עשרה חודשים עברו, ומאז - האמת היא שהביטוי הזה לא התיישן טוב. מאז אותו משחק בנתניה, היא הספיקה שתי נקודות מול בית"ר בטדי, הפסידה במשחק העונה בבית למכבי ת"א, איבדה למעשה את האליפות - שוב בטדי מול בית"ר, וגם העונה - הפסידה לק"ש שהיתה בעשרה שחקנים, איבדה נקודות מול הפועל פ"ת ואשדוד ואתמול הובסה נגד טבריה.
למעשה, המציאות הוכיחה את ההפך הגמור מאותה התבטאות מונומנטלית של קוז`וך. ב"ש לא נראתה כקבוצה עם אופי חזק שקשה לשבור, אלא כזו שאם אתה מזיז חלק קטן מתוך החומה - היא עלולה להתפרק לחלוטין. כרטיס אדום של גיא מזרחי הוביל להתפרקות נגד מכבי ת"א, הרחקה של ונטורה הובילה להדחה מול לבסקי, ואתמול ההיעדרות של קנגוואה וההרחקה של ג`יבריל דיופ (משחק שני ברציפות שבו הוא מורחק) הובילו לקריסה מוחלטת מול עירוני טבריה - עם תבוסה שקשה היה לדמיין.
זה לא אומר שב"ש לא קבוצה טובה, זה גם לא אומר שהיא בהכרח לא תזכה באליפות. יש כל כך הרבה עונה לפנינו והאליפות, ובכן, על הרצפה. זה כן אומר שרן קוז`וך יצטרך לגדל לקבוצה שלו אופי - כזה שמסוגל להתמודד עם פנצ`רים בדרך, ובכל זאת לנצח. זה מה שהופך קבוצה מצוינת ואפילו עילאית - לכזו שמניפה צלחת במאי.
2. הפועל ת"א. יש סיפורים ספורטיביים שכדאי להעריך, לא משנה את מי אתה אוהד ומה החשבונות שלך. סיפור כזה הוא הסיפור של עמרי אלטמן - שאתמול, מעשית הביא להפועל ת"א שלוש נקודות מול ריינה. אלטמן, כמו הרבה שחקנים בגילאים ובדור הזה, התחיל בהפועל - וחצה את הכביש למכבי. הוא לא הצליח ממש להתאקלם אצל הצהובים, ואז החל הרומן שלו עם הפועל.
בשמונה השנים האחרונות, הוא הספיק לחתום בהפועל ת"א שלוש פעמים שונות - ב-2015, ב-2019 ושוב ב-2023. הוא עבר את כל התלאות בהפועל, כולל שתי ירידות ליגה - ביניהן אחת שנרשמה על שמו, כאשר הוא נעדר ממשחק ההישרדות (שהפך למשחק הירידה). ועדיין, אלטמן סירב להישבר. הוא עבר כל מיני תחנות בדרך, אבל תמיד חזר - ידע לנשום עמוק, ולהישאר נאמן, עד שזה השתלם.
וזה לא היה יכול להיות ברגע מושלם כמו אתמול - כשהפועל ללא האס המרכזי שלה, סתיו טוריאל, היא חיפשה בעל בית - ומצאה את אלטמן, שכבר הביא לה ניצחון גדול על בית"ר, והפעם פשוט לקח את הקבוצה על הגב. בישול כבר בדקה השנייה, שני שערים יפים - עד שטוריאל יחזור (ולכו תדעו אם הוא יחזור אחרי ינואר), אלטמן נראה כמו אופציה טובה מאוד להיות לידר התקפי שאולי קצת חסר להפועל. ואולי גם מנטור לחלוץ המרכזי של האדומים, דניאל דאפה, שמתקשה להתאקלם. הוא עבר באמת הכל, אבל אחרי כל הסיבובים של ההיסטוריה - איכשהו הוא חוזר להיות קונצנזוס אדום. להצדיע.
מאמן הפועל פ"ת, עומר פרץ, מגיע לתפקיד שלו עם בוז מוחלט למקום שאמורה למלא קבוצת תחתית - או עולה חדשה - בחיים שלנו. אצלנו נהוג לחשוב שעולה חדשה שרק מגיעה לליגת העל, צריכה "לתקוע יתד". קודם כל לחצוב את הנקודות בקרקע, להיאבק ולהילחם, ובסוף אולי לחשוב על הקצפת - על היכולת ועל איך הקבוצה נראית.
פרץ, לטוב ולרע, בחר בדרך אחרת - הקבוצה שלו קודם כל משחקת כדורגל. פתוח, התקפי, יצרני ויצירתי - לכאורה, כל מה שאנחנו רוצים לראות כצופים. אבל הדרך הזאת נתקלה בקושי - עד המשחק אתמול נגד ק"ש, פ"ת לא ניצחה שלושה חודשים. ועדיין, פרץ נשאר נאמן לדרכו. לא חוכמה להיות קשור לדרך כשהולך, אלא דווקא כשלא הולך - ופרץ, בניגוד למה שניתן היה לחשוב, הלך עם האמונה שלו.
אתמול בערב, המשחק של הפועל פ"ת נגד ק"ש נראה כמו חלום מתוק - פשוט כי מה שלא נכנס נגד מכבי חיפה או ב"ש, נכנס הפעם בגדול. ולי, כצופה לא מעורב רגשית, נותר רק לקוות שיותר משחקים כאלה יקרו - והפועל פ"ת תמצא את הדרך להישאר בליגה. כי בין אם זה יהיה חלום מתוק או סיוט יפהפה, לנו בכדורגל הישראלי - לא כדאי להתעורר ממנה.
המפסיד: איזי שרצקי. על מה ששרצקי תרם לכדורגל ולמדינה שלנו, אין חולק וגם לא צריך. אבל אמת אחרת חייבת להיאמר במקביל - והיא ששוב, הרצון של שרצקי לעורר מהומה, לא רק שלא ממש נאמן לאמת (לא, שרצקי לא יפרוש וגם לא ימכור את כל השחקנים), אלא בעיקר פוגע בקבוצה שלו. איך מרגישים שחקנים שלא יודעים אם תהיה להם פרנסה בעוד חודש? איך מרגישים מועסקים אצל בוס שכל הזמן מאיים לעזוב? ובכן, קצת קשה מהם להתעלות - ובינתיים, ק"ש מובסת על הדשא. שרצקי צריך לקבל החלטה עם עצמו מה הוא רוצה לעשות עם הקבוצה - לטוב ולרע; אבל מצב הביניים הזה לא מועיל לאף אחד. בטח לא לשי ברדה.
המספר החזק: 7. אחרי הניצחון אתמול על ריינה, להפועל תל אביב יש שבעה ניצחונות ביתיים בשמונה משחקים. המשחק השמיני שנגמר בהפסד היה הפסד טכני - אחרי משחק שלא התקיים (בלי להיכנס לוויכוח אם היה צריך או לא). ובכן, מסתבר שנכון לעכשיו, היא הקבוצה הביתית הכי טובה מאז מכבי חיפה של ברק בכר ב-2023 - בשתי העונות האחרונות למכבי חיפה ולהפועל ב"ש (בהתאמה) גם היה מאזן נטול הפסדים, אבל היא סיימה שני משחקים בתיקו. הפועל היא 7 מ-7 במשחקים שנערכו. כך שאפשר אולי לבקר את ברדה, אבל דבר אחד חזר ובגדול - בלומפילד הפך למבצר.
השם החם: מארק קוסטה. היופי בכדורגל הוא שברגע אחד הכל יכול להשתנות, וגם לחלוץ ההונגרי קרה רגע כזה - בשבוע שעבר נגד מכבי ת"א, הוא ניצל טעויות פסיכיות בהגנה הצהובה כדי להבקיע צמד תוך דקה. אתמול, הוא ניצל עוד טעות כדי לכבוש גול - ולהיכנס למומנטום. יש מי שייחסו את הגולים שלו לשגיאות ההגנתיות, אבל בעיניי קוסטה מעיד קודם כל על עצמו ועל יכולותיו כחלוץ. כי לא מעט שחקנים מקבלים לידיהם טעויות בהגנה, ומעטים מנצלים את זה טוב כמוהו.
אל תשכחו את: מאבק האליפות. אחרי התבוסה הגדולה של הפועל ב"ש בטבריה, למכבי ת"א ובית"ר ירושלים יש הזדמנות - אבל גם לא מעט לחץ על הכתפיים. הם יודעים היטב שב"ש לא מרבה לאבד נקודות, ועד שהיא מאבדת נקודות בצורה כזו - הם צריכים לנשוף עוד יותר חזק בעורף. הבעיה נעוצה בכך שמולן משחקות שתיים מהקבוצות החמות בליגה, מכבי נתניה ומכבי חיפה. בכל מקרה, התחושה שהאליפות "על הרצפה" חזקה מאי פעם - ועכשיו נשאלת השאלה מי לעזאזל תרים אותה.
שער השבת: כריסטיאן מרטינס נגד הפועל פ"ת. כבר דיברנו על ביונסה, והגיע הזמן להזכיר זמרת אחרת - והיא אלאניס מוריסט, שכתבה בשנת 1995 את הלהיט הגדול "Ironic". שורה של מצבים אבסורדיים, שרק החיים יכולים לכתוב. כמו גשם בחתונה שלך, כמו עצה טובה שלא הצלחת לקחת - וכמו הרגע של מרטינס נגד הפועל פ"ת. השער הכי יפה שנכבש בשבת האחרונה היה חסר ערך לחלוטין - בעיטה מרהיבה לחיבורים, שפשוט אף אחד לא יזכור. משהו שייזכר תמיד כהערת שוליים - כ"שער ניחומים" שלא משנה שום דבר לאף אחד. כמו לכבוש את שער החלומות שלה, ולהשיג אותו כשהקבוצה שלך בפיגור 4:0. די אירוני, לא?
שער השבת: כריסטיאן מרטינס נגד הפועל פ"ת. כבר דיברנו על ביונסה, והגיע הזמן להזכיר זמרת אחרת - והיא אלאניס מוריסט, שכתבה בשנת 1995 את הלהיט הגדול "Ironic". שורה של מצבים אבסורדיים, שרק החיים יכולים לכתוב. כמו גשם בחתונה שלך, כמו עצה טובה שלא הצלחת לקחת - וכמו הרגע של מרטינס נגד הפועל פ"ת. השער הכי יפה שנכבש בשבת האחרונה היה חסר ערך לחלוטין - בעיטה מרהיבה לחיבורים, שפשוט אף אחד לא יזכור. משהו שייזכר תמיד כהערת שוליים - כ"שער ניחומים" שלא משנה שום דבר לאף אחד. כמו לכבוש את שער החלומות שלה, ולהשיג אותו כשהקבוצה שלך בפיגור 4:0. די אירוני, לא?
