. סכנין פנתה אליי והגעתי איתם להסכמה. ציפיתי לגרוע מכל. התכוננתי להגיע לסכנין ושאין לי מקום לשבת. שלא יהיה מים, הבגדים יהיו קטנים עליי... וכשהגעתי, הופתעתי לטובה. היה לנו חדר הלבשה נדיר, נהניתי מכל רגע. כל רעשי הרקע... אנשים ברחוב שאלו אותי `איך אתה בסכנין?`, הודעות `איך אתה לא מתבייש?` ובתוך הקבוצה... היה חדר הלבשה נדיר. זה היה או לפרוש מכדורגל, או שאתה מסתכל לאתגר בעיניים ואתה עושה אותו ולא מעניין אותך מה יגידו. זו היתה המציאות שלי וזה מה שאני אעשה עד שאצליח".
