צריך לומר, כשם שהכרענו את המשחק הזה בשנייה האחרונה בהחלט שלו, יכולנו גם לחטוף הכרעה כואבת מהצד השני. תוספת הזמן הייתה מערב פרוע של מעברים נטולי הגנות משני הצדדים, רולטת כביש של ניסיונות הייל מרי לקחת את כל הקופה, וקרית שמונה יכלה לסגור על ראשינו את הדלת בטריקה עם שני מצבים בכלל לא רעים.
אבל בסופו של עניין, כשכל כך הרבה פעמים לאורך העונה הזו טיפת המזל שלנו נשפכה ליריבתנו, בפעם הזו קיבלנו דלי מלא טיפות מזל. החילופים של בכר הביאו, אחרי גלי תסכול קשים, את התוצאה המיוחלת, אבל המוצלח בחילופים לטובת מכבי חיפה היה כמובן זה שהכניס למגרש את אביב אברהם. לא משחק שהוא ירצה לזכור, ולא פחות מכך, זה לא משחק שאנחנו נוכל לשכוח.
כמובן, זה לא שהיה לנו יותר מדי כדורגל במשחק הזה. דימום העיניים אמנם היה קצת פחות מסיבי מהמשחקים הקודמים בחוץ, בטח מזה שהיה במושבה לפני שבוע, אבל מכבי חיפה בתצורתה הנוכחית לא באמת יכולה לספק כדורגל מהנה במיוחד. עם שחקן הכרעה אחד שכל ספרינט שלו מלווה במלמול תפילת הדרך של כל האוהדים, וצוות מסייע שחוק בחלקו ונטול ניצוץ התקפי ויצירתי ברובו המכריע, רמת הציפיות לראות משחק שוטף ומהנה לעין היא לכתחילה נמוכה מאוד.
בנוסף, יש מרווח של רבע שעה, בערך, בסיום המחצית השניה, שבו הקבוצה מתעייפת מהלחץ ומאפשרת בורדל עמוס הזדמנויות ליריבה. אמנם ירמקוב היה שם, כמו בשבוע שעבר, בכדי להציל מספר מצבים, אבל כפי שלימדה אותנו עונת המשחקים הנוכחית, הסתמכות על המזל ועל רמת הדיוק של היריבות שלנו היא לא דבר שאפשר לבנות עליו לאורך זמן. ברק חייב לתת את הדעת על ההתבלגנות הזו, שנראית כמגמה, דווקא בדקות קריטיות מאוד.
ובכל זאת, מכבי חיפה לחצה כמעט לאורך כל המשחק את קרית שמונה, שהגיבה במופע השתטחויות מביש, כבר מדקה 50 של המשחק. איך שי ברדה הרשה לעצמו לומר שהם היו טובים יותר במשחק הזה, נשגב מבינתי.
מכבי חיפה הייתה ראויה לניצחון במשחק הזה לא כי היא שיחקה טוב - היא ממש לא - אלא רק בשם הצדק הפואטי, ולמען מראית העין של שכר ועונש בעולם הזה.
ברמה הפרסונלית, המצטיינים המיידיים במשחק היו אלו שהצטיינו ארבעה ימים לפני כן - ירמקוב ועלי מוחמד. העירנות של הראשון בדקות ההכרעה והכושר המטורף של השני עשו את ההבדל עבורנו. הסגתו לאחור של איתן אזולאי והמשחק של שניהם בקו אחד עושה טוב בעיקר עבור עלי, שחוזר בשבועות האחרונים להיראות כמו הברומטר שהכתיב כאן את הקצב למקהלה המופלאה שטחנה את הכדורגל הישראלי שלוש שנים ברציפות. עכשיו רק נותר לוודא שהצוות המסייע שלו יהיה קרוב לרמה של הצוות שהקיף אותו באותם השנים. אנחנו ממש לא שם כרגע, כאמור.
קשה לציין לטובה מישהו אחר מבין אלו שפתחו, כל השאר סיפקו משחק שנע בין סולידי לבין טעון שיפור, ונתנו, פחות או יותר, מה שציפינו מהם לתת. מה שכן - קנג׳י גורה מסתמן כשחקן שיכול להרתיח בקבלת ההחלטות שלו, כל פעם עם נגיעה אחת מיותרת בכדור. הוא חייב להביא מספר כלשהו במשחק הבא, בתוך עמי אני חי ואני מזהה רחש של מרמור לא קטן בכל פעם שהגניוס הקורסאווי מסיים התקפה עם כדור מעבר לקו החוץ של היריבה כי נגמר לו המגרש.
המחליפים, כאמור, היו אלו שהכריעו את המשחק, לא לפני שמרטו את עצבינו בסדרת פעולות בלתי מובנת. באמת לא משחק מבריק, לא של קאני ולא של קני, אבל בדיוק לפעולה החדה היחידה, המכריעה והכל כך מתוקה הזו שהם ביצעו שניה לפני הבאזר שם אותם ברק בכר על המגרש. מה שכן, כל דקה שניתנת לנהואל במצב הנוכחי היא עוול עבורו ובעיקר עבורנו. פשוט קשה לצפייה, האירוע הזה, שחקן עם אפס מוחלט של ביטחון וראש בנתב"ג לא צריך לשחק.
ממש כמו הניצחון בשבוע שעבר, הניצחון הזה יכול להתברר כקריטי (עד רמה מסויימת) וכנקודת מפנה בעונה הנוכחית. לא חזרנו אתמול למירוץ האליפות, אם נשתמש בלשון עדינה, אבל כן הרווחנו דלק וסוג של מומנטום, אם לא ביכולת אז בתוצאות.
מעבר לכך, אם ביום שלישי שברנו את הקונספט של קבוצה בלתי מנצחת, הרי שאתמול היה זה הרעיון של משהו רע מאוד שקורה בתוספת הזמן שהתנפץ. סוף סוף, מצליחים להכריע משחק בווינריות מאוד לא אופיינית. וכל זה כשהספסל הוא זה שמביא את ההכרעה ותורם נקודות. היינו כחולמים.
התפרצות השמחה הבאמת לא פרופורציונלית, של הקהל ושל הקבוצה, מעידים על כמות הלחץ שיש במועדון להתחיל לעלות בחזרה למעלה, וגם על משקולת אחת לפחות שירדה מהכתפיים הכבדות של אלו שעד כה לא הצדיקו את המעמד המחייב והחולצה שהם זוכים ללבוש.
דצמבר כאן, וינואר לא רחוק. אין למכבי חיפה שום פריבילגיה לנוח על זרי הדפנה ואוי ואבוי אם נשמע כל מיני זמירות על "הכסף שנשפך בקיץ". אם לא בא לכם לזרוק גם את העונה הבאה לפח כבר מעכשיו, כדאי שתבינו את המצב, ותפעלו חזק ומהר. החסכנות וההתחשבנות בינואר שעבר, אוזלת היד להביא מחליפים לשחקנים שעזבו והאמונה של "יהיה בסדר" הם אבות הכישלון הנוראי שהוא העונה הנוכחית.
יש כרגע לפחות שלושה זרים במכבי חיפה שדי ברור שזה לא קורה איתם, ובהסתברות גבוהה מאוד שזה גם לא יקרה - יובאנוביץ`, נהואל ופטר אגבה. יש עוד משבצת של זר שאפשר לאייש עקב ההחלטה בתחילת העונה לוותר על חיזוק נוסף.
יש ארבע משבצות זרים שאפשר לעשות בהן פלאים, לא פחות. נוריד אחת , נניח, בהיכרותנו עם המערכת בהבנה שלא הכל ניתן לפתור בחלון אחד, ונגיע לשלוש משבצות. עולם ומלואו במובנים של קבוצת כדורגל. אם מכבי חיפה חפצת חיים ורוצה להתחיל לבנות תשתית לשנים טובות יותר מאלו שחווינו לאחרונה, זה צריך להתחיל בכל הכוח כבר עכשיו, אין שום טעם לחכות.
יאללה, עוד שבוע בהיכל הדיכאון בנוף הגליל מול ריינה, נשמח לניצחון נוסף ואפילו להכרעה לפני הדקה התשעים, למען בריאות נפשנו והדורות הבאים.
שבוע טוב וירוק - וגם השבוע, לא נשכח את רן גוילי, האחרון באחינו שעדיין נמצא בעזה. עד האחרון, ויפה שעה אחת קודם.
יש כרגע לפחות שלושה זרים במכבי חיפה שדי ברור שזה לא קורה איתם, ובהסתברות גבוהה מאוד שזה גם לא יקרה - יובאנוביץ`, נהואל ופטר אגבה. יש עוד משבצת של זר שאפשר לאייש עקב ההחלטה בתחילת העונה לוותר על חיזוק נוסף.
יש ארבע משבצות זרים שאפשר לעשות בהן פלאים, לא פחות. נוריד אחת , נניח, בהיכרותנו עם המערכת בהבנה שלא הכל ניתן לפתור בחלון אחד, ונגיע לשלוש משבצות. עולם ומלואו במובנים של קבוצת כדורגל. אם מכבי חיפה חפצת חיים ורוצה להתחיל לבנות תשתית לשנים טובות יותר מאלו שחווינו לאחרונה, זה צריך להתחיל בכל הכוח כבר עכשיו, אין שום טעם לחכות.
יאללה, עוד שבוע בהיכל הדיכאון בנוף הגליל מול ריינה, נשמח לניצחון נוסף ואפילו להכרעה לפני הדקה התשעים, למען בריאות נפשנו והדורות הבאים.
שבוע טוב וירוק - וגם השבוע, לא נשכח את רן גוילי, האחרון באחינו שעדיין נמצא בעזה. עד האחרון, ויפה שעה אחת קודם.
