שנה קלנדרית כוללת בתוכה שתי עונות, כל מזג אוויר אפשרי ואת אחד המבחנים הכי גדולים שיש לספורטאי - מבחן הזמן. יותר מתקופה אחת או מכמה שבועות חמים, אנחנו יכולים לבדוק אם שחקן מספיק טוב במצבים שונים. ברגע שאנחנו בודקים למשל מי השחקן הישראלי שהבקיע הכי הרבה השנה, אנחנו יכולים לקבל תשובה לשאלה "מי הישראלי הטוב ביותר ב-2025".
בחודשים מסוימים של השנה זה היה ערן זהבי שהביא למכבי ת"א אליפות, אבל הוא לא שיחק בעונת 2025/26. יש שיגידו שזה תאי בריבו שפתח את העונה בצורה אדירה בפילדלפיה יוניון, אך הוא איבד את מקומו בהרכב. בעקבות זאת יצאנו לבדוק מי הישראלי שהבקיע הכי הרבה השנה. השם הראשון לא מפתיע, אבל הגענו לכמה מסקנות מעניינות. נתחיל, איך לא, מהרשימה שמתבססת על טרנספרמרקט.
1.דן ביטון (הפועל ב"ש) - 20 שערים
1.סתיו טוריאל (הפועל ת"א) - 20 שערים
3.עומר אצילי (בית"ר ירושלים) - 18 שערים
4.תאי בריבו (פילדלפיה יוניון) - 17 שערים
5.דיא סבע (מכבי חיפה ואמדספור) - 15 שערים
5.דור פרץ (מכבי ת"א) - 15 שערים
7.ירדן שועה (בית"ר ירושלים) - 13 שערים
8.עידן טוקלומטי (שרלוט FC) - 12 שערים
8.גיא דהן (זימברו קישינב) - 12 שערים
10.אוסקר גלוך (אייאקס) - 11 שערים
10.דור תורג`מן (מכבי ת"א וניו אינגלנד) - 11 שערים
12.תאי עבד (פ.ס.וו איינדהובן ב`) - 10 שערים
12.עידו שחר (מכבי ת"א) - 10 שערים
ראויים לציון:
שגיא דרור (הפועל ר"ג ובני יהודה) - 19 שערים בלאומית ובגביע
עדי יונה (בית"ר ירושלים) - 9 שערים ו-3 בישולים
מנור סולומון (לידס ו-ויאריאל) - 8 שערים ו-14 בישולים
ביברס נאתכו (פרטיזן בלגרד) - 8 שערים ו-9 בישולים
עומרי גנדלמן (גנט) - 8 שערים ו-2 בישולים
*שחקנים ששיחקו בכל 2025 בליגה הלאומית יצאו מהדירוג
תאי בריבו הוא החלוץ הטבעי היחיד בשביעייה הראשונה. בעשירייה הראשונה יש גם את דור תורג`מן ששיחק לסירוגין כחלוץ וכשחקן אגף וגם את עידן טוקלומטי ששיחק לא מעט באגף ואת גיא דהן, חלוץ אבל בליגה חלשה בהרבה. זה לא מקרי, ולא רק כי אצל הגדולות יש חלוצים זרים כמו יון ניקולסקו הפצוע במכבי ת"א או טריבנטה סטיוארט במכבי חיפה.
זה הכיוון אליו הכדורגל הולך. כשמסתכלים על 11 השחקנים שנבחרו להרכב השנה של טקס "דה בסט" מבית פיפ"א, אין חלוץ טבעי אחד. יש שלושה שחקני התקפה שהם ווינגרים שנכנסים פנימה. כמו ביטון, כמו טוריאל, כמו אצילי, כמו שועה (ולהבדיל גם סבע). דור פרץ לא חלוץ טבעי, אלא שחקן שמצטרף מקו שני כמו ג`וד בלינגהאם. זה לא אומר בהכרח שהחלוצים נעלמים, שכן בקבוצות הטובות בעולם יש את ארלינג הלאנד ורוברט לבנדובסקי, אלא שהתפקיד שלהם הוא לא בהכרח להבקיע שערים.
להסיר את הכובע
בריבו הליגיונר היחיד שחצה את רף 15 השערים. למעשה, ב-2025 היה לו פנדל אחד בלבד, לעומת שמונה של ביברס נאתכו או שבעה של דור תורג`מן. זה בעצם ממצב אותו בתור הגולר הבכיר של הכדורגל הישראלי ויש מי שיטענו גם בתור הליגיונר הבכיר, או לפחות הבשל ביותר.
עכשיו בריבו עבר לקבוצה חדשה, די סי יונייטד, כשחקן ייעודי (DP) מה שמעיד על מעמדו. יהיה מעניין לראות לאן קבוצה בהובלתו יכולה להגיע למספרים יפים ב-MLS שכן הוא נראה כמו חלוץ שתפור על הליגה הזאת, אחד שלא מפספס הזדמנות בליגה בה הן לעתים נופלות מההגנה. הגולר הבכיר שלנו? לא מופרך בכלל.
"שחקן של ליגת העל"
סתיו טוריאל ראוי לנקודה משל עצמו. 20 שערים ב-2025 לפי הבדיקה שלנו, מתוכם תשעה בליגת העל. מעבר כל כך חד ראוי להערכה, כשהוא פשוט מקבל הזדמנות אחרי שהיה השחקן הטוב בלאומית. לשם ההשוואה, בן הדדי למשל הבקיע 16 שערים בליגה הלאומית בכל 2024/25 וקיבל 59 דקות עד עכשיו בליגת העל.
למה לא יותר? טוריאל היה כישרון גדול כבר בלאומית, אבל אין סיבה ששחקנים אחרים לא יצליחו להגיע למספרים האלה. בטח שחקנים שלא מגיעים על המשבצת של גולרים (כמו קבלני עליות בסגנון של גיל יצחק או עידן שמש בזמנו), אלא שחקנים שיש להם דברים אחרים להציע כמו הדדי. בטח בליגה שמשוועת לכישרון כמו ליגת העל, זה עשוי להיות משמעותי. אם שגיא דרור הבקיע 18 שערים בליגה הלאומית, אין לו מה לתת בליגה הבכירה?
מנור סולומון הישראלי היחיד עם יותר מעשרה בישולים ב-2025, כשהוא עשה כן בליגות קשות וכשמיעט לשחק בוויאריאל. ביברס נאתכו (שמונה שערים ותשעה בישולים) ואוסקר גלוך (11 שערים ו-8 בישולים) לא היו רחוקים מדאבל-דאבל. גם שחקנים כמו ירדן שועה ועומר אצילי, מהמבשלים הטובים שהכדורגל הישראלי ידע בעשור האחרון, הבקיעו יותר מאשר בישלו השנה.
החזרה של אצילי
עומר אצילי לא הבקיע שער אחד בחצי השני של 2024, והבקיע 17 שערים ב-2025. ירדן שועה, שמשחק לצידו, הבקיע 13 כשהם עם 30 שערים, יותר מכל שני ישראלים שמשחקים באותה הקבוצה. קל לשכוח כמה הוא טוב, גם אם כרגע הוא בתקופה מעט פחות טובה. העקביות של אצילי, גם כסקורר וגם כמבשל, יוצאת דופן.
ראינו את זה בדרך בה הוא פתח את העונה, כשגם בישראל הוא היה שחקן של תקופות חמות וקרות לאורך הדרך. ההבדל הוא שכשיש את שועה לצידו, או שחקנים כמו טימו מוזי וג`ונבוסקו קאלו, יש מספיק עומק כדי לסחוב גם כשהקבוצה פחות טובה. העומק ההתקפי הזה, אולי, יהיה שווה אליפות של בית"ר שתהיה הסיפור הספורטיבי הגדול של 2026.
