אחרי המכה שספגה עם הירידה הכואבת לעיני אוהדיה, הפועל התגבשה מחדש עם אדמונד ספרא כבעלים, אליניב ברדה כמאמן וקבוצה מלאה בשחקנים צעירים ורעבים, שמוכנים להחזיר את הפועל ת"א למקומה הטבעי בצמרת הכדורגל שלנו. הדרך לשם עוברת במפגש מול היריבה הצהובה החזקה.
במכבי ת"א, לעומת זאת, העסקים די כרגיל - בשנתיים האחרונות היא זכתה באליפות (אחרי השושלת של מכבי חיפה), זו עונה שלישית ברציפות שבה הם משחקים בשלב בתים אירופי, ובכל אספקט מכבי ת"א נמצאת היום בפסגת הכדורגל המקומי - מכבי של לאזטיץ` היא הפייבוריטית הברורה לזכות באליפות גם השנה.
בקיצור, אחרי המון שנים שבהן הדרבי התל אביבי לא היה תחרותי - יש תחושה אחרת באוויר. תחושה שיש כאן משחק בין אימפריה בהתהוות למועדון בעלייה, והמשחק שהוא תמיד סוער ואמוציונלי, יהפוך גם למשחק כדורגל טוב ומעניין - כזה שבו תוצאת המשחק לא ידועה. וזה זמן לחזור לאחת הקלישאות המאובקות והוותיקות שלנו - שהגיע הזמן לנפץ.
"לדרבי חוקים משלו". לא ברור מי אחראי על האמירה הישנה הזאת, אבל בהחלט ברור שהיא נוכחת. צפה ועולה מחדש, בעיקר בצד של מי שעולה לדרבי כאנדרדוג. מה פירושה? ובכן, שדרבי - משחק בין שתי קבוצות מאותה העיר, הוא אקס טריטוריה. חוקי הכדורגל והפערים המקצועיים אינם חלים עליו, כי יש לו חוקים משלו - כלומר, גם הקבוצה הלכאורה-חלשה יותר יכולה להפתיע ולנצח.
אבל האם זה נכון לגבי הדרבי? האם באמת לדרבי יש חוקים ספציפיים - שאינם קשורים לחוקים הכלליים? האמת היא שזה לא ממש נכון. זה אפילו ממש לא נכון. אם נתמקד בדרבי של תל אביב, הוא אחד המשחקים הכי פחות מפתיעים שקיימים בלוח השנה. אם יש משחק שבו החוקים אינם "משלו", זה הדרבי.
את הסטטיסטיקה אין צורך להזכיר - 11 וחצי שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהפועל ת"א ניצחה דרבי במסגרת כלשהי. אלא שאם נכנסים לעומק, אפילו המשחק הזה היה מדגם לא מייצג של היריבות - כי גם בששת הדרבים שקדמו לאותו משחק באפריל 2014 (1:3), מכבי לא הפסידה.
הדרבי שבאמת "שבר את הקרח" ושינה את היריבות העירונית היה במרץ 2012, כשמכבי ניצחה 0:1 מפנדל של אלירן עטר. מאז, למעט מעידות פה ושם, מכבי שולטת בדרבי - כלומר, 13 שנה ושבעה חודשים.
והאם זה לא ייצג את הרוח הכללית? אם נסתכל על 13 השנים הללו, נראה שהן מייצגות בדיוק את פערי הרמות בין הקבוצות. כי במסגרת התקופה שבין 2012 ל-2025, מכבי ת"א זכתה בשבע אליפויות ובשני גביעי מדינה. להפועל ת"א בשנים האלה אין אליפות אחת, ורק גביע אחד נרשם לזכותה (כמה חודשים אחרי אותו דרבי, במאי 2012). פעמיים בשנים האלה היא ירדה ללאומית - עד כדי כך נפער הפער ביניהן. בעוד למכבי היה בעלים אחד (גולדהאר), בהפועל עברו בסך - קחו נשימה - טביב, רמון, כבירי, ניסנוב, מינצברג וכעת ספרא. חוסר יציבות ניהולית שחלחל, בסוף, גם לדשא.
אבל זה לא אופייני רק לעכשיו - כשמצב העניינים היה הפוך, והפועל היא זו ששלטה בעיר - היא גם היתה הקבוצה הטובה יותר אובייקטיבית. סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים היו התקופה שבה תל אביב היתה אדומה, אבל גם המדינה היתה כזו. בין 1997 ל-2003, מכבי ת"א ניצחה דרבי רק פעם אחת בליגה - וזה גם תאם את המצב הכללי; אלה השנים שבהן מכבי שקעה אחרי הדאבל של 1996 ("קללת קשטן", אם תרצו) והתרחקה מהצמרת, בעוד הפועל רצה צמוד על האליפות מול בית"ר ב-98`, זכתה בגביע ב-99`, הניפה את הדאבל של 2000 ויצאה למסע המדהים שלה - שנגמר ברבע גמר גביע אופ"א 2002.
בקיצור, כמאמר השיר שכתב יענקל`ה רוטבליט, שום הפתעות אין בסיפור. אין פה "חוקים משלו" ולא מיסטיקה - בדרבי התל אביבי, כמו בכל משחק אחר, בדרך כלל מי שטובה יותר תנצח לאורך זמן. הקבוצה החזקה והמבוססת יותר, כלכלית ומקצועית, היא זו שתצא עם ידה על העליונה ותשלוט בעיר. המקריות שהכדורגל מביא איתו היא, כדרכה, מקרית - ולכן מתרחשת פחות מהסדר הטבעי של הדברים.
לקראת הדרבי הקרוב, אכן, יש תחושה אחרת. כמובן שכבר היינו במקום הזה בעבר, משחקים שבהם מכבי "נראתה פגיעה", והפועל השיגה רצף של ניצחונות - והיתה תחושה שגם הרצף הארוך הזה יישבר. עד שבא הדרבי עצמו, ובו מכבי הוכיחה שהיא ברמה אחרת. אבל הפעם, זה מרגיש הרבה פחות מקרי - הפועל ת"א חזרה מהליגה הלאומית חזקה ומגובשת יותר, לא רק כקבוצה אלא גם כמועדון. לראשונה מזה שנים, יש תחושה שהפועל יכולה להביט בעיניים של מכבי באמת - ולתת לה פייט.
אבל גם ניצחון של הפועל, הפעם, לא יוכיח איזשהם חוקים מיוחדים לדרבי. זה פשוט יהיה משחק בין שתי קבוצות תחרותיות וטובות, שנאבקות אחת מול השנייה בתנאים שווים. ובדרבי הבא, בעצם בכל דרבי בהיסטוריה (למעט הבלחות) - הטוב ינצח. הקבוצה שמגיעה לדרבי חזקה יותר ובריאה יותר, תצא גם עם הניצחון. "לדרבי חוקים משלו"? האמת היא שלדרבי חוקים כרגיל. כמו כל משחק אחר, עם קצת יותר קהל ורגשות סוערים ביציעים.
לקראת הדרבי הקרוב, אכן, יש תחושה אחרת. כמובן שכבר היינו במקום הזה בעבר, משחקים שבהם מכבי "נראתה פגיעה", והפועל השיגה רצף של ניצחונות - והיתה תחושה שגם הרצף הארוך הזה יישבר. עד שבא הדרבי עצמו, ובו מכבי הוכיחה שהיא ברמה אחרת. אבל הפעם, זה מרגיש הרבה פחות מקרי - הפועל ת"א חזרה מהליגה הלאומית חזקה ומגובשת יותר, לא רק כקבוצה אלא גם כמועדון. לראשונה מזה שנים, יש תחושה שהפועל יכולה להביט בעיניים של מכבי באמת - ולתת לה פייט.
אבל גם ניצחון של הפועל, הפעם, לא יוכיח איזשהם חוקים מיוחדים לדרבי. זה פשוט יהיה משחק בין שתי קבוצות תחרותיות וטובות, שנאבקות אחת מול השנייה בתנאים שווים. ובדרבי הבא, בעצם בכל דרבי בהיסטוריה (למעט הבלחות) - הטוב ינצח. הקבוצה שמגיעה לדרבי חזקה יותר ובריאה יותר, תצא גם עם הניצחון. "לדרבי חוקים משלו"? האמת היא שלדרבי חוקים כרגיל. כמו כל משחק אחר, עם קצת יותר קהל ורגשות סוערים ביציעים.
