הוועדה המקצועית של איגוד השופטים, באופן חריג, הודתה בשתי טעויות באותו המשחק. אחרי מספר מחזורים בהם הרגשנו שיפור בשיפוט בליגת העל ונמנענו מעיסוק שוטף בשערוריות שיפוט כאלה ואחרות, נראה שלקחנו צעד אחורה. זה מתבטא, איך לא, במספרי המעקב שלנו.
מתוך שבעה משחקים במחזור בארבעה השתמשו ב-VAR, נתון יחסית גבוה. גם הפעם ראינו לא מעט כרטיסים אדומים, וראינו שיא אחד חדש בתחום ספציפי במיוחד - עצירות המשחק. במחזור ה-14 היו 107 עצירות במשחק, הנתון הגבוה בליגת העל ובהפרש. לשם השוואה, במחזור האחרון לפני פגרת הנבחרות והשזרוע (העשירי) היו 98 עצירות בלבד.
במקביל, המחזור הנוכחי היה הראשון מאז החזרה מהפגרה בו הזמן ששוחק בכל משחק ירד מהממוצע שעומד על 51.6%. התדירות של העצירות רק עלתה, במה שמנע שטף משחק. נתחיל כמו תמיד מהנתונים ואז נעבור להסקת המסקנות.
ככל שיש פחות עצירות, יש יותר כדורגל. ככל שיש יותר כדורגל אנחנו גם נהנים יותר, וגם הרוחות פחות מתלהטות. מצב בו משחק מופסק פעם ב-57 שניות הוא לא אידיאלי, בלשון המעטה. ראינו לא פחות מ-126 עצירות במשחק של הפועל ת"א מול קרית שמונה, משחק בו שיחקו ב-42% מהזמן, מהנתונים הנמוכים בליגת העל. בב"ש - נתניה היו 110.
למעשה, אם אנחנו מתעלמים מה-0:4 של חיפה על ריינה, היו בממוצע 111 עצירות, אחת כל 55 דקות. זה נתון רע מאוד, והעובדה כי במחזורים האחרונים כמות העצירות רק עולה (והתדירות גם היא) מובילה לכך שיש פחות כדורגל.
לפי הנתונים של 365 ואופטה, רק במשחק אחד המחזור ראינו שלוש דקות רצופות של כדורגל בלי שום הפסקה, בין הפועל ב"ש לנתניה. היו לנו לא פחות משישה כרטיסים אדומים, כולל שני משחקים בהם היה מורחק אחד לכל קבוצה. אחד מהם, אגב, היה חיפה - ריינה שהגדרנו כחריג לטובה מבחינת בזבוזי זמן.
בשביל לנסות ולהבין כמה המצב חריג, הלכנו להשוות בשתי ליגות אחרות, הולנד ואיטליה. במחזור ה-16 של הליגה ההולנדית היו שני משחקים בלבד מתוך שמונה (כשאחד נדחה) עם כמות תלת ספרתית של עצירות, כשבארץ מדובר ב-6 מ-7. כמות העצירות למשחק ממוצע אצלנו הייתה 107. אצלם? 96.875 למשחק.
נמשיך הלאה ונעבור לאיטליה, ליגה שנחשבת לבעלת מאפיינים דומים לישראלית בכל הקשור לנושאי השיפוט. מספר העצירות כמעט זהה להולנד, 96.8. ברוב המשחקים הייתה כמות תלת ספרתית של עצירות, אך היו שלושה משחקים עם פחות מ-90 מתוך עשרה. לכל אורך עונת 2025/26 בליגת העל בכדורגל היו 13 כאלה, כלומר 13.2% ולא 30% כמו בסרייה A.
בטח בהשוואה לליגות עליהן יש נתונים, המצב בישראל חריג. יש יותר מדי עצירות שמובילות למעט מדי כדורגל, ומכאן למה שראינו במחזור ה-14 - החלטות גורליות שמוכרעות אחרי בדיקות ארוכות, קבוצה שדורשת שהשופטים שלה ייבדקו בפוליגרף ועצבים שעולים.
השופטים, כמובן, שם כדי לשפוט. זאת עבודה קשה ולא מוערכת דיה, ורוב השופטים בליגת העל עושים עבודה טובה. אי אפשר להאשים רק אותם בבזבוזי הזמן ובהפסקות, כשקבוצות קטנות לא מפחדות למשוך זמן בשביל לנסות ולהרדים את הגדולות מהן. סכנין, למשל, בזבזה מעל 24 דקות בטדי ולא הייתה רחוקה מנקודה. ק"ש התקרבה ל-33 בבלומפילד מול הפועל ת"א והשיגה תוצאה טובה.
בכל זאת, מצב בו יש פחות עצירות במשחק עצמו יכול לעשות טוב לכל הצדדים ולהוריד במעט את הרוחות. אם אין הפסקה כל 57 שניות אלא משחק כדורגל שוטף, אולי המשחק יהיה מעט יותר פיזי אבל הסיכוי לכרטיסים ירד. זה לא אומר שלא צריך להתערב ואף להוציא כרטיס אדום במקרים קיצוניים, בשביל זה השופטים שם, אבל זה כן אומר שלא צריך לשרוק על כל מגע או כל עבירה. בהתחשב במה שראינו בארבעת המחזורים האחרונים מדובר במגמה, כזאת שגדולה יותר משופט כזה או אחר. לכן, אגב, יכול להיות שקל יותר לשנות אותה.
שטף הוא אחד הדברים הכי חשובים בחיים. במקרה של הכדורגל הישראלי? אולי הוא יכול להתחיל לפתור את הבעיות שמעסיקות אותנו בכל שבת.
