1. מכבי חיפה. יכול להיות שהשינוי יקדם את פניכם עוד לפני שתקראו את הטור הזה, אבל בטוח שהוא באוויר. למרות שזה בסך הכל ההפסד השני של מכבי חיפה העונה בליגה, התחושה היא שהסאה כבר הוגדשה. ההדלפות על מעמדו של דייגו פלורס, כבר באותו לילה, לא יכולות להשתמע לשתי פנים - מכבי חיפה בדרך לשינוי משמעותי על הקווים. ל"זעזוע", כמו שאוהבים לכנות את זה באתרי הספורט, אבל כזה שלא באמת יזעזע אף אחד.
כי דייגו פלורס, מראש, קיבל חבל קצר מאוד שמאז מונה לאמן את מכבי חיפה. הוא הגיע למועדון שנמצא בתקופת דמדומים, בין הקבוצה הגדולה ההיא של ברק בכר לבין המציאות האפרפרה של השנתיים האחרונות - אחרי הקבוצה שהתפרקה, הוואקום לא באמת התמלא ברמה המקצועית; ועדיין, הציפיות מהקבוצה היו כמו בימים הגדולים. לפלורס, בסופו של דבר, לא היו כלים להצליח כמו קודמו - אבל במועדון לא ידעו לכייל את עצמם אל מול המצב. וכך, היה ברור שבהפסד הגדול הראשון - הבומבה כנראה תגיע.
כשמסתכלים על התוצאות - פלורס די עמד בהן. באירופה הוא קיבל יריבה חזקה מאוד (כנראה חזקה מדי), ומראש הגיע כאנדרדוג; גביע הטוטו לא באמת נחשב, ואפילו ההפסד להפועל באר שבע שצרם - היה בסך הכל 1:0, מה שתמיד אפשר לתרץ במקריות או בגורל. הפסד כמו של אתמול - אחרי שמכבי חיפה מובילה 0:2 בדקה ה-60, ואז סופגת שלושה שערים בקלות מטורפת (והיתה יכולה לספוג יותר), ההתפרקות המנטלית והמקצועית מול קבוצה לא גדולה כמו נתניה - הפכה אותו להפסד משמעותי. בעיני הקהל, וכנראה גם בעיני המערכת.
אבל מכבי חיפה תטעה אם תחשוב שעזיבת פלורס תשפר את המצב. למי שלא ייכנס לנעליו, בסגל הזה, מובטח גורל בעייתי. הסגל הזה של מכבי חיפה, בסופו של דבר, עני מכישרון - ואפשר לראות את זה בכל פינה. ולכן, גם השאלה איזה מאמן ייכנס עכשיו למכבי חיפה היא מעניינת במיוחד - לא בטוח שהשמות הגדולים שמוזכרים בהקשר הזה, בכלל ירצו להיכנס למיטה חולה נכון לעכשיו. עוד חזון למועד, אבל ייתכן שבפיטורי פלורס - מכבי חיפה תקבל על עצמה אתגר גדול לא פחות, במינוי המאמן הבא.
2. ב"ש. בכדורגל העולמי, נהוג לדבר על "וירוס פיפ"א" - בפשטות, מדובר בתופעה לפיה שחקני הקבוצות יוצאים לנבחרות שלהם, ובדרך כלל לא חוזרים. לחץ המשחקים הגבוה במועדונים וגם בנבחרות בדרך כלל גובה מחיר לא קל, ומשבית שחקנים לעתים לשבועות ואף יותר. אבל נדמה לי שבמקרה של הפועל ב"ש, היה כאן "וירוס פיפ"א" שקט יותר - לא מפורש, לא כזה שרואים מול העיניים, אבל כזה שהשפיע במובן מסוים על היעדר האנרגיות אתמול מול ק"ש.
מבין ההרכב שפתח אתמול באצטדיון מרים - חמישה שחקנים שותפו בנבחרות הלאומיות שלהם. גיא מזרחי (22 דקות), אור בלוריאן (180 דקות מלאות), מתן בלטקסה (150), דן ביטון (161) וקינגס קנגוואה (180). גם אליאל פרץ, שנכנס כמחליף, רשם 165 דקות נגד נורווגיה ואיטליה. שלושת האחרונים הם השחקנים הכי חשובים בב"ש השנה - השחקנים שעל פיהם יישק דבר. והם הגיעו עייפים, אחרי טיסות (לעתים ארוכות ממש). אין דרך שזה לא ישפיע על היכולת שלהם.
3. נתניה. מדובר על ריטואל שכבר הפך לקלישאה: מאז פיטורי ריימונד אטפלד בספטמבר 2021 - מכבי נתניה חוזרת על עצמה באותו מעגל. מאמן לא מצליח -> מאמן שמחליף אותו מסיים את העונה בצורה אופטימית -> הנ"ל לא מצליח בעונה שלאחר מכן -> מפוטר ומישהו מחליף אותו וחוזר חלילה. לם, קוז`וך, צרפתי, בלבול - כולם היו חלק מהלופ.
ובתחילת העונה, היתה תחושה שיוסי אבוקסיס - מאמן שגם ככה נמצא בסוג של ירידה, אחרי העונה הכואבת שחווה עם הפיטורים מבית"ר ירושלים וירידת הליגה עם הפועל ת"א - הוא הבא בתור ליפול בלופ הזה. ובכן, לא כך היא. כי מכבי נתניה, אולי בהשראת ההנהלה הנוכחית, סירבה ליפול במלכודת הזאת - היא ידעה לנשום, לתת לאבוקסיס לעבוד, ובסופו של דבר גם מניבה תוצאות.
במובנים רבים, מכבי נתניה הצליחה להשיג את "אפקט המאמן" - בלי לפטר מאמן. היא בראה את עצמה מחדש תוך כדי משחק בסמי עופר, למהפך מרגש עבור אוהדיה, שיכול להפוך לאירוע מכונן. יכול להיות שזה הרגע שבו מכבי נתניה שוברת את מעגל המאמנים המטורף שקרה אצלה בשנים האחרונות - ומצאה את "מיסטר רייט" שלה. אבוקסיס ונתניה, בסופו של דבר, מתאימים אחד לשני. ועכשיו נשאלת השאלה מה יקרה כשהפנצ`ר יבוא - האם היא תדע להמשיך בדרך, או שוב לחזור להרגלים ישנים ורעים.
המנצח: שי ברדה. הרבה כתרים ייקשרו לאבוקסיס, אבל תנו לי לדבר שנייה על הברדה הפחות זוהר - אבל כזה שמצליח לשרוד. ק"ש של המאמן הוותיק לא שיחקה אתמול בצורה יוצאת דופן, אבל היא שיחקה כמו שקבוצה במעמדה צריכה לשחק - לשרוט, להילחם, לעשות "נמניה" (אני לא אכתוב את שם המשפחה הזה, גם ככה מאוחר מדי בלילה). קריית שמונה של אתמול היא קבוצה שהבינה את מקומה בשרשרת המזון - והיא עושה מה שצריך כדי להישאר על הגלגל. וזה הרבה בזכות המאמן שלה, שמוכיח שוב השנה שהוא מסתכל בעיניים לכל יריב. גם ליריבים חזקים במיוחד.
המפסידים: ליאור רפאלוב ואיציק עובדיה. כי בכדורגל שלנו, זה ידוע, שאלת הדחת המאמן היא חזות הכל. פלורס יילך, ויבוא נסיך אחר במקומו, ולכאורה הכל יהיה בסדר. אבל האמת היא שמי שבאמת אחראים לבומבה של מכבי חיפה הם שני האנשים שבנו את הקבוצה הזאת - שאחראים לדלות שיש בה, ובעיקר למה שאין בה; שחקנים יצירתיים ומנהיגותיים, שיכולים לקחת את הספינה הירוקה למקום אחר. זה מה שיצטרך להשתנות, במוקדם או במאוחר. כי בשלב הבא, אחרי שפלורס יילך, גם רפאלוב ועובדיה יודעים שהביקורת תתחיל להגיע אליהם.
המספר החזק: 14. 14 משחקי ליגה עברו מאז המשחק האחרון שבו דן ביטון לא היה מעורב בשער (בישל או כבש) עבור הפועל באר שבע. המשחק האחרון היה משחק הבית של ב"ש נגד בית"ר ירושלים באפריל האחרון, לפני חצי שנה. מאז עברו שבעה מחזורי ליגה ב-24/25, ועוד שבעה מחזורי ליגה העונה, שבהן בכולם הוא היה חתום על התוצאה. שוב הוכח כמה ביטון הוא הפקטור המרכזי של הפועל ב"ש הנוכחית - אפילו יותר מהמלך הזמבי. וכדי שב"ש תחזור למסלול, גם הוא יצטרך להיות הרבה יותר חד.
שער השבת: אדריאן אוגריסה נגד הפועל ב"ש. זו רק תחילת העונה אמנם, וזה מגיע מקבוצה שהיא לא מאוד ממותגת - אבל איזה רגע ספורטיבי טהור העניק הפרואני. שער קלאץ` של חלוץ גדול - הגבהה מדודה של יאיר מרדכי, ראש שמאיץ את הכדור אל הרשת, וכן - גם מה שבא אחריו; אותה הורדת חולצה מטופשת, וכרטיס צהוב שני, והוא לא משחק נגד מכבי תל אביב. שי ברדה כנראה כעס עליו, ובצדק, אבל עבורנו זה היה השער הכי גדול שראינו בשבת הזאת. כזה שמציג את הצד הנשגב, והמגוחך, של המשחק שאנחנו אוהבים.
אל תשכחו את: הדרבי. דרבי מעניין במיוחד מצפה לנו הערב בתל אביב - אירוע נדיר של דרבי שמכבי והפועל מגיעות אליו כמעט שוות כוחות. למכבי יש את העדיפות המקצועית הברורה, אבל להפועל יש עדיפות בשאר התחומים - גם בקהל, גם באווירה ובעיקר ברעב. הפועל ת"א מודל אוקטובר 2025 היא קבוצה שמשדרת - מעל הכל - רבאק, ואת ההפך הגמור מהנרפות שהמועדון הציג פעם. יש בה שחקנים צעירים, יש בה זרים איכותיים ויש לה מאמן שידע לא מעט קרבות מול מכבי בעבר - כשחקן ועל הקווים. האם זה רגע המהפך? לא ברור, אבל בטוח שמצפה לנו משחק סופר מעניין הערב - דרבי שאחרי הרבה שנים של דשדוש, מחזיר את הכבוד ליריבות עירונית גדולה.
