"מיליוני פעמים התבלבלו ביני לבין שון וייסמן. אבל זו מחמאה בשבילי. מקווה שבעתיד זו תהיה גם מחמאה בשבילו". שון וייס, בן 22, לא מתבייש לחלום. הקשר, שגדל בעיקר במכבי נתניה והסתובב בגילאים הצעירים בעיקר בליגה הלאומית, החליט לא לחכות שמישהו ייתן לו את ההזדמנות – ופשוט נסע לאירופה לקחת אותה. בריאיון מיוחד הוא מספר על הבעיות של הכדורגל הישראלי, הצעדים הראשונים בכדורגל המולדבי (שם הכדורגל הישראלי הוא אימפריה, לא פחות) והחלום הגדול – נבחרת ישראל.
"בעונה שעברה פשוט נמאס לי מהליגה הלאומית", מספר וייס שחזר לישראל לזמן הפגרה בליגה המולדבית. "נמאס לי לעבור מקבוצה לקבוצה, נמאס לי מפיטורי המאמנים, מזה שאני אעבור לקבוצה אחרת ואז המאמן יבוא אחריי. רציתי לצאת מפה ולחפש כיוון אחר. בינואר האחרון הגעתי לליגה השנייה בקפריסין ופשוט נהניתי ברמות. הרגשתי בבית. אבל כשנגמרה העונה הבנתי שצריך להתקדם".
ואז הגיעה ההצעה ממולדובה?
"כן. בליגות האלה, אפילו שזו ליגה שנייה בקפריסין, הרבה יותר סוכנים רואים אותך. כבר שבועיים אחרי שהגעתי איזשהו סוכן רצה לקחת אותי לליגה הראשונה בלטביה. כבר היה חוזה מוכן. הקבוצה לא אהבה את זה, כי הביאו אותי בינואר כחיזוק, אבל היו לה שני בעלים ואחד מהם אמר לי כן. כבר חזרתי לארץ לארוז את הדברים שלי כדי לעבור ממדינה של שמש למדינה של שלג. זו הייתה הזדמנות מטורפת, קבוצה שרצה לקונפרנס ליג".
אז למה לא חתמת?
"פתאום קיבלתי הודעה מהבעלים השני שאם אני לא חוזר לקבוצה הם יתבעו אותי. התקשרתי לבעלים הראשון, שנתן לי את האישור, ושאלתי מה יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה? אישרתם לי לחתום וכבר חזרתי לארץ להתארגן...אז הם התחילו לריב ביניהם והיה קצת בלאגן, אבל בסוף חזרתי. אמרתי לעצמי שיבואו עוד הצעות בהמשך".
"אז סיימתי שם את העונה והתחיל קיץ מאוד קשה. לא רצו ישראלים בכל מקום. אפרופו שון וייסמן, גם הוא חתם בקבוצה ובסוף האוהדים לא רצו אותו. אז חיכיתי וחיכיתי להצעה ובסופו של דבר בספטמבר הגיעה ההצעה ממולדובה, מקבוצת ספרטני סלמט. זו קבוצה שאומנם מייצגת עיר שנמצאת כשעה מעיר הבירה קישינב, אבל כל ההתנהלות שלה זה בקישינב, כך שזה מאוד נוח".
אבל מה תגיד לאנשים שאומרים, נו באמת, זו ליגה במולדובה...?
"אומרים לי את זה המון, אבל אני מנסה שזה כמה שפחות יחדור אליי. אומרים לי המון 'מה זה מולדובה?', בטח אחרי שהנבחרת שלנו פירקה אותה פעמיים, זה לא בא לטובתי, אבל אני שמח שעשיתי את הצעד הזה".
זה עדיף מבחינה כלכלית?
"המשכורות שם זה בערך כמו ליגה לאומית שלנו, לא סכומי עתק, אבל הכסף זה לא מה שעניין אותי עכשיו. עניין אותי לעשות את הקפיצת מדרגה הזאת שבחיים לא הייתי מקבל בליגה הלאומית. כאן תמיד איכשהו מביאים איזה זר על הראש שלך, שם – אני הזר. נותנים לי להוביל, סומכים עליי. מצפים ממני. גם התחברתי שם מצוין עם המאמן, אנחנו מבינים אחד את השני בעיניים עצומות".
ובכל זאת, אם תגיע הצעה מקבוצה מדרג שני בליגת העל או קבוצת צמרת במולדובה, לאן תלך?
"תראה, הליגה במולדובה מאוד קטנה, של 8 קבוצות. הקבוצה שלי כרגע בתחתית. אבל אם תבוא קבוצה שם שנלחמת על המקום בקונפרנס ליג או משהו כזה, אז עם כל הכבוד להפועל פ"ת או משהו כזה שנלחמת על החיים בליגת העל – אני אלך לקבוצה שבקונפרנס ליג. שם החשיפה אליי תהיה פי 200 והאפשרות שלי להתקדם יותר גדולה".
וקבוצה גדולה בישראל?
"לקבוצה גדולה בישראלי אני ללא ספק אחזור. אנחנו מאוד מזלזלים בליגה שלנו, אבל אחרי שהסתובבתי קצת באירופה אני יכול להגיד שזו ליגה מאוד חזקה. בחו"ל מעריכים אותנו מאוד. הופתעתי מאוד. למשל כששיחקנו עכשיו נגד מולדובה, שם – הם לא העזו אפילו לחשוב על להגיד שהם ינצחו אותנו. ראיתי שם את המשחק בין מכבי ת"א להפועל ב"ש ומבחינת עוצמות זה לא נופל מאף משחק באירופה".
כליגיונר, מישהו מההתאחדות דיבר איתך אחרי שיצאת לאירופה?
"לא, אף אחד. אני אפילו לא בטוח כמה הם יודעים על כל הישראלים שמשחקים באירופה. יש המון ישראלים שמשחקים ואם היו מנסים להחזיר אותם, אולי הליגה שלנו הייתה מתחזקת עוד יותר".
נשמע לי שדווקא מאוד מדגדג לך לחזור לארץ?
"ברור. מגיל קטן גדלתי על האצטדיונים בארץ. הייתי הולך כאוהד למשחקים של מכבי נתניה ואין אצטדיון שלא הייתי בו. בסוף זה חלום שרציתי להגשים מגיל קטן. אבל בסוף, אם אתה אומר לי שדרך הליגה במולדובה אני אוכל להגיע למשחקים נגד קבוצות מאנגליה וספרד, אז ברור שזה עדיף".
מה תגיד לשחקן צעיר שמתלבט אם גם לעשות את הצעד הזה כמוך?
"אני אגיד לו לעשות את זה קודם כל בשביל לשדרג לעצמו את החיים. להבין קצת מה זה לחיות לבד. אחר כך מבחינה ספורטיבית, תראה מה זה שבונים עליך. בארץ תמיד הייתי שומע שאני חסר ניסיון – אבל איך יהיה לי ניסיון אם לא נותנים לי לשחק? אז גם אם זו ליגה פחות טובה או פחות מרשימה, לך על זה כי זו המדרגה שצריך לעבור לפני ליגות גדולות יותר".
ומה לגבי הנבחרת?
"זה חלום. הייתי קצת בנבחרות הצעירות. היום בעמדה שלי משחק ליאל פרץ, אולי השחקן הכי טוב בארץ, אבל בהמשך אני חולם להגיע לשם. אני לא חושב שזה מופרך, לזה אני שואף".
איתך הנבחרת תעפיל סוף סוף לטורניר גדול?
חד משמעית. כשראיתי עכשיו את הנבחרת בלייב במולדובה וראיתי כמה השחקנים המקומיים התלהבו מהשחקנים שלנו, הבנתי איזו התקדמות עשינו. פתאום רוצים לשחק כדורגל, גם נגד איטליה. נכון שהפסדנו, אבל החזקנו בכדור, עשינו דברים. אלה דברים שלא עשינו פעם. אני מאוד מאמין שנעפיל".