את ה-14 בפברואר 2004, אדהם שביטה יזכור עד יום מותו. זה יום בו הפך לנכה. פיזית ונפשית. כל חטאו היה שישב בשער 2 ומיציע אוהדי הפועל ת"א נזרקה אבוקה שפגעה לו בראש. הוא איבד הכרה, מאוחר יותר גם יאבד את השמיעה. אחרי שבוע בו היה מורדם ומונשם, הוא החל שיקום ארוך ועד היום הוא מגיע לביקורות בבתי החולים. היום (רביעי), דיבר ב`חמש באוויר - חדר החדשות`.
שבטה אמר: "התחושות לא נעימות במילים עדינות. אתה אמרת שכלום לא השתנה. חבר היום שלח לי טור דיעה שכתבתי בידיעות אחרונות ב-2007, והכותרת הייתה "כלום לא השתנה", וזה מדבר בפני עצמו. 20 שנה עברו, שום דבר לא השתנה וזה לא מבשר טובות, אני לא רואה שמשהו הולך להשתנות".
דעתו על נושא האבוקות: "יש כאן כישלון כלל מערכתי של כל הגורמים המעורים בדבר. זה מתחיל בחקיקה, ממשיך באכיפה, ובסוף בענישה. מקרה כמו שלי, שנפצעתי אנושות והייתי שבוע בלי הכרה, כמעט איבדתי את החיים ונשארתי נכה כל החיים, האנשים שתפסו אותם שעשו את המעשה קיבלו 3 חודשי עבודת שירות. כשזה העונש ואוהדים רואים את זה, ומערכת המשפט משחררת אנשים כאלה, מה ירתיע אותם? אין פה גורם מרתיע, אין פה משהו שישים סוף לסוגייה הזאת, ואלה דברים שלא ישתנו".
על הפציעה ממנה הוא סובל עדיין: "אני לא מתבייש בנכות שלי, הפכתי להיות נכה בעל כורחי. איבדתי שמיעה באוזן אחת לגמרי, אני סובל מעייפות, כאבי ראש, סחרורות. אני בחור צעיר שאמור להיות בריא, הפכתי להיות מישהו שלא יכול לשבת עם אנשים, לבלות, דברים נורמליים ורגילים".
האם הוא הולך לכדורגל: "אהדה לקבוצה לעולם לא תשתנה, לא משנה מה יקרה. אני אשתף אותך שהשנה החלטתי שאני עושה מנוי לי ולילד שלי בן 7, והגעתי לדרבי האחרון אבל בלי הילד, כי ידעתי שזה משחק מתוח. רציתי לסגור מעגל, מבחינתי מאז אותו דרבי שהייתי בו, לא הייתי במשחקים, כמעט 20 שנה לא מגיע למשחקים והשנה החלטתי שאני חוזר. התחושה לחזור לבלומפילד הרגיש לי שאני בבית, בין בני המשפחה שלי. רציתי להאמין שמשהו הולך להשתנות, אבל ראיתי את האבוקות ואת האלימות שהייתה, אנשים כמעט שילמו בחיים שלהם. זה היה מחזה איום ונורא. איחלתי שהמשחק הזה יתבטל שישלחו את האנשים הביתה כי זאת הייתה סכנת נפשות. אני מסכים שמי שעושה את המעשה הזה הם טרוריסטים".
מסר לקהל: "בואו להנות, בואו לראות כדורגל, מי צריך את כל המופע אימים הזה של האבוקות והאלימות כלפי קהל אחר וכלפי המשטרה. כדורגל זאת שמחה, זאת תרבות, למה אני צריך לפחד לבוא עם הילד שלי למגרשים? אני אמשיך ללכת כי כדורגל בשבילי זאת האהבה ואני אמשיך לקוות שדברים ישתנו. אני חושב שגם אם מישהו ימות כלום לא ישתנה, אבל אני רוצה להאמין שלא. יש נחת מהפועל תל אביב החדשה ונקווה שניקח מתישהו גם אליפות".
