אבל זאת הבעיה עם מירוץ לאליפות: הוא בוחן אותך ביותר ממובן אחד. זו לא רק השאלה כמה אתה טוב בכדורגל לאורך זמן, אלא כמה אתה ערוך מנטלית ללחצים שעומדים מולך. והלחץ הקלאסי הזה הוא לחץ העלייה למקום הראשון. "פסגת הפחד", כמו שאוהבים לקרוא לזה בכותרות של עיתוני ספורט. כי כשאתה מנצח במקום שני, אפילו משיג רצף גדול זה דבר אחד - אבל כשאתה מצליח לעקוף ולעלות למקום הראשון, זו כבר משמעות אחרת. ואי אפשר להתעלם מהעובדה שבית"ר, גם מול אשדוד וגם אמש מול הפועל חיפה, פשוט לא עמדה בלחץ הזה.
והמשבר של בית"ר הגיע בזמן הכי לא נכון. רגע לפני רצף שכולל את הפועל באר שבע בטרנר, מכבי תל אביב (עם מאמן חדש) בטדי ומכבי נתניה ורוני לוי בחוץ. במצב הכי לא אידיאלי, כשהכשירות של עומר אצילי בספק, נופל לבית"ר עוד מבחן ענק לאופי שלה. במבחן הקודם היא כשלה. האם הפעם היא תצליח? לשאלה הזאת, רק ברק יצחקי והשחקנים שלו יכולים לענות.
2. ב"ש. וכמו בכלים שלובים, בדיוק בזמן שבית"ר קורסת מקצועית אל תוך עצמה - הניצחון של הפועל ב"ש על מכבי בני ריינה מסמן את זה שב"ש מגיעה במצב הרבה יותר טוב למשחק החשוב בשבוע הבא בבית. וזה קורה בעיקר בגלל שני אקס פקטורים - שמתעוררים בדיוק ברגע הנכון. קינגס קנגווה וחמודי כנעאן.
על קינגס מיותר להרחיב את הדיבור, כי דיברנו המון בעונה שעברה. לא היה רחוק הרבה שב"ש היתה זוכה באליפות, שהיתה כתובה על שמו. הסיפור האמיתי של העונה הזאת מבחינת ב"ש, הולך ומסתמן, זהו כנעאן. לקשר ההתקפי יש כבר ארבעה שערים בכל המסגרות, כולם הובקעו בחודש האחרון - וכן, הנה באה הקלישאה הגדולה מכולן, יכול להיות שזה החיזוק הכי טוב שב"ש יכולה היתה להביא. כשהסטטיסטיקה החריגה של דן ביטון מתחילת העונה מתחילה להתיישר, יכול להיות שהם הכוח ההתקפי שיספיק לב"ש - כדי לשבור שמונה שנות בצורת.
השבת הזאת יכולה להיות שבת של מפתח עבור ב"ש - לא רק בגלל שהיא חזרה למקום הראשון, אלא גם בגלל שהיא עשתה את זה בקליניות, בלי לחץ, כמעט באין מפריע. בזמן שבית"ר הזיעה לא מעט כדי לקחת נקודות בתקופה הטובה שלה, כשב"ש מחוברת - היא מפרקת. וזה אולי היתרון המנטלי שיש לה על תואר האליפות של 2025/26. וכידוע, זה יתרון משמעותי.
צריך להגיד שזו עונה אידיאלית לכיף של אוהדי הפועל: הקבוצה חזרה לליגת העל, היא נמצאת במצב הכלכלי והניהולי הכי טוב שלה - מזה לפחות עשרות שנים, יש לה מאמן ברמת צמרת ליגת על, היא פגעה ברוב הזרים (אם לא בכולם) וגם הישראלים שלה הם הנאה לצפייה. אין ממנה ציפיות - היא לא תיקח אליפות, וגם לא תרד ליגה. גם ברמת התוצאות - בסך הכל, למעט חריקות פה ושם, תענוג. ניצחון מרגש על בית"ר, ניצחון היסטורי בדרבי ובלומפילד הופך להיות מבצר כמו שלא היה שנים (היא עדיין ללא הפסד ביתי העונה. מדהים).
ומה שהכי צריך לעורר אופטימיות אצל הפועל ת"א - הוא השקט שבה היא מתנהלת. קצת קשה לתפוס, אבל היא עברה רצף של הפועל ב"ש, מכבי ת"א ומכבי נתניה עם 9 מ-9 - בלי סתיו טוריאל (רוב הזמן). הגיע מגן ימני בינואר - והוא מתאקלם תוך דקה וחצי. שאנדה סילבה ועומרי אלטמן, שכולם שלחו הביתה, מתעלים ברגע הנכון. אין להפועל ת"א עונה מושלמת, והיא חוותה גם כאב לב גדול בדמות ההדחה ההיא מהגביע, אבל בלונג ראן - היא יכולה לחייך חיוך גדול, ולדעת שיש לה עתיד מזהיר. והכל, לצלילי שיר השחקן (המדבק) של צ`יקו אלבס. עם ספרא, הכל יהיה טוב.
המפסידה: עירוני טבריה. שבוע שלא עשה טוב לקבוצה ולמועדון - כזה שהחל עם הפחתה אפשרית של 30 נקודות (למרות שזה ייגמר, ככל הנראה, בפחות) ונגמר עם הפסד מרגיז בסמי עופר למכבי חיפה. קשה להתעלם מהדיסוננס המטורף שהוא טבריה - מצד אחד, קבוצת ספורט שכיף לראות ולחבב בתור אנדרדוג שנותן פייט לגדולות. מצד שני, לפחות לכאורה, מועדון שמבוסס על שקר ועל חוזים כפולים. הפסאדה הזאת עשויה להיגמר בקרוב, ובכל זאת, כמאמר השיר - אם זה נגמר, אז חבל.
המספר החזק: 15. חמישה עשר שערים במספר הבקיעה הפועל תל אביב העונה ברבע השעה האחרונה (כולל תוספת הזמן). שבעה מהם, אגב, הובקעו אחרי התוספת (ארבעה מהם נגד בית"ר ומכבי ת"א). בהרבה דברים הפועל ת"א התחזקה ביחס לקבוצה שירדה ליגה לפני שנה וחצי - הדבר החשוב ביותר שהיא הביאה עם עידן ברדה זה אופי של ברזל יצוק. ותחושה שאי אפשר להספיד אותה אף פעם. ברגע של שאננות, היא פשוט תהרוג אותך ברכות - ולא תיתן לך אפילו זמן לדמם.
השם החם: שאנדה סילבה. עוד דוגמא לשיפוט המהיר שאנחנו נוקטים בו כלפי זרים - וכמה חייבים להרגיע את האינסטינקט הזה. גם שאנדה סילבה, כמו לא מעט זרים העונה, כבר נשלח הביתה - כי זה קל, זה פופולרי (שלא לומר פופוליסטי), זה "לוקח עבודה לישראלים". אבל גם סילבה, שכבר נדחק לקצה הרוטציה על גבול השחרור, פתאום התעורר - בדרבי הוא היה חלק מהותי מהמהפך (בישול לשער פלוס סחיטת העבירה שהובילה לכדור החופשי), וגם אתמול הוא בישל את השער הראשון. הרנסנס שחווה הפועל ת"א בשבועות האחרונים - הגיע הרבה בזכות עוד שחקן שהפועל ת"א קצת התעלמה ממנו. אז אפשר להירגע גם לגביו - ויש לי תחושה שהוא עוד יוכיח את עצמו. אולי אפילו בהפועל ת"א של העונה.
שער השבת: חמודי כנעאן (הפועל ב"ש) נגד מכבי בני ריינה. (בפרפראזה), אוהד כדורגל שאני מעריך אמר פעם שלחמודי כנעאן יש שני מצבי צבירה: או "מה הוא עושה פה", או "כמה חבל שהוא פצוע". חשבתי על האמירה הזאת כשצפיתי בגול המדהים של כנעאן באצטדיון המנחוסי ע"ש בראל בנוף הגליל. זה היה רגע מופתי של כדורגל - שלקח אולי שנייה אחת. מסירה מדויקת של קינגס קנגוואה, שנחתה לכנעאן על הרגל - הותירה שנייה של השתהות, ואז הכדור עף לחיבורים בבעיטה מושלמת. רגע גדול של ב"ש - שהמחיש כמה מוכשר האקס פקטור שיש לה בידיים.
אל תשכחו את: רוני דיילה. זה הזמן להתרגל לשם הזה, כי הוא הולך להיות איתנו (כנראה) עוד זמן רב. אחרי כמה שנים שמכבי ת"א קצת הימרה על מאמנים בעלייה (או נטולי רזומה יחסי), התחושה היא שעם הנורווגי היא משנה כיוון - אולי כסוג של קונטרה ללאזטיץ`, דיילה מגיע עם המון ניסיון (ולא כולו טוב). הוא מגיע למציאות לא פשוטה במכבי ת"א - מועדון שצריך לא רק חיזוקים לסגל, אלא בעיקר חיזוקים לביטחון העצמי. אבל יש עוד לא מעט זמן על השעון - ומסתמן שהמינוי שלו, ביחד עם זר שכבר הגיע (ואולי כמה שעוד יבואו) מעידים שמיץ` גולדהאר עוד לא ויתר. וזה הולך להיות מאוד מעניין.
שער השבת: חמודי כנעאן (הפועל ב"ש) נגד מכבי בני ריינה. (בפרפראזה), אוהד כדורגל שאני מעריך אמר פעם שלחמודי כנעאן יש שני מצבי צבירה: או "מה הוא עושה פה", או "כמה חבל שהוא פצוע". חשבתי על האמירה הזאת כשצפיתי בגול המדהים של כנעאן באצטדיון המנחוסי ע"ש בראל בנוף הגליל. זה היה רגע מופתי של כדורגל - שלקח אולי שנייה אחת. מסירה מדויקת של קינגס קנגוואה, שנחתה לכנעאן על הרגל - הותירה שנייה של השתהות, ואז הכדור עף לחיבורים בבעיטה מושלמת. רגע גדול של ב"ש - שהמחיש כמה מוכשר האקס פקטור שיש לה בידיים.
אל תשכחו את: רוני דיילה. זה הזמן להתרגל לשם הזה, כי הוא הולך להיות איתנו (כנראה) עוד זמן רב. אחרי כמה שנים שמכבי ת"א קצת הימרה על מאמנים בעלייה (או נטולי רזומה יחסי), התחושה היא שעם הנורווגי היא משנה כיוון - אולי כסוג של קונטרה ללאזטיץ`, דיילה מגיע עם המון ניסיון (ולא כולו טוב). הוא מגיע למציאות לא פשוטה במכבי ת"א - מועדון שצריך לא רק חיזוקים לסגל, אלא בעיקר חיזוקים לביטחון העצמי. אבל יש עוד לא מעט זמן על השעון - ומסתמן שהמינוי שלו, ביחד עם זר שכבר הגיע (ואולי כמה שעוד יבואו) מעידים שמיץ` גולדהאר עוד לא ויתר. וזה הולך להיות מאוד מעניין.
