אחרי משחק זוועתי במיוחד מול הפועל פתח תקווה בשבת, מכבי חיפה הייתה חייבת להציג משהו אחר לחלוטין מול יריבה חזקה, מאורגנת ובעלת כלים התקפיים טובים מאוד כמו הפועל תל אביב. למן הרגע הראשון, קבוצה אחרת לחלוטין עלתה בירוק אתמול לכר הדשא. סוויץ׳ מוחלט בהלך הרוח ובעבודה על המגרש, ואפילו, שומו שמיים כמה וכמה מהלכי כדורגל התקפיים.
עשרים הדקות הראשונות היו ירוקות לחלוטין, שליטה ולחץ קדמי מצוינים של כלל הקבוצה, שלא באו לידי ביטוי בבעיות לשער, אמנם, אבל בהחלט הראו שהקבוצה לא באה להתבטל.
למעשה, אם ניתן לומר את זה, במובנים מסוימים, התקציר של המשחק מעט משקר. מכבי חיפה שלטה ברוב שלבי המשחק, הגיעה לא מעט לרחבה ונפלה שוב קורבן לאין-איכות שלה מקדימה ולאהבתם הלא ברורה של שחקניה לפירגון חסר תוחלת ונטייה למסור בכל מצב בעיטה.
נכון, הפועל תל אביב הגיעה לשלושה מצבים בטוחים לשער, פלוס עוד אחד פחות. אבל כל אלו קרו בחלון זמן של רבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה, כתוצאה מכך שמכבי חיפה איבדה אוויר ואת האפקטיביות בלחץ הקדמי. למזלנו הרב, גאורגי ירמקוב, איש המשחק שלי, היה שם עם כמה סופר-הצלות לשמור אותנו במשחק ברגעים הקשים ולהכין את הקרקע למחצית השנייה.
ואת הקרקע במחצית השנייה פגש יילה בטאי לאחר הכשלה ברחבה, בכדי להעניק לנו את הנשק ההתקפי העיקרי שלנו - הפנדל המתוק. חזיזה בועט חזק מספיק לבטל הדיפה של אסף צור, וסמי עופר גועש ורועש כאילו מדובר במשחק עונה ולא בקרב גארבג׳ טיים מול העולה החדשה.
ולאחר הפנדל המוצלח, הקהל הירוק שהגיע אתמול בא על שכרו בדמות מהלך כדורגל משובח, שמזכיר נשכחות. מיכאל אוחנה בפעולה נהדרת מוצא את מלמד במסירת עומק, שבפעולה נהדרת לא פחות נותן סיבוב א-לה תומר חמד על הבלם שלו וכובש שער נהדר שמרעיד את היציעים.
אולי גיא מלמד הוא לא החלוץ הכי טוב ששיחק במכבי חיפה, אבל מדובר באדם שהמקצוע שלו בחיים אחד הוא - חלוץ. הטיפול שהוא זכה לו במכבי חיפה, מהצוות המקצועי ובעיקר מההנהלה, מקוממים בעיניי. לבטח הגיעו לו הרבה יותר הזדמנויות ממה שקיבל. נכון, לא מדובר בשחקן הכי יפה לעין, אבל בסוף, את המלאכה שלו בתוך הרחבה הוא יודע. כולי תקווה, בטח לאור כושר של שאר חלוצי הסגל שאינם סטיוארט, שהוא יזכה להזדמנויות רבות יותר, כי הוא בהחלט ראוי להן.
אם כבר דיברנו על כדורגל יפה לעין - מה עוד נותר לומר על מיכאל אוחנה? השחקן היחיד בקבוצה הנוכחית שמגלם ברגליו ובכישרונו את האתוס של המועדון הזה, הכדורגל היפה וההתקפי. תראו עד כמה נוכחות של שחקן יצירתי אחד משנה את הקבוצה והופכת אותה לאחרת, הרבה יותר התקפית והרבה יותר חיה.
לא לחינם השתוללתי מזעם על כך שמכבי חיפה בחרה שלא להביא שחקן נוסף לעמדת הזר השמיני. על אף העובדה שמיכאל אוחנה הוא באמת כישרון ענק, די ברור שמצבו הגופני הרעוע לא יאפשר לו להיות מוביל בעמדה הזו לאורך זמן, וברור לחלוטין שמכבי חיפה חייבת לחזק את עמדה מספר 10 בשחקן של מספרים, אליו יתווסף אוחנה כמשלים וכתוסף לדלק, כמאמר ראובן עטר.
הזרקור על מיכאל אוחנה מובן, שהרי אנחנו צמאים לנווה מדבר של יצירתיות בישימון שבנו לנו קברניטי המועדון העונה, אבל היה שחקן אחד שזרח מעליו ומעל כל השחקנים במגרש - עלי מוחמד. זה עלי מוחמד שאנחנו זוכרים, מכירים ואוהבים עד השמיים. נמצא בכל מקום, חוטף בסיטונות, מסירות חץ קדימה, דריבל מרחף כפרפר ועוקץ כדבורה. ללמדכם שהאיש לא שכח לשחק כדורגל ועדיין לא נס ליחו.
גם ינון פיינגזיכט ממשיך להראות שהמשחק הטוב שלו מול הפועל פתח תקווה לא היה מקרי, ואתמול הוא שיתק כמעט לחלוטין את המוציא לפועל העיקרי של הפועל תל אביב, סתיו טוריאל. ניכר על הילד שהוא מוכן לפחות ברמה הפיזית, וככל הנראה גם ברמה המנטלית, למאבקים מול שחקני בוגרים. למרות שהוא משחק על עמדה של אס כמו פייר קורנו, הייתי שמח לראות אותו מקבל כמה שיותר דקות. כשזה זה - זה זה, כמו שאמר בניה ברבי, ורואים את זה ישר.
מה שמביא אותי למישהו שהוא הרבה פחות "זה", נכון לכרגע. דניאל דרזי שנכנס להתמודדות לא ממש מצא את עצמו על כר הדשא וניכר שהוא עדיין לא מוכן להתמודד עם עוצמות ואינטנסיביות של ליגת העל. אין צורך לכפות שחקנים על סיטואציה מלאכותית כמו "שילוב הנוער" אם אין להם את המיומנות המקצועית והמנטלית לכך באותו הרגע. דניאל דרזי יכול להיות שחקן מוכשר וטוב ביום מן הימים, את הדקות שלו הוא צריך לקבל במקום אחר ובמסגרת השאלה, ויפה שעה אחת קודם.
בכל אופן, הדקות החשובות באמת אתמול לא היו בהכרח אלו שבהן כבשנו. גם לאחר שספגנו שער ממש הזוי ולא מחויב המציאות, ידענו, בניגוד למשחקים הקודמים, לקחת אחריות, לנשוך שפתיים, להדוף בצורה יעילה את כל ההתקפות של הפועל תל אביב - ולבזבז זמן עד לשריקת הסיום. בתלות בשינויים משמעותיים בינואר הקרוב, זו יכולה להיות נקודת מפנה ומשחק מפתח בדרך ליציאה לדרך חדשה - או שזו יכולה להיות הבלחה חד פעמית.
במה זה תלוי? כמובן, במשחק הבא מול הפועל קרית שמונה בנתניה. כל תוצאה מלבד ניצחון, ונחזור ללופ השלילי. המשכיות מעל הכל, אומרת הקלישאה ואיננה טועה גם בענייננו. יאללה מכבי, אחרי שהזכרתם לי איך מרגיש ניצחון, תנו לי להרגיש שוב מה זה רצף נצחונות. בחיי שהתגעגעתי.
ואל תשכחו - עוד שניים וישובו כל אחינו לגבולם. אנחנו לא שוכחים ולא נשכח אותם, עד האחרון.
בכל אופן, הדקות החשובות באמת אתמול לא היו בהכרח אלו שבהן כבשנו. גם לאחר שספגנו שער ממש הזוי ולא מחויב המציאות, ידענו, בניגוד למשחקים הקודמים, לקחת אחריות, לנשוך שפתיים, להדוף בצורה יעילה את כל ההתקפות של הפועל תל אביב - ולבזבז זמן עד לשריקת הסיום. בתלות בשינויים משמעותיים בינואר הקרוב, זו יכולה להיות נקודת מפנה ומשחק מפתח בדרך ליציאה לדרך חדשה - או שזו יכולה להיות הבלחה חד פעמית.
במה זה תלוי? כמובן, במשחק הבא מול הפועל קרית שמונה בנתניה. כל תוצאה מלבד ניצחון, ונחזור ללופ השלילי. המשכיות מעל הכל, אומרת הקלישאה ואיננה טועה גם בענייננו. יאללה מכבי, אחרי שהזכרתם לי איך מרגיש ניצחון, תנו לי להרגיש שוב מה זה רצף נצחונות. בחיי שהתגעגעתי.
ואל תשכחו - עוד שניים וישובו כל אחינו לגבולם. אנחנו לא שוכחים ולא נשכח אותם, עד האחרון.
