ההתחלה היתה טובה. גם בשבדיה וגם לאחר מכן בגנק, אבל ככל שעבר הזמן, הוא מצא את עצמו כבר לא נהנה, וכשלא נהנים, היכולת כבר לא אותה דבר. במקום לקפוץ לליגה בכירה, הוא נחת בישראל ובמכבי נתניה. "מהרגע הראשון, אהבתי כדורגל. כל היום שיחקתי ברחוב. לא חשבתי על להיות כדורגלן מקצועי, אבל לא חזרתי הביתה. כל היום עם כדור. כשגדלתי, הבנתי שיש לי את היכולות להגיע יותר רחוק", אומר וואטרה בראיון ראשון לערוץ הספורט מאז נחת בישראל, "ההורים שלי לא רצו שאשחק כדורגל, רצו שאקבל ידע, שיהיה לי מקצוע. רק אמא שלי תמכה בי אבל בסוף אבא שלי הבין שזה מה שאני רוצה. הוא כל הזמן אמר לי - `לך לבית ספר ואחר כך תעשה מה שאתה רוצה`. אבל אני רציתי רק כדורגל".
והרגע הגדול היה שנרכשת על ידי גנק מהאמרבי השבדית
"כשחתמתי בגנק, חצי השנה הראשונה היתה מצוינת. המאמן שהיה שם האמין בי. אחרי חצי שנה, המאמן הוחלף והיה לי קשה יותר. לאחר מכן התקשיתי כי המאמן העדיף שחקנים אחרים על חשבוני. המשכתי לעבוד קשה וכשהוא נתן לי לשחק, גם הייתי טוב. אבל אז שוב ירדתי לספסל".
ואז?
"באיזה שלב פניתי אליו. אמרתי לו שמגיע לי להיות ב-11 הפותחים, אבל הוא לא נתן לי תשובות. אמר לי שהוא זה שמקבל את ההחלטות ואני צריך ליישר קו. הבנתי שאני חייב לצאת משם".
לא היתה לך סבלנות?
"היתה לי, אבל הבנתי שאני מתרחק מהמטרה שלי. שנה וחצי-שנתיים הייתי סבלני ואז הם השאילו אותי למכלן. אבל אם לומר בכנות, הרגשתי שבלגיה היא לא בשבילי".
למה?
"אני לא בן אדם צבוע, ואם יש לי משהו לומר אני אומר. הבלגים לא אוהבים שאתה אומר להם את מה שאתה חושב. אני לא אוהב להחזיק דברים בבטן, וזה מה שהם ציפו ממני ואני לא כזה".
"זו היתה החלטה קשה גם בגלל זה. אמרתי לעצמי שבבלגיה אני לא רוצה להיות, ואני צריך משהו אחר. מכבי נתניה אחד המועדונים הטובים בישראל ועדיין החלום הגדול שלי להגיע לצ`לסי, ואולי יום אחד זה יקרה. אני רק בן 24. אני בטוח שאם יבוא מועדון גדול, נתניה לא תעמוד בדרכי, גם בלי סעיף שחרור".
בשבדיה לא נהנית?
"העונה הראשונה שלי בהאמרבי היתה קשה, כי לא התרגלתי למזג האוויר. גרתי עם אחד החברים שלי, אבל לא היה פשוט. מצד שני, נלחמתי עם עצמי, ידעתי שאם אני רוצה להמשיך לחלום גבוה, אני חייב לרדוף אחרי החלום גם ברגעים לא פשוטים".
שוחחת עם מישהו מישראל לפני ההגעה?
"לא הכרתי אף אחד בישראל. הסוכן שלי אמר `יש הצעה מישראל` וביקשתי כמה ימים לחשוב".
בגלל המצב הבטחוני?
"לא פחדתי ואני לא בן אדם שפוחד. ברגע שהחלטתי שאני בא, עמדתי מאחורי זה. ההורים שלי פחדו, אבל אמרתי להם שאם אני חולם להגיע רחוק, ויש מועדון שמוכן לתת לי צ`אנס להראות את היכולות שלי, אז למה לא? מהרגע שהם פנו אליי, ידעתי שזה המקום. לא היו לי הצעות אחרות מישראל. היתה לי הצעה מהליגה הספרדית השנייה, אבל מבחינה כלכלית זה לא היו המספרים שביקשתי. רק מנתניה".
לקח לנתניה זמן להיכנס לעונה הזו
"אני לא רוצה לדבר על המשחקים בהם לא שיחקתי, כי לא הייתי פה. ברגע שהתאמנתי פעם ראשונה עם נתניה, אמרתי `וואו, איזה קבוצה`. לא הבנתי איך שחקנים כאלה איכותיים מפסידים, וזה אולי משהו ברמה המנטאלית. עובדה שהדברים הסתדרו וקיבלנו ביטחון, אז זה נראה טוב יותר".
אתה לא מרבה לאבד כדורים ופחות משחק על כדורים ארוכים, בדיוק מה שאבוקסיס היה צריך
"אני לא מהשחקנים שיחפשו משהו יפה, אלא משהו נכון. אני לא אוהב כדורים ארוכים, אלא מרגל לרגל ושהכדור יגיע. כשהפסדנו נגד הפועל פ"ת, הרגשתי שלא היינו מאורגנים. אבל מאותו משחק התחלנו להתחבר".
אתה ודאי יודע שהמאמן שלך היה שחקן בדיוק בעמדה שלך. עד כמה הוא מלמד אותך?
"הוא אמר לי שהוא שיחק בעמדה שלי. אני מרגיש שהוא תמיד מאחורי. תמיד אומר לי שלא הגעתי לסף היכולות שלי. לפעמים הוא לא צריך לדבר כי משהו בעיניים שלו... אני מרגיש מה הוא רוצה ממני. הוא דוחף אותי להצליח בלי לדבר בכלל. איש מאוד מיוחד יוסי".
הבעלים של הקבוצה רוס קסטין הצהיר שנתניה תיקח תואר בתוך כמה שנים. זה ריאלי?
"ברור שזה ריאלי. אם הקבוצה הזו לא תעשה שינוי דרסטי במצבת השחקנים ושינויים גדולים, אז ניקח תואר. כשהאוהדים דוחפים אותנו, אנחנו עוד יותר טובים".
אני רואה שאתה אוהב לרוץ לקהל לפני ואחרי משחקים
"כי לא קיבלתי ביטחון מהאוהדים של גנק או מאוהדי מכלן כמו שאני מקבל מהאוהדים פה ומהצוות המקצועי. זה נותן לי הרגשה שאפשר לעשות פה דברים יפים".
קח בחשבון שקל יותר לצאת מבלגיה למועדונים גדולים מאשר לצאת מישראל
"ברור שזה יותר קשה, אבל זה קרה ואני מאמין שזה יקרה לי".
מה ההבדלים בין הליגה הבלגית לישראלית בעיניך?
"בלגיה ליגה יותר טקטית. הלחץ של השחקנים בבלגיה יותר מאסיבי, בישראל אפשר לשחק יותר בקווים, כי לא כל הזמן לוחצים. הליגה הישראלית הרבה יותר טוב מהליגה השבדית לדוגמא. שם משחקים רק כדורים ארוכים ורצים ופה בישראל משחקים כדורגל".
יש שחקנים בקבוצה שאתה חושב שיכולים להגיע רחוק יותר?
"ג`וניור דימונדה, מאור לוי, עוז בילו ומתיאוס דאבו הם שחקנים ברמה מאוד גבוהה. בקלות יכולים לשחק בליגה בכירה".
בתקופה הקצרה שלך בנתניה ממה התרשמת במדינה?
"אני אוהב את האנשים פה. הם פתוחים, מכבדים. אני מחכה לרגע שההורים שלי יבואו ואראה להם את המדינה שלכם".
"ברור שזה ריאלי. אם הקבוצה הזו לא תעשה שינוי דרסטי במצבת השחקנים ושינויים גדולים, אז ניקח תואר. כשהאוהדים דוחפים אותנו, אנחנו עוד יותר טובים".
אני רואה שאתה אוהב לרוץ לקהל לפני ואחרי משחקים
"כי לא קיבלתי ביטחון מהאוהדים של גנק או מאוהדי מכלן כמו שאני מקבל מהאוהדים פה ומהצוות המקצועי. זה נותן לי הרגשה שאפשר לעשות פה דברים יפים".
קח בחשבון שקל יותר לצאת מבלגיה למועדונים גדולים מאשר לצאת מישראל
"ברור שזה יותר קשה, אבל זה קרה ואני מאמין שזה יקרה לי".
מה ההבדלים בין הליגה הבלגית לישראלית בעיניך?
"בלגיה ליגה יותר טקטית. הלחץ של השחקנים בבלגיה יותר מאסיבי, בישראל אפשר לשחק יותר בקווים, כי לא כל הזמן לוחצים. הליגה הישראלית הרבה יותר טוב מהליגה השבדית לדוגמא. שם משחקים רק כדורים ארוכים ורצים ופה בישראל משחקים כדורגל".
יש שחקנים בקבוצה שאתה חושב שיכולים להגיע רחוק יותר?
"ג`וניור דימונדה, מאור לוי, עוז בילו ומתיאוס דאבו הם שחקנים ברמה מאוד גבוהה. בקלות יכולים לשחק בליגה בכירה".
בתקופה הקצרה שלך בנתניה ממה התרשמת במדינה?
"אני אוהב את האנשים פה. הם פתוחים, מכבדים. אני מחכה לרגע שההורים שלי יבואו ואראה להם את המדינה שלכם".
