"אוהבים את מכבי חיפה גם בשביל אוראל ז"ל"

אותה יום שבת ארורה ב-7.10 הותירה משפחות רבות ללא יקיריהם ושנתיים אחרי האירוע הנורא, אלה ממשיכות בהנצחת זכרם. אוראל אבוחצירה ז"ל נרצח במסיבת ה"נובה", אליה הגיע לעבוד כמנהל בר, זאת לאחר שצפה בקבוצתו האהודה, מכבי חיפה, מסיימת ב-0:0 נגד פנאתנייקוס במסגרת שלב הבתים של הליגה האירופית.

אביו איציק בן לולו נזכר ברגעים שלהם יחדיו באצטדיון: "היו לנו הרבה רגעים, הכי חזק זה הזכייה הראשונה בסמי עופר ביציע אבי רן (צפוני תחתון), מול הבמה של הקופים, משתוללים ושמחים כמו ילדים. הקעקוע שיש לי על היד זה מהיציע. הוא חרוט לי על הגוף ובנשמה".

השחקן האהוב על אוראל בקבוצה הנוכחית הוא הבלם שון גולדברג, אך היה לו חסד נעורים גם ליניב קטן. אביו מסביר: "אהבתו של אוראל למכבי חיפה החלה עוד מגיל צעיר. אביו, יוסי ז״ל, שהיה אוהד מסור של הקבוצה, נהג לקחת את אוראל למשחקים באצטדיון קריית אליעזר – ומשם נולד החיבור העמוק למכבי חיפה".

מאז ה-7.10, במכבי חיפה קיימו פעילויות הנצחה לנופלים, בין היתר גם בתוך כותלי אצטדיון סמי עופר. "מכבי חיפה עבורנו היא משפחה. המעטפת שיש לנו מיענקל`ה, עוזי, איציק וכל הצוות זה דבר שאין בשום מועדון אחר. מכבי חיפה הסמל שאיחד אותנו, מכבי חיפה בשבילנו זו דרך חיים, ועבור אוראל הלב שפעם עד המוות, וגם במוות. האחים שלו לקחו את זה איתם והם ממשיכים אם הקבוצה לכל משחק חוץ בית וגם בחו"ל", מספר אביו.

בני משפחתו של אוראל משקיעים רבות בהנצחתו: "אנחנו מנציחים את אוראל וחברו ירין ז״ל, שנרצחו יחד במסיבת הנובה. זו השנה השנייה במסגרת טורניר הפוצ׳יוולי בעיר פתח תקווה – המשחק שאוראל כה אהב, וחלם ביום מן הימים לקחת בו חלק. זכרו מונצח בדרכים רבות ומרגשות: בשיר לזכרו `אוראל, גיבור ישראל` מאת תומר קמפנר, במדבקות הנושאות את שמו ודמותו, בספרי קודש לעילוי נשמתו ובקרוב – ספר תורה מהודר מאוד שיוקדש לעילוי נשמתו הטהורה".

אביו איציק נזכר בפעם הראשונה שהגיע לאצטדיון סמי בלעדיו: "ההגעה הראשונה לסמי עופר בלי אוראל... זה היה עם כל החברים שלו, אוהדי כדורגל מכל הקבוצות, לאחר גילוי המצבה המיוחדת שלו. כולם אמרו אותו דבר: `הגענו לצפוני תחתון. זה החלום שלו, רק בלעדיו`, וזה הכי קשה. הדבקנו שם עשרות מדבקות יחד עם הילדים הקטנים שלנו, שאמרו לכולם: `עכשיו אתם אוהבים את מכבי חיפה גם בשביל אוראל`".

הסמל הירוק ליווה את אוראל ז"ל בחייו ובמותו, כאשר להוריו היה ברור שעל המצבה הוא יתנוסס: "זה היה ברור לנו כשמש. ישבנו אני ואיריס עם איש המצבות. היה חשוב שיהיו 3 כוכבים, כי זה היה החלום שלו - לראות את הכוכב השלישי. הוא התחיל לשרטט ולהסביר כמה זה קשה, אז לקחתי מפית של בית קפה והתחלתי לצייר לו כאילו אני ואן גוך ואז אמרתי לו: `אופיר, אין קשה. זו משימת חייך. אין דרך אחרת, ולא משנה כמה זה עולה`. לאחר כמה ימים חזר אליי אמר לי איציק  ואמר `אני מצליח, זה פרוייקט לא קל אבל אני חייב שאתה תהיה מרוצה. זו באמת משימת חיי`".