רבות דובר על אוהדי הכדורגל בישראל, בעיקר בהקשרים שליליים. אבל בסוף - כוח הקהילה של אוהדי הכדורגל הוכיח את עצמו לא רק ככוח תומך וכזה שלא שכח לדקה את החטופים בעזה, אלא גם כזה שממש הציל את חייהם של חלק החטופים במנהרות. לראות את גלי וזיווי חוזרים היישר לתוך חולצה צהובה, יאיר ואיתן הורן עוברים בהתרגשות מעל טרנר וכמובן, מבחינתנו, את מתן אנגרסט חוגג עם אבוקות בירוק וגיא גלבוע דלאל שאומר ש"זה היה שווה את זה" על מנוי שקיבל מהמועדון לכל החיים - זה מלמד עד כמה זה הרבה יותר מכדורגל עבורנו.
יידע הציבור וילמד את כוחה של הקהילה. כמה טוב שבאתם הביתה אחיי היקרים, מכל הצבעים. כמה טוב לראות אתכם שוב.
עד כאן ליטופים. בואו נעבור, ברשותכם, לחלק כמה סטירות (מטאפוריות) - שיטת ה"כאילו" של מכבי חיפה העונה, כאילו מאמן אבל בעצם בריסטה, כאילו צ׳יף סקאוט אבל בעצם מנהל מקצועי, כאילו מנכ"ל אבל בעצם עוד (!) מנהל מקצועי, כאילו רצים לאליפות אבל בעצם מספרים לזרים שבאים שיהיה בסדר, אין לחץ - כל הדבר הזה קרס אתמול ברעש ענק. ואם יורשה לי לומר, טוב שכך.
גם כשהובלנו 0:2, התחושה הייתה שאנחנו גונבים משחק. הרי המחצית הראשונה שוחקה באנטי כדורגל די קשה לעיכול, וניצני הבורדל באגף שמאל כבר החלו לנבוט שם, ורק פנדל מקרן (מי היה מאמין) גרם לנו לרדת ביתרון. גם המחצית השנייה לא הביאה עמה בשורה מרעננת ורק מצב נייח, מי היה מאמין, מבוצע באופן מושלם של קני סייף הביא אותנו למה שנראה באותם הרגעים כיתרון מבטיח.
מה שקרה לדייגו פלורס בסריית החילופים שלאחר מכן אפשר להגדיר כהיחנקות. אחרת, אין הסבר למה הוא ייצר קו מאז`ינו לא סביר של שלושה שחקנים על אגף ימין - והשאיר את קנג`י גורה כשחקן בודד על השמאל. נתניה ראתה את זה וחבצה את האגף השמאלי, כשרק טיפת מזל וירמקוב מנעו ממנה את שער היתרון, אחרי שהגיעה לשיוויון המאוד מוצדק.
גם הפנדל מתנה משמיים שקיבלנו, בניגוד מוחלט למה שקרה במשחק, הלך לגוף של ניראון - ומשם הדרך לעוד מתפרצת קלה דרך האין-הגנה משמאל שלנו גמרה את הסיפור של דייגו פלורס סופית במכבי חיפה. ירמקוב, בניגוד לפעמים הקודמות במשחק, תרם גם הוא טעות קריטית ושלוש נקודות קלות, מול קבוצה שבורה ומשוסעת, הפכו לאפס אחד גדול. והצדק נעשה עם המשחק הזה, ואולי גם זה קרה בנקודה בה ניתן להציל משהו מהעונה הזו. פנדל מוצלח של יובאנוביץ` היה מותח עוד קצת את הבלוף, אבל כל מי שעיניו בראשו רואה ומבין שאי אפשר להשלים עם צורת משחק כזו במכבי חיפה, אי אפשר להשלים עם ניהול משחק וסגל שכזה במכבי חיפה, אי אפשר להשלים עם כזו נרפות מנטלית ומקצועית.
ושלא ייצא שאני מנקה את השחקנים כאן, כן? אמנם ליקוי המאורות של המאמן גמר לנו את המשחק, אבל הנרפות על הדשא והיעדר כל אינטליגנציית משחק, מקדימה ואתמול מאחור, הם חלק מהאחריות של שחקני כדורגל במועדון שמתיימר להיות הישגי. למעט בודדים והבלחות רגעיות, הקבוצה כולה נתנה מופע מביש, וכל מה שיכול להסתבך במצב עניינים שכזה הולך ומסתבך.
הכיוון די ברור, מתבקש למדי, אם כי היה אפשר וצריך לבצע את חיתוכו של פלורס עוד לפני כן. כשנהג משאית עולה על ההגה עם בקבוק בקרדי פתוח ומזגזג בין נתיבים, אף אחד לא יאמר "בואו ניתן לו לנסוע עוד 15 קילומטרים, אולי הוא יתיישר מתישהו". נכון? אז גם כאן - כשזה נראה כל כך רע מההתחלה, זה פשוט לא משהו שנועד להיות. ודייגו פלורס הופך, רשמית, לעוד אנקדוטה טרגית-קומית בדברי ימי המועדון הירוק.
אם לומר את האמת, לא נוחה עליי דעתי עם שיכפוצ"ם של שני אלו שהיו מעליו - ובטח זה שמעליהם. בניית הסגל שנעשתה כאן הייתה רעה, הוויתור על זר שמיני היה מחפיר, וכל המערכת הזו משדרת חוסר תחרותיות, חוסר שאפתנות וחוסר הבנה מהותי של הענף בכמעט כל פעולה שלהם. אם זה היה תלוי בי, גם ליאור רפאלוב היה מקבל הודעת הפסקה זמנית של עבודתו כמנהל המקצועי ויוצא לשנתיים-שלוש של לימודים והשתלמויות. העובדה שהוא זכה מן ההפקר בתפקיד כזה מעידה על כושר השיפוט הלקוי של המועדון בכל שדרותיו.
אז מה מכאן? בגדול, אני מאמין שיש אופציה אחת בלבד שהיא הגיונית ומתבקשת - חזרתו של ברק בכר למערכת. אמנם הוא נתן כאן בעונה שעברה את תצוגת האימון הגרועה ביותר שראיתי ממאמן זה שנים, אבל אני מאמין ומבין, בין השורות, שהשהות בחוץ נתנה לו פרספקטיבה חדשה ואולי ענווה שבה הוא יוכל לכבוש מחדש את התפקיד ואת מעמדו כבכיר המאמנים בישראל. לא הייתי רוצה שאקורד הסיום של ברק במועדון שלנו יהיה כל כך צורם, ובהתחשב באלטרנטיבות ובמה שהן גוררות אל המועדון ואל חדר ההלבשה - נראה שזו האופציה הטובה ביותר. והיי, לא צריך אפילו לדבר איתו על חוזה, אז מה רע?
ממשיכים הלאה, גארבג` טיים באוקטובר - לפחות עד להודעה חדשה. ואנחנו לא שוכחים - עד האחרון שבהם, לא נוותר על אף אחד. תחזירו אותם הביתה, לקבר ישראל.
ממשיכים הלאה, גארבג` טיים באוקטובר - לפחות עד להודעה חדשה. ואנחנו לא שוכחים - עד האחרון שבהם, לא נוותר על אף אחד. תחזירו אותם הביתה, לקבר ישראל.
