לודוביק אוברניאק היה אחד השמות הגדולים שנחתו במכבי חיפה בעשור הקודם, כאשר הגיע בקיץ 2015 לירוקים לאחר קריירה מרשימה בליגה הצרפתית וביקורים קצרים בבונדסליגה ובטורקיה. לאחר עונה לא רעה בירוק, שכללה מעורבות בשער הזכייה בגביע המדינה, הצרפתי-פולני עבר לאוקזר, התחנה האחרונה בקריירה שלו.
אוברניאק התראיין בתקופה האחרונה בפודקאסט בצרפת והתייחס בהרחבה לתקופה בישראל. "תל אביב היא כמו מיאמי. כשהגענו לא ידענו יותר מדי על ישראל, כשהגעתי לנמל התעופה וראינו את כל הבדיקות הביטחוניות והכל זה היה... וואו. ואז הגעתי וזה היה מדהים. אתה מגיע לתל אביב, לשפת הים ואתה אומר לעצמך `זה לא ייאמן, זה כמו מיאמי`. אבל התרבות והארכיטקטורה שונה לגמרי. אשתי עשתה תואר בתיאולוגיה וירושלים הייתה קרובה. זה היה מדהים מבחינתה מבחינת לימוד של דתות".
קשר העבר סיפר כי טעה שעזב את ישראל: "הייתה תקופה נהדרת שם, במחשבה לאחור לא הייתי צריך לעזוב ולעבור לאוקזר, הייתי צריך לסיים שם את הקריירה ואז לנסות לעבור לאימון ולהצטרף לצוות מקצועי כלשהו".
"בין מץ, ליל, ברמן, פולין, כל הזמן שיחקתי במקומות עם מזג אוויר סגרירי. אי אפשר להגיד שקצת שמש לא עושה הבדל. לא שיחקתי במארסיי או מונאקו ובבורדו כל הזמן יורד גשם, זה נורא", נזכר אוברניאק, שהמשיך והחמיא לישראל, "תל אביב הייתה מדהימה, לקחתי את הילדים מבית הספר ומשם לחוף הים. היו שבילים של אופניים ואתה לוקח את הילדים, 25 מעלות בחוץ, ויש אור. הייתי הולך למתחם האימונים ליד חוף הים, סיימנו את האימון, עשינו התאוששות בתוך המים, ואחר כך שיחקנו כדורגל על החוף. זה היה פנטסטי. אפילו זכיתי בתואר. עבורי, שם זה היה צריך להיפסק, כל מה שקרה אחר כך באוקזר היה בכוח".
אוברניאק התראיין בתקופה האחרונה בפודקאסט בצרפת והתייחס בהרחבה לתקופה בישראל. "תל אביב היא כמו מיאמי. כשהגענו לא ידענו יותר מדי על ישראל, כשהגעתי לנמל התעופה וראינו את כל הבדיקות הביטחוניות והכל זה היה... וואו. ואז הגעתי וזה היה מדהים. אתה מגיע לתל אביב, לשפת הים ואתה אומר לעצמך `זה לא ייאמן, זה כמו מיאמי`. אבל התרבות והארכיטקטורה שונה לגמרי. אשתי עשתה תואר בתיאולוגיה וירושלים הייתה קרובה. זה היה מדהים מבחינתה מבחינת לימוד של דתות".
קשר העבר סיפר כי טעה שעזב את ישראל: "הייתה תקופה נהדרת שם, במחשבה לאחור לא הייתי צריך לעזוב ולעבור לאוקזר, הייתי צריך לסיים שם את הקריירה ואז לנסות לעבור לאימון ולהצטרף לצוות מקצועי כלשהו".
"בין מץ, ליל, ברמן, פולין, כל הזמן שיחקתי במקומות עם מזג אוויר סגרירי. אי אפשר להגיד שקצת שמש לא עושה הבדל. לא שיחקתי במארסיי או מונאקו ובבורדו כל הזמן יורד גשם, זה נורא", נזכר אוברניאק, שהמשיך והחמיא לישראל, "תל אביב הייתה מדהימה, לקחתי את הילדים מבית הספר ומשם לחוף הים. היו שבילים של אופניים ואתה לוקח את הילדים, 25 מעלות בחוץ, ויש אור. הייתי הולך למתחם האימונים ליד חוף הים, סיימנו את האימון, עשינו התאוששות בתוך המים, ואחר כך שיחקנו כדורגל על החוף. זה היה פנטסטי. אפילו זכיתי בתואר. עבורי, שם זה היה צריך להיפסק, כל מה שקרה אחר כך באוקזר היה בכוח".
