מכבי תל אביב, עד ממש לא מזמן, סימלה משהו אחר בכדורגל שלנו. התנהלות קלאסית של מועדון ששואף גבוה - שיודע לעבוד נכונה בתחומים כמו גידול שחקנים, התנהלות ערכית, בניית תשתית רחבה - וגם עד לדשא ממש. 16 השנים של מיץ` גולדהאר כבעלי מכבי תל אביב הם כנראה השנים הכי טובות שהמועדון ידע אי פעם - עם שבע אליפויות, שני גביעים ואינספור הופעות בשלבי בתים באירופה.
אבל בשבועות האחרונים, נשמעו ממנה קולות אחרים (וצורמים): מפרשת עלי קמארה, דרך היכולת הלא טובה במגרש ועד הרגע שבו מאמן הקבוצה לא מפוטר על ידי ההנהלה, אלא עוזב בגלל מחאות מוגזמות של מספר אוהדים. אלופת המדינה נראית היום לא כמו מועדון במשבר (ומשברים יש לכל קבוצה גדולה בעולם), אלא כמועדון שבור. כזה שתצטרך עבודה כדי לאחות אותו מחדש. זה נשמע בומבסטי, אבל ככה זה בהחלט הרגיש בימים האחרונים.
דבר אחד חייב להיאמר מראש: יש סיבות אמיתיות, ותקפות, לבקר את ז`רקו לאזטיץ` כמאמן. הכדורגל שלו לא תמיד היה הכי אסתטי, היו לו לא מעט נפילות בדרך - מעל הכל שני המשחקים האחרונים שניהל, ובעיקר העונה הוא נפל על שימוש לקוי בסגל הרחב והגדול שיש לו. בבחירה ללכת על הרכב מאוד קבוע וקשיח בעונה ארוכה, מה שבהחלט פגע גם ביכולת של הקבוצה וגם בתוצאות שלה בטווח הארוך. יכול מאוד להיות שלאזטיץ` היה צריך לסיים את תפקידו בגלל סיבות מקצועיות. אבל כל זה ממש לא קשור למהומת האלוהים שהתנהלה סביבו בזמן האחרון.
לא פשוט להגיד את זה, אבל פרשת ז`רקו לאזטיץ` האירה - בעיניי - המון צדדים שליליים בכדורגל שלנו. היו שם ההתלהמות והרצון לערוף ראשים, את שנאת הזרים והקסנופוביה, ובעיקר את הרצון למצוא שעיר לעזאזל - את מי שקל להסיר מהדרך, להעיף ולגלגל החוצה. אם הוא רק יילך, אז הכל יהיה בסדר.
את האליפות שלקח - מייחסים במקרה הטוב לערן זהבי, ובמקרה הקונספירטיבי לבית הדין שדפק את הפועל ב"ש. מהקמפיינים האירופיים זוכרים הרבה יותר את המפלות ("איך העזתם להפסיד לפאפוס", הם אמרו, שנייה לפני שפאפוס תעלה בעצמה לליגת האלופות ואפילו תצליח שם לא רע) - מאשר את ההצלחות שבהחלט היו. הוא כן קיבל "קרדיט" על הפאשלות שלו - על ההפסדים, על האכזבות, על מערכת היחסים הקלוקלת עם זהבי (בלי לזכור שזהבי קיבל הזדמנויות - ופשוט לא היה טוב על המגרש). כשלאזטיץ` הצליח, הוא היה חלק מקבוצה. כשהוא נכשל, הוא עמד לבד.
וזה הדבר שהכי הציק לי אחרי הזיקוק שנורה ליד הבית של המאמן הסרבי. אין דרך יפה לומר את זה: ז`רקו לאזטיץ` הופקר בסיפור הזה. יותר מיממה עברה מאז החוויה הטראומטית שעבר המאמן, ומכבי תל אביב עוד לא הוציאה הודעה מפורשת שגינתה את מה שנעשה נגד המאמן שלה. השדרה הניהולית המפוארת, מערך הדוברות המתוקתק (בלי ציניות) - כולם שבקו חיים כשהיה צריך לעמוד לצד המאמן ומול הקהל. גם אם תגיע תגובה שכזו עכשיו, זה כבר יהיה מאוחר מדי. הנזק נעשה. לאזטיץ`, ככל הנראה, יסיים את תפקידו ויחזור לסרביה. הטעות של מכבי ת"א, הקבוצה שבדרך כלל ידעה לעשות את הדבר הנכון, תישאר הרבה אחרי שהוא יהפוך לזיכרון רחוק.
לאזטיץ` שילם את המחיר המלא - לבדו. הוא נתפס כאשם היחיד ביכולת של הקבוצה, כמי שאחראי לבדו לתוצאות הרעות שהשיגה. ומי שפחות אחראיים הם כל היתר - המנהלים שבנו את הקבוצה הזאת, קבוצה בלי שוער ראוי ובלי חלוץ ברמה גבוהה (למרות התקציב הגבוה); השחקנים שמגלים חוסר מובהק באופי ומגלים סף שבירות נמוך מים המלח; מערכת שלמה שקרסה לתוך עצמה במשך שני המשחקים האחרונים (אם נשים את אשדוד בצד), ורק אדם אחד שילם את המחיר.
ואולי זה טבע הכדורגל - מקום שבו, תמיד, מאמנים משלמים את המחיר הרבה יותר מכולם. אבל כאן, לדעתי, נחצה הגבול הדק שבין ביקורת לגיטימית לבין משהו הרבה יותר אפל. יכול להיות שלאזטיץ` כשל בכדורגל, אבל זה בטח לא הצדיק את המעשה המכוער והאלים שנעשה כלפיו. תג המחיר שלפיו הפסד חמור בכדורגל שווה תקיפה פיזית הוא משהו שאסור לקבל, בשום צורה או דרך. גם לא להצדיק. בטח לא במדינה שרק לפני חצי שנה ידעה אשכרה התקפות טילים אמיתיות עליה, ועכשיו צריכה לחוות את זה שוב - רק מכיוון של אנשים שקוראים לעצמם "אוהדים".
ולאזטיץ` חווה מקרוב את התקפות הטילים האמיתיות האלה. הוא נשאר כשלא מעט אנשים אחרים בחרו לעזוב (ובצדק מבחינתם). גם אם הוא עשה טעויות בדרך (והוא ללא ספק עשה), הוא נשאר נאמן למערכת - שמצידה, פשוט זרקה אותו בהזדמנות הראשונה. היה בזה משהו כפוי טובה, לא הגון ובעיקר לא אופייני למערכת חזקה וטובה כמו מכבי תל אביב של העשור וחצי האחרונים.
אבל זה, כנראה, טבע מחורבן בכדורגל שלנו - זה כמובן לא שייך רק למכבי תל אביב. בארץ תמיד התקשו לעכל מאמנים זרים - תמיד שפטו אותם לחומרה, לעגו להם במקרה הטוב וממש פגעו בהם במקרה הרע. כולנו זוכרים את השמות - ממאמן הנבחרת לשעבר ריצ`רד נילסן המנוח (אלוף אירופה לשעבר), שאנשים עוד העזו לקרוא לו "פנסיונר", פאקו אייסטראן שנחשב ל"מאמן כושר" (ואז זכה בטרבל היסטורי) ועד דייגו פלורס הארגנטינאי, המאמן של מכבי חיפה. זה שצחקו על הביוגרפיה שלו ובעטו אותו בהזדמנות הראשונה, רק כדי להחזיר את ברק בכר - שיביא אחוזי הצלחה נמוכים ממנו.
כי לישראלים, אלה ש"משלנו", יש לובי. יש להם סוכנים, ויש להם מקורבים, ולפגוע בהם או להעליב אותם זה דבר מורכב - שיש לו מחיר. על הזרים אפשר להסתלבט בקלות - הם הרי בדרך כלל לא קוראים מה כותבים עליהם, וגם אם יקראו לא יבינו, וגם אם יבינו יעדיפו שלא להגיב ופשוט לעשות את העבודה שלהם. זאת שנמצאת בסימן שאלה מהרגע שהם נוחתים - דינמיקה אכזרית שבה תוצאות טובות מתקבלות כמובנות מאליהן, אבל כל תוצאה שלילית תקרב את קיצך במהירות מטורפת. תשאלו את לאזטיץ`.
מחר או מחרתיים, לאזטיץ` יעזוב את הארץ. הוא ימשיך לתחנה אחרת, שבה הוא כנראה יצליח כפי שעשה כאן. אבל הרעות החולות שנחשפו ביחס כלפיו, לצערנו, כאן כדי להישאר. ומכבי תל אביב? היא אולי תחזור למסלול עם מאמן אחר - אבל יום אחד תזכור את התקופה הזאת בתור שיעור שהיא למדה בדרך ארץ. ואולי, יום אחד, גם תתנצל בפני האיש שנתן לה הכל - וקיבל כל כך מעט בתמורה.
ולאזטיץ` חווה מקרוב את התקפות הטילים האמיתיות האלה. הוא נשאר כשלא מעט אנשים אחרים בחרו לעזוב (ובצדק מבחינתם). גם אם הוא עשה טעויות בדרך (והוא ללא ספק עשה), הוא נשאר נאמן למערכת - שמצידה, פשוט זרקה אותו בהזדמנות הראשונה. היה בזה משהו כפוי טובה, לא הגון ובעיקר לא אופייני למערכת חזקה וטובה כמו מכבי תל אביב של העשור וחצי האחרונים.
אבל זה, כנראה, טבע מחורבן בכדורגל שלנו - זה כמובן לא שייך רק למכבי תל אביב. בארץ תמיד התקשו לעכל מאמנים זרים - תמיד שפטו אותם לחומרה, לעגו להם במקרה הטוב וממש פגעו בהם במקרה הרע. כולנו זוכרים את השמות - ממאמן הנבחרת לשעבר ריצ`רד נילסן המנוח (אלוף אירופה לשעבר), שאנשים עוד העזו לקרוא לו "פנסיונר", פאקו אייסטראן שנחשב ל"מאמן כושר" (ואז זכה בטרבל היסטורי) ועד דייגו פלורס הארגנטינאי, המאמן של מכבי חיפה. זה שצחקו על הביוגרפיה שלו ובעטו אותו בהזדמנות הראשונה, רק כדי להחזיר את ברק בכר - שיביא אחוזי הצלחה נמוכים ממנו.
כי לישראלים, אלה ש"משלנו", יש לובי. יש להם סוכנים, ויש להם מקורבים, ולפגוע בהם או להעליב אותם זה דבר מורכב - שיש לו מחיר. על הזרים אפשר להסתלבט בקלות - הם הרי בדרך כלל לא קוראים מה כותבים עליהם, וגם אם יקראו לא יבינו, וגם אם יבינו יעדיפו שלא להגיב ופשוט לעשות את העבודה שלהם. זאת שנמצאת בסימן שאלה מהרגע שהם נוחתים - דינמיקה אכזרית שבה תוצאות טובות מתקבלות כמובנות מאליהן, אבל כל תוצאה שלילית תקרב את קיצך במהירות מטורפת. תשאלו את לאזטיץ`.
מחר או מחרתיים, לאזטיץ` יעזוב את הארץ. הוא ימשיך לתחנה אחרת, שבה הוא כנראה יצליח כפי שעשה כאן. אבל הרעות החולות שנחשפו ביחס כלפיו, לצערנו, כאן כדי להישאר. ומכבי תל אביב? היא אולי תחזור למסלול עם מאמן אחר - אבל יום אחד תזכור את התקופה הזאת בתור שיעור שהיא למדה בדרך ארץ. ואולי, יום אחד, גם תתנצל בפני האיש שנתן לה הכל - וקיבל כל כך מעט בתמורה.
