זה לא מובן מאליו שהיית כזה אהוב בכל כך הרבה מועדונים גדולים, אתה מרגיש שהגשמת את החלום?
"אני חושב שעוד יקח לי זמן להבין ובאמת להגיד לעצמי איזשהו `כל הכבוד` כזה על המקומות שהייתי בהם ושיחקתי בהם וגם על הקשר הטוב שהיה לי עם הקהלים ועל האהבה שקיבלתי מהם, גם אם לפעמים היו רגעים פחות טובים ופחות נעימים שזה חלק מהדרך".
מה למשל?
"וואו, היו, את יודעת קריירה ארוכה ושלמה של ניצחונות והצלחות. היו גם רגעים של אכזבות, של הפסדים, של כישלונות. אני מאמין שזה איזשהו חלק שכל ספורטאי חווה".
אני רוצה שתקח אותי אבל לרגע שחקוק בך, לרגע משבר שעברת וצלחת
"אני חושב שבקדנציה השלישית בבית״ר, הרגע של הפיטורים שהיו פיטורים לא חוקיים ובדרך לא מוצלחת ויפה ונעימה, היה חלק שהייתי מוותר עליו. לא היה בו באמת צורך. אבל זה היה רגע קשה שבאמת הוא רגע משבר והצלחתי לקום ממנו. וכמובן, הסוף בהפועל עם ירידת הליגה זה משהו שנצרב, וזה משהו שילך איתי לאורך כל הדרך. אין לי את הזמן ללמוד ולתקן אותו כשחקן, אבל אני מאמין שהרגע הזה מאוד מאוד יעזור לי בהמשך הדרך".
נחזור לדבר עוד על הפועל ועל ביתר ועל מכבי, אבל אתמול הודעת על פרישה
"כן, זה מאוד קשה להגיע למצב שאתה חושב שזה הרגע לפרוש, ואז הרגע שאתה בעצם מודיע. אני עוד לא בשלב של לעכל את זה".
כמה זמן חשבת על זה?
"אני חושב שהשנה האחרונה, העונה האחרונה, החודשים האחרונים, עזרו לי להגיע להחלטה הזאת כדי להיות שלם עם ההחלטה, שזה משהו שנגיד לא הייתי שלם שנה אחורה. ואני באמת היום במקום שאני שלם, עוד לא מעכל, אבל שלם".
זאת אומרת שכבר כמה חודשים אתה יודע: "אני לא פותח את העונה הבאה״?
"בערך שבוע אחרי שנגמרה העונה נפגשתי עם אבי נימני, הסוכן שליווה אותי לאורך כל הקריירה, ואמרתי לו `אבי, זה לא יעזור`. אני יודע שעוד שבוע-שבועיים תתקשר ותגיד שהם רוצים, והמאמן הזה ביקש לדבר. אבל אני החלטתי, וההחלטה שלי סופית ואני באמת שלם איתה ופה ידעתי שזה נגמר. כי לאבי אף פעם לא היה לי אומץ להגיד זהו".
כשירדת מהדשא במשחק האחרון בחדרה, יודעת שזה רגעי הדשא האחרונים שלך?
"בהחלט".
למה לא הודעת אז כדי לקבל איזושהי הכרה?
"אני מאמין שאם זה היה קורה בסיטואציה אחרת או במועדון אחר, מועדונים שיותר התרגלתי לשחק לאורך כל הקריירה, אז יכול להיות שהיה איזשהו קישור בין הסוף שלי בקבוצה לסוף בקריירה. יכול להיות שחשבתי שיותר נכון עבורי ועבור הקריירה שלי, כאילו מגיע לה משהו קצת אחר ואולי קצת יותר טוב".
אז מה הוביל החלטה? למה אתה כל כך שלם איתה ונחוש בה?
"א׳, אנחנו לא הופכים להיות צעירים יותר, ואנחנו יודעים שבמקצוע הזה יש איזשהו גונג כזה שבא ואומר ׳זהו׳. זה מצחיק, כאילו זה מצחיק ועצוב כזה כי מצד אחד הלב שם, אני רוצה להמשיך לשחק. הגוף שם, הוא עדיין מאפשר לי לשחק, כי באמת כל החיים וכל הקריירה שמרתי על עצמי והייתי מקצוען והתשוקה שלי והאהבה שלי למשחק היא מאוד גדולה. מצד שני, צריך כאילו גם לפעמים להגיד רגע... הראש אומר שההצעות כבר לא יהיו אותן הצעות והאפשרויות לא יהיו אותן אפשרויות ואולי אני לא אצליח למצות את עצמי ולהסב לנפש שלי את האושר שבאמת היא קיבלה לאורך כל הקריירה ושזה הרגע הנכון".
יש תוכניות להמשך?
"כן, יש".
תן לי פרסום ראשון אחרון עליך
"חשיפה? אני עוד לא מעכל, אז אני אקח את הימים שאחרי תשומת הלב והמצלמות לעכל, להבין, לנשום. אבל אני מאוד רוצה להישאר במקצוע. אני באמת מאוד אוהב את זה ויש לי תשוקה מאוד גדולה לאמן. אני חושב שזה גם משהו שאני מאוד אוהב וגם משהו שאני יכול לעשות בצורה טובה. וזה יהיה בשלבים".
אני מניחה שהיית מעדיף לפרוש בקבוצה אחרת
"בהחלט".
אתה מתחרט שחתמת בחדרה?
"אני לא מתחרט כי היו לי עוד דברים להשיג. א`, לא רציתי לפרוש, לא הרגשתי מוכן וכשאתה לא מרגיש מוכן לפרוש, אז לא צריך לעשות את זה. אני חושב שרגע של פרישה הוא רגע מאוד גדול ומאוד משמעותי וצריך לעשות אותו רק כשאתה שלם. אני חושב שהיו לי עוד מטרות להשיג. מאוד רציתי להגיע למעל 400 הופעות בליגת העל וזה היה חשוב לי ככה, איזה משהו אישי כזה. אז כן, רציתי להשיג את זה וכן רציתי לחוות עוד רגעים של חגיגות שערים, זה משהו שלא יחזור. שהילדות שלי יהיו במשחק של אבא, שזה משהו שלא קרה. אז אני לא יכול להצטער על זה, אני כמובן מאוכזב מאיך שזה הסתיים, אבל אני לא יכול להצטער על זה".
"אני חושב שבדיוק הרגע הזה של העזיבה שלי את הפועל נפל על איזה שהוא רגע שהמועדון נמצא באיזה שהוא מצב לא יציב, שזה בין החלפת הבעלות, ובין אנשי מקצוע שבאים ומתחלפים. אבל אני יכול להגיד לך שלפני שעזבתי, כבר נכנסתי לשיחה אצל המנכ"ל וכבר סיכמנו על זה שאני אמשיך ושאחרי שאני אמשיך, גם אני אמשיך לתפקיד מקצועי, ואז בא מאמן שהחליט שמבחינתו, בצורה מקצועית, אין לי מקום. זה אכזב אותי, אבל קיבלתי את זה והמשכתי הלאה".
נראה לי נורא מעליב. עם יד על הלב, נראה לי פוגע. גם סיכמו איתך, היית קפטן, אבל גם יש בזה איזשהו אגרוף לבטן של "אני ביישורת האחרונה"
"הייתי יכול לבחור בלהיעלב ולא בחרתי להיעלב. כן מאוד רציתי, כן מאוד קיוויתי, כן מאוד ציפיתי, כן מאוד היה חשוב לי להעלות עם הקבוצה בחזרה, אבל מהרגע שהבנתי שזה לא קורה, הפכתי להיות איזשהו אוהד מבחוץ שרק מקווה שהקבוצה תצליח ותעלה ושהיא תצא לדרך חדשה. אני חושב שגם בפוסט האחרון אפילו שהעליתי כפרידה מהפועל, אני גם העברתי לקהל איזה שהוא מסר שאני בטוח שהטוב עבורם הוא ממש מעבר לפינה ואני שמח כאילו לדעת שצדקתי ואני מקווה שהתקופה הקרובה באמת תמחיש את זה בצורה טובה יותר".
אתה מגדיר את עצמך אוהד?
"אני הפכתי להיות אחד שמאוד רוצה שהפועל תצליח. כן, בטח. כי הייתי שם כמעט 4 שנים קפטן. הרבה רגעים משמעותיים ועוצמתיים. ברגע שהבנתי שאני לא ממשיך לשנה האחרונה הזאת בקריירה, אז מאוד רציתי שהפועל תצליח ותעלה ליגה בחזרה".
אם הייתי פוגשת את דן איינבינדר בגיל 15, שחקן נוער בבית"ר ירושלים, היית מאמין שבפרישה שלך אתה תגיד שאתה סוג של אוהד הפועל?
"בגיל 15 ו-16 לא האמנתי בכלל שאני אזכה ללבוש את החולצת בוגרים של בית״ר. החלומות שלי היו תמיד מאוד קטנים וצנועים, אז מהבחינה הזאת זכיתי באמת לגדול בבית״ר ולשחק בבית"ר וכל כך הרבה שנים ולהיות קפטן ובאמת להיות אהוב ולאהוב וזה מקום שבנה ועיצב אותי. ואני יודע שיש את הניגודיות הזאת של בית"ר בהפועל, אבל אני בסוף באמת זכיתי לשחק בשני המועדונים המדהימים האלה ולהיות קפטן בשני המועדונים האלה. אני לא חושב שזה דבר שקורה הרבה. אז אני באמת יש לי פינה חמה וגדולה בלב לשני המועדונים האלה ובאמת שזכיתי".
בל נשכח שהיית גם במכבי, ובקרית שמונה ובאר שבע
"חד משמעית, אני חושב שגם במכבי וגם בבאר שבע זה השנים שמבחינת תארים עיצבו הרבה מהאופי שלי ועזרו לי באמת להתפתח כשחקן טוב יותר. הם פשוט היו תקופות קצרות יותר ביחס לבית״ר והפועל תל אביב. אבל אם אני מסתכל אחורה, בגיל 23 לעזוב את בית"ר, לעבור לקרית שמונה, פתאום לצאת מהבית של ההורים, לעבור לגור לבד במקום שהוא פחות מתוקשר ופחות מסוקר ופחות מעניין, זה כאילו תחנות שאף פעם לא הייתי מוותר עליהם כי הם בסוף עיצבו את מי שאני ואת השחקן שאני".
בוא נלך לרגעים הגדולים. כשאתה חושב על סרטון הפרישה שעשית איזה רגעים עלו לך?
"הרגע הזה מול אינייסטה, שאני נכנס למאבק איתו בנבחרת ישראל מול נבחרת ספרד, זה רגע שרק אחרי שזה קורה אתה מעכל ואתה מבין. הרגעים של האליפויות, הרגעים שחגגתי עם הקהלים בתור קפטן. הרגעים הקטנים שאוהדים היו רוצים לבוא ולהצטלם איתי, אלה רגעים שיישארו בלב לעולם, גם אם הם נראים מבחוץ קטנים. בדיוק לפני כמה ימים הלכתי לשחק כדורגל עם חברים בפעם הראשונה ופתאום ניגש אליי איזה בחור עם צרכים מיוחדים והוא אומר לי `דן, מה אתה עושה פה?` אמרתי לו `באתי לשחק כדורגל` הוא אומר לי `לא נכון, אתה משחק בליגת העל`, אז אמרתי לו `לא, אני הפסקתי לשחק` והוא היה מאוד היה מרוגש. אלה רגעים שנצרבים הרבה יותר מרגעים על המגרש".
מהמקום האובייקטיבי שלי, אני אגיד שיש שני משחקים שאני זוכרת שהיית חלק מהם והיו מאוד משמעותיים. אתה יודע על מה אני מדברת?
"אני לא יודע על מה את מדברת".
שניים שעשו יותר רעש מהיתר הייתי אומרת. נתחיל מהשש שתיים.
"בגמר הגביע".
מה אתה זוכר מאותו משחק?
"אגיד לך מה, זו אולי העונה באמת הבודדת בקריירה שלצערי גם נפצעתי בה וגם פחות שיחקתי, שזה משהו שלא קרה לי לאורך כל הקריירה, כי תמיד שיחקתי, תמיד הייתי שם. ודווקא בתקופה הזאת זה בדיוק תקופה שחזרתי להרכב, היו גם שחקנים שקצת נפצעו ופתחתי במשחק הזה, גם היה משחק טוב. וזה גמר היסטורי. אין מה לעשות, כשאתה מגיע לגמר גביע, אצטדיון סמי עופר, 30,000 איש, נגד קבוצה שהיא גם התמודדה איתנו על האליפות ואתה מראה לכולם כמה הפער הזה גדול זה משהו שהוא היסטורי".
מה קורה אחר כך בחדר ההלבשה?
"זה רגעים של אושר וחגיגות שלצערי עוד ייקח לי עוד הרבה זמן כדי לשחזר, אם בכלל".
אולי הניצחון הכי גדול שלך?
"לא".
מה הניצחון הכי גדול?
"אני חושב שהניצחון בנבחרת ישראל, נגיד אלבניה שגם ניצחנו 0:3, שזה היה משחק רשמי, גם כבשתי בו, יהיה חייב להיות אולי הניצחון הכי גדול. אבל אין ספק שהשתתפתי בכמה משחקים גדולים גם במדי באר שבע, גם במדי מכבי תל אביב נגד פרנקפורט, גם דרבים מהצד הצהוב שניצחתי. כן, היו כמה".
"מה קרה? מה קרה? מה? תזכירי לי? (צוחק). כן, זה...א׳, באמת עניין הדרבים בהפועל היה תמיד מאכזב, היו גם רגעים שהראינו שאנחנו שם, אבל בסוף מבחינת התוצאה זה לא בא לידי ביטוי".
זה כיף לבוא לדרבי? מלחיץ לבוא לדרבי?
"זה כיף לבוא לדרבי, זה מרגש לבוא לדרבי, זה מלחיץ. יש בו באמת את כל מכלול הרגשות".
ישנים בלילה שלפני?
"אני מניח שחלק פחות חלק יותר. אני חושב שהייתי ישן בלילה, אבל בצהריים שלפני היה לי יותר קשה לישון לפני משחקים כאלה. ומנסים לנתב את הלחץ לאיזשהו כיוון חיובי וטוב. דווקא הדרבי היותר קשה מבחינתי בזיכרון זה הדרבי של הגמר גביע. שזה באמת משחק שגם היינו שם וגם הובלנו עד דקה 75 וגם היינו באמת טובים".
היה פאול או לא היה פאול?
"היה פאול, והיה צריך לפסול את השער אני חושב בגלל ה-VAR...אבל זה הרגיש כל כך לא צודק, גם ביחס ליכולת וביחס לזה שהובלנו שזה באמת הגיע לכולנו כבום כזה והיה קשה לעיכול".
אם אתה מסתכל על הקבוצות ששיחקת איתן, איזו קבוצה הייתה הכי חזקה?
"זאת שאלה טובה, זאת שאלה מצוינת. אני חושב שבאמת, באר שבע בעונת האליפות, שלי זו הייתה אליפות ראשונה בבאר שבע, להם זו הייתה האליפות השלישית, היו כמה שחקנים באמת ברומטרים גדולים... ויטור, וואקמה, מליקסון...היינו באמת קבוצה חזקה, אבל גם במכבי תל אביב של פאולו סוזה היינו קבוצה מלאת כישרון".
איך אתה חושב שהכדורגל הישראלי יזכור אותך? איזה שחקן היית?
"אני רוצה לקוות ולהאמין ואולי גם לרצות שיזכרו אותי כמישהו שבאמת היה לויאלי לכל מקום שהגיע אליו ונתן עבור כל מועדון שהוא היה אצלו ושיחק אצלו באמת את המקסימום ובאמת את כל הלב, תמיד במחויבות מאוד גדולה ותמיד עם תשוקה מאוד גדולה".
זה לפעמים גם עורר ביקורת
"ואני בסדר עם זה. כאילו, אני לא נגד זה. תמיד חנן ממן בכל מיני סיטואציות היה דואג להגיד לי `כיף איתך וסיוט נגדך`, אז כאילו לא היה אכפת לי שמי שנגדי סובל אם זה היריבים שלי, אם זה האוהדים של הקבוצה היריבה. בסוף, בסופו של דבר רציתי לעשות את הכי טוב ביותר בשביל הבעלים שלי, בשביל המאמנים שלי, בשביל החברים שלי ובעיקר בשביל הקהל שמעודד אותי".
אני חושבת שאחת הסטיגמות עליך, זה קצת עקיצה אני מקווה שתקבל את זה באהבה, אבל זה שהיית גם שחקן כדורגל אבל גם תיאטרלי קצת. כמה הסטיגמה נכונה?
"קודם כל, יש בי מין התיאטרליות. אבל אני חושב שמצד שני הייתי שחקן מאוד הוגן ומאוד הגון, לאו דווקא בקטע הפיזי של המשחק, אלא באמת בקטע של לכבד את כולם, גם עם השופטים תמיד היה לי עניין והכל כי הרגשתי שיש לי איזשהו תפקיד שאני צריך למלא בלדבר איתם, אבל תמיד זה בא בסיום משחק עם איזשהו כבוד, בלחיצות ידיים. המשחק הזה הוא הוא פיזי, צריך בו הרבה מאוד כישרון, הרבה יכולות אתלטיות, אבל צריך פה גם הרבה שכל והרבה יכולות מנטליות ואני חושב שידעתי לשלב את זה לטובתי".
אני רוצה לקחת אותך רגע לניוז, פחות אתה אישית כי יש כרגע את מהפכת הזרים, 8 זרים, כשחקן ישראלי מאוד דומיננטי בכדורגל. מה עמדתך בנושא?
"אני חושב שמה שחורה לי שגם אם רוצים לעשות איזה שהיא רפורמה, היא צריכה להיות הרבה יותר מדוברת כלפי השחקנים הישראלים, כלפי הציבור הישראלי, ולא איזה שהוא משהו שמונחת בבום. וגם אם רוצים לעשות איזשהו משהו, אז אני תמיד בטוח שקיצוניות היא דבר לא טוב. אני חושב שאם אנחנו היום על 6 זרים, אז היינו יכולים לעשות את זה 7 זרים. אני כן שומע בימים האחרונים שיש איזה קנסות על הזר השמיני והכל ואולי איזה קצת יקרר, גם שמעתי טענות שהשחקנים הישראלים מרוויחים הרבה מאוד כסף והם חושבים רק על הקטע הזה. אז אני היום ממקום שאני ׳זהו, זה נגמר׳ וזכיתי באמת להיות במקומות גבוהים ולהרוויח שכר מאוד גבוה, לא כולם מרוויחים שכר מאוד גבוה, ולא כולם גם יודעים להשתמש עם מה שהם מרוויחים בצורה הנכונה, ואולי זה משהו שמקבלי ההחלטות ואנשים שמובילים את הכדורגל יוכלו לחשוב איך הם עוזרים לשחקנים הישראלים, גם בקטע הכלכלי. להרגיש הרבה יותר טוב והרבה יותר ביטחון".
ונחזור לדבר עליך. עם מי התייעצת לקראת הפרישה?
"המשפחה שלי ליוותה אותי תמיד, תמיד זה מגיל 8, תמיד. זה מהסעות לאימונים, זה מלבוא לכל משחק, זה שאבא שלי ישב איתי כמעט בכל חוזה שנסגר. זה כמובן אישתי שיודעת הכול ומייעצת בהכל. אני חושב שהם האנשים הקרובים אליי שבאמת התייעצתי. יש לי עוד אולי שניים-שלושה אנשים שהם מעולם הכדורגל שאני מרגיש שהלב שלהם נקי והם באמת אוהבים אותי אהבת אמת, אז הרשתי לעצמי להתייעץ איתם. וזהו, בסוף ברגע שהרגשתי שלם אני חושב שזה יספיק".
איך היו התגובות?
"אני שמח שהרבה מאוד התרגשו מהאופן שבחרתי באמת להודיע על הפרישה. חושב שזה משהו שמאוד רציתי. רציתי לעשות משהו שהוא קצת שונה, קצת מרגש וכן משהו שינסה באמת להראות לכולם מי אני. אני מניח שהרוב יודעים, אבל מי שלא אולי לפי הסרטון ובדרך שבה בחרתי לסיים ולדבר על הכדורגל ועל הקריירה שלי, גורם לאנשים שאולי פחות התחברו אליי, אולי עכשיו להתחבר אליי יותר".
יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"אני באמת מודה על כל החלטה שקיבלתי, גם על החלטות שבאיזה שהוא מקום נכפו עליי ולימים עשו לי טוב בקריירה. אז כשאני מסתכל באמת לאחור, אני באמת בהודיה מאוד גדולה. ובאמת מרגיש שזו הייתה זכות גדולה וגאווה גדולה ואני באמת שמח על הכל, גם על הכישלונות".
זה נשמע שאתה מדבר על משהו ספציפי בהחלטות שנכפו עליך
"לאו דווקא. כמובן שהיו גם כאלה יותר ספציפיות שנכפו עליי. אבל אמרתי, גם דברים שלפעמים הסתיימו פחות טוב, אני עדיין אני עדיין מרגיש שהם הובילו אותי בסוף למקומות טובים".
יש חלום שלא הגשמת בכדורגל?
"באופן טבעי, זה הקטע שלא שיחקתי בחו״ל, למרות שכן הייתה לי את האפשרות, והיא היתה פעמיים, בשתי נקודות בקריירה. אבל משהו שם הרגיש לי לא נכון".
תיכנס לזה. מתי? איפה?
"קודם כל, סיימתי חוזה בבית״ר בגיל 23 הייתה לי הצעה מארסנל קייב באוקראינה. באותה שנה היא הייתה בליגה אירופית וזה היה פתאום נראה לי מוזר. אוקראינה, עכשיו, אני הרגשתי עדיין צעיר. ונסענו לשם אני והסוכן שלי, אמרנו בוא נתרשם לפחות, ובסוף כשחזרנו הבנו שהסכומים לא היו באמת אותם סכומים ואולי הכדאיות היא כרגע פחות טובה ואני חושב שזה צעד שאני שמח עליו. וגם לפני המעבר לבאר שבע. פנה אליי סוכן שלא היה סוכן שלי באותה תקופה, הביא לי הצעות מהולנד. אבל משהו שם בקטע המקצועי-כלכלי הרגיש לי שבנקודת זמן הזאת זה גם משהו שהוא לא נכון. כאילו לא היה לי באיזשהו שלב של תחילת קריירה, שיא קריירה, איזשהו משהו שידעתי שאני יכול לצאת וגם אחרי זה להמשיך להגשים את עצמי. לא רציתי לצאת ולסמן וי, זה היה לי מאוד חשוב שאם אני יוצא, אז יוצא לאיזושהי דרך ארוכה. אבל זה דווקא לא החלום... אני חושב שהצביטה, שהחלום שלא התגשם, זה זה שהילדות שלי לא היו במשחק שלי. זה משהו שכאילו.. הפכתי להיות אבא בגיל קצת יותר מבוגר, ובשנה האחרונה החלטתי שהגדולה שלי... אני לא רוצה שהיא תבוא למשחקים, שזה לא יהיה הזיכרון, אולי מיציעים לא מלאים. הרגשתי שזה לא נכון. אז אולי זה ככה מציק קצת וזה ישאר איתי קצת".
מה אנחנו לא ראינו מאיינבינדר ואולי נראה עכשיו, אחרי הפרישה? מה אנחנו לא יודעים עליך?
"אני לא יודע אם לא יודעים, אבל שאני מאוד שנון. אני מניח שגם במהלך הקריירה הצלחתי לגעת ולעזור להרבה מאוד שחקנים צעירים בדרך שלי".
שתף אותי בסיפור. חסרים לי סיפורים שזכורים לך, שהולכים איתך, שהם אבן דרך בקריירה שלך
"יש לי סיפורים שבאמת הרבה שחקנים, גם זרים וגם ישראלים ובעיקר צעירים שכן הצלחתי לגעת וכאילו אני חושב שזה לא מהמקום שלי לספר את זה, אבל זה תמיד כיף לקבל את התגובה הזאת מהם שהם מעריכים ויודעים איפה אני עזרתי ואיפה נגעתי. סתם דוגמה, אושר דוידה... שאלו אותו לאחרונה מי הכי השפיע עליו והוא ציין אותי, אז זה היה כאילו איזה שהוא משהו שהוא מאוד מספק. ובאמת שעשיתי את כל הדברים האלה תמיד מהלב ותמיד באהבה. אני שמח על זה. וזה אולי משהו שאולי לא יודעים כלפי חוץ יכול".
יכול להיות שהילדה שלך עוד תבוא לראות אותך על הדשא, פשוט בתפקיד אחר?
"קודם כל, בטוח. ואני גם מקווה ש...אני לא יודע מי מהמועדונים יבחר, איכשהו, אולי לכבד אותי או להיפרד ממני, אז אולי גם ברגע הזה שיש אצטדיונים מלאים עם קהל באיזשהו טקס, אז זה כזה משהו שתמיד ראיתי בו כמשהו שהוא נחמד, במיוחד שהילדות שלי לא היו במשחקים ולא ראו את אבא שלהם על המגרש. אבל בתפקיד אחר? אני בטוח שכן".
מישהו מיוחד יצר איתך קשר מהמועדונים אחרי שהודעת על הפרישה?
"קודם כל, הרבה מאמנים כבר דיברו איתי, מאמנים שאימנו אותי. היה לי תמיד קשר מאוד מיוחד עם באמת עם כל המאמנים שאימנו אותי או לפחות עם רובם המכריע. ואת האמת שג׳ורדי קרויף... עכשיו ראיתי שהוא שהגיב לסרטון. עשה רושם שהוא אהב את איך שנפרדתי מהמשחק, אז כזה אנשים שנפגשת איתם במהלך הדרך וזה כיף שהם זוכרים אותך לטובה".
יש חששות עכשיו?
"בטח. אתה פתאום יוצא לעולם. לעולם חדש. לעולם שאתה אולי לא מכיר, אבל אני מאוד רוצה להישאר בכדורגל ואני מאוד יודע מה אני צריך לעשות ויש לי כבר תוכניות ואני מאוד מכוון מטרה ויש לי הרבה נחישות ורצון להמשיך וללמוד ולהתמקצע במה שאני באמת רוצה לעשות. אני חושב שבסופו של דבר כל כדורגלן שפורש מתחיל חיים חדשים. וזה באמת חיים חדשים וזה לא פשוט, כי באמת הקריירה של שחקן כדורגל היא מאוד מאוד מרגשת, מאוד גדולה, מלאת אדרנלין, וכשזה נגמר יש איזשהו חלל מאוד מאוד גדול שצריך לדעת למלא אותו".
מה החלומות עכשיו?
"אני חושב שתמיד חלמתי באמת חלומות מאוד קטנים, אחד אחרי השני, והגשמתי אותן. אני חושב שפשוט להיות הגרסה הכי טובה של עצמי בפרק הבא שאני אבחר לעשות".
אני לא אצליח להוציא ממך תשובה על מה הפרק הבא?
"אני מאוד רוצה לאמן. אני מאוד רוצה לאמן, זו תשוקה גדולה שמאוד שבאמת יש לי. אבל בדרך לשם יש שלבים, נעשה את זה בשלבים הנכונים כדי באמת להגיע לרגע הנכון בזמן הנכון הכי טוב שאפשר".
הזכרת שליווית לא מעט מהשחקנים צעירים. מה היה האקס פקטור של דן הצעיר שגרם לך להצליח מעבר לכישרון?
"אני מאמין שיש משהו במבנה אישיות שלי שגרם לי להתחבב ולהתחבר אל הרבה מאוד אנשים. בתחילת הדרך זה תמיד קשה והם פשוט ראו בי את הפוטנציאל, גם מבחינת האישיות וגם מבחינת הכישרון, וזה שאני לא מוותר ושאני מכוון מטרה וזה שאני יודע בדיוק מה אני רוצה. זה תמיד לווה עם כבוד מאוד גדול. אני עליתי לבוגרים כששיחקו שמעון גרשון, אריק בנאדו, עידן טל.. בשבילי היה להיכנס לחדר הלבשה עם שלוש פיגורות כאלה שאתה מקבל מהם כזאת השראה, אני חושב שבאיזשהו מקום לקחתי את זה איתי וזה נכנס לי גם למבנה האישיות כדי להעביר לצעירים כשאני מבוגר יותר, מעביר את זה להם הלאה".
יש משהו שלא נגענו בו?
"נבחרת? אנחנו בזמנים שאולי הנבחרת אפילו מקבלת משמעות יותר גדולה, כי בסוף היכולת שלנו באמת לתרום למדינה זה דרך נבחרת ישראל. אז גם בימים שהם עדיין קשים מבחינתנו, שכולנו מקווים שהחטופים יחזרו ושיהיו לנו באמת רגעים הרבה יותר שמחים וטובים ושקטים, השנים בנבחרת ישראל זה השנים שאתה באמת מרגיש שאתה מקבל איזשהו גמול על העבודה הקשה, ואתה באמת מגשים את עצמך ואתה גם באמת תורם איזשהו משהו".
כמה הופעות היו לך בנבחרת?
"היו לי 8 הופעות, הן לא היו מרובות. אבל לצערי בכל תקופת הזמן שלי בנבחרת תמיד התמודדתי מול קשרים שהחליטו כולם לשחק בחול במועדונים גדולים בליגות גדולות, ותמיד זה היה כאילו אני, שבא מבית"ר, אני שבא מבאר שבע, ופתאום הוא בא מהפרמיירליג, ובאמת ביברס ובירם ואלמוג וניר ביטון באמת שחקנים שעשו קריירה מדהימה ושיחקו בחו"ל הרבה מאוד שנים. אז לפחות ידעתי לתת להם את התחרות, ובאמת ביליתי כמה שנים בכל כינוס בכל זימון אצל שלושה מאמנים שונים, גם זרים, גם ישראלים וזה באמת היה מספק וזה גם איזה שהוא רגע של הודיה".
"אני באמת מודה על כל החלטה שקיבלתי, גם על החלטות שבאיזה שהוא מקום נכפו עליי ולימים עשו לי טוב בקריירה. אז כשאני מסתכל באמת לאחור, אני באמת בהודיה מאוד גדולה. ובאמת מרגיש שזו הייתה זכות גדולה וגאווה גדולה ואני באמת שמח על הכל, גם על הכישלונות".
זה נשמע שאתה מדבר על משהו ספציפי בהחלטות שנכפו עליך
"לאו דווקא. כמובן שהיו גם כאלה יותר ספציפיות שנכפו עליי. אבל אמרתי, גם דברים שלפעמים הסתיימו פחות טוב, אני עדיין אני עדיין מרגיש שהם הובילו אותי בסוף למקומות טובים".
יש חלום שלא הגשמת בכדורגל?
"באופן טבעי, זה הקטע שלא שיחקתי בחו״ל, למרות שכן הייתה לי את האפשרות, והיא היתה פעמיים, בשתי נקודות בקריירה. אבל משהו שם הרגיש לי לא נכון".
תיכנס לזה. מתי? איפה?
"קודם כל, סיימתי חוזה בבית״ר בגיל 23 הייתה לי הצעה מארסנל קייב באוקראינה. באותה שנה היא הייתה בליגה אירופית וזה היה פתאום נראה לי מוזר. אוקראינה, עכשיו, אני הרגשתי עדיין צעיר. ונסענו לשם אני והסוכן שלי, אמרנו בוא נתרשם לפחות, ובסוף כשחזרנו הבנו שהסכומים לא היו באמת אותם סכומים ואולי הכדאיות היא כרגע פחות טובה ואני חושב שזה צעד שאני שמח עליו. וגם לפני המעבר לבאר שבע. פנה אליי סוכן שלא היה סוכן שלי באותה תקופה, הביא לי הצעות מהולנד. אבל משהו שם בקטע המקצועי-כלכלי הרגיש לי שבנקודת זמן הזאת זה גם משהו שהוא לא נכון. כאילו לא היה לי באיזשהו שלב של תחילת קריירה, שיא קריירה, איזשהו משהו שידעתי שאני יכול לצאת וגם אחרי זה להמשיך להגשים את עצמי. לא רציתי לצאת ולסמן וי, זה היה לי מאוד חשוב שאם אני יוצא, אז יוצא לאיזושהי דרך ארוכה. אבל זה דווקא לא החלום... אני חושב שהצביטה, שהחלום שלא התגשם, זה זה שהילדות שלי לא היו במשחק שלי. זה משהו שכאילו.. הפכתי להיות אבא בגיל קצת יותר מבוגר, ובשנה האחרונה החלטתי שהגדולה שלי... אני לא רוצה שהיא תבוא למשחקים, שזה לא יהיה הזיכרון, אולי מיציעים לא מלאים. הרגשתי שזה לא נכון. אז אולי זה ככה מציק קצת וזה ישאר איתי קצת".
מה אנחנו לא ראינו מאיינבינדר ואולי נראה עכשיו, אחרי הפרישה? מה אנחנו לא יודעים עליך?
"אני לא יודע אם לא יודעים, אבל שאני מאוד שנון. אני מניח שגם במהלך הקריירה הצלחתי לגעת ולעזור להרבה מאוד שחקנים צעירים בדרך שלי".
שתף אותי בסיפור. חסרים לי סיפורים שזכורים לך, שהולכים איתך, שהם אבן דרך בקריירה שלך
"יש לי סיפורים שבאמת הרבה שחקנים, גם זרים וגם ישראלים ובעיקר צעירים שכן הצלחתי לגעת וכאילו אני חושב שזה לא מהמקום שלי לספר את זה, אבל זה תמיד כיף לקבל את התגובה הזאת מהם שהם מעריכים ויודעים איפה אני עזרתי ואיפה נגעתי. סתם דוגמה, אושר דוידה... שאלו אותו לאחרונה מי הכי השפיע עליו והוא ציין אותי, אז זה היה כאילו איזה שהוא משהו שהוא מאוד מספק. ובאמת שעשיתי את כל הדברים האלה תמיד מהלב ותמיד באהבה. אני שמח על זה. וזה אולי משהו שאולי לא יודעים כלפי חוץ יכול".
יכול להיות שהילדה שלך עוד תבוא לראות אותך על הדשא, פשוט בתפקיד אחר?
"קודם כל, בטוח. ואני גם מקווה ש...אני לא יודע מי מהמועדונים יבחר, איכשהו, אולי לכבד אותי או להיפרד ממני, אז אולי גם ברגע הזה שיש אצטדיונים מלאים עם קהל באיזשהו טקס, אז זה כזה משהו שתמיד ראיתי בו כמשהו שהוא נחמד, במיוחד שהילדות שלי לא היו במשחקים ולא ראו את אבא שלהם על המגרש. אבל בתפקיד אחר? אני בטוח שכן".
מישהו מיוחד יצר איתך קשר מהמועדונים אחרי שהודעת על הפרישה?
"קודם כל, הרבה מאמנים כבר דיברו איתי, מאמנים שאימנו אותי. היה לי תמיד קשר מאוד מיוחד עם באמת עם כל המאמנים שאימנו אותי או לפחות עם רובם המכריע. ואת האמת שג׳ורדי קרויף... עכשיו ראיתי שהוא שהגיב לסרטון. עשה רושם שהוא אהב את איך שנפרדתי מהמשחק, אז כזה אנשים שנפגשת איתם במהלך הדרך וזה כיף שהם זוכרים אותך לטובה".
יש חששות עכשיו?
"בטח. אתה פתאום יוצא לעולם. לעולם חדש. לעולם שאתה אולי לא מכיר, אבל אני מאוד רוצה להישאר בכדורגל ואני מאוד יודע מה אני צריך לעשות ויש לי כבר תוכניות ואני מאוד מכוון מטרה ויש לי הרבה נחישות ורצון להמשיך וללמוד ולהתמקצע במה שאני באמת רוצה לעשות. אני חושב שבסופו של דבר כל כדורגלן שפורש מתחיל חיים חדשים. וזה באמת חיים חדשים וזה לא פשוט, כי באמת הקריירה של שחקן כדורגל היא מאוד מאוד מרגשת, מאוד גדולה, מלאת אדרנלין, וכשזה נגמר יש איזשהו חלל מאוד מאוד גדול שצריך לדעת למלא אותו".
מה החלומות עכשיו?
"אני חושב שתמיד חלמתי באמת חלומות מאוד קטנים, אחד אחרי השני, והגשמתי אותן. אני חושב שפשוט להיות הגרסה הכי טובה של עצמי בפרק הבא שאני אבחר לעשות".
אני לא אצליח להוציא ממך תשובה על מה הפרק הבא?
"אני מאוד רוצה לאמן. אני מאוד רוצה לאמן, זו תשוקה גדולה שמאוד שבאמת יש לי. אבל בדרך לשם יש שלבים, נעשה את זה בשלבים הנכונים כדי באמת להגיע לרגע הנכון בזמן הנכון הכי טוב שאפשר".
הזכרת שליווית לא מעט מהשחקנים צעירים. מה היה האקס פקטור של דן הצעיר שגרם לך להצליח מעבר לכישרון?
"אני מאמין שיש משהו במבנה אישיות שלי שגרם לי להתחבב ולהתחבר אל הרבה מאוד אנשים. בתחילת הדרך זה תמיד קשה והם פשוט ראו בי את הפוטנציאל, גם מבחינת האישיות וגם מבחינת הכישרון, וזה שאני לא מוותר ושאני מכוון מטרה וזה שאני יודע בדיוק מה אני רוצה. זה תמיד לווה עם כבוד מאוד גדול. אני עליתי לבוגרים כששיחקו שמעון גרשון, אריק בנאדו, עידן טל.. בשבילי היה להיכנס לחדר הלבשה עם שלוש פיגורות כאלה שאתה מקבל מהם כזאת השראה, אני חושב שבאיזשהו מקום לקחתי את זה איתי וזה נכנס לי גם למבנה האישיות כדי להעביר לצעירים כשאני מבוגר יותר, מעביר את זה להם הלאה".
יש משהו שלא נגענו בו?
"נבחרת? אנחנו בזמנים שאולי הנבחרת אפילו מקבלת משמעות יותר גדולה, כי בסוף היכולת שלנו באמת לתרום למדינה זה דרך נבחרת ישראל. אז גם בימים שהם עדיין קשים מבחינתנו, שכולנו מקווים שהחטופים יחזרו ושיהיו לנו באמת רגעים הרבה יותר שמחים וטובים ושקטים, השנים בנבחרת ישראל זה השנים שאתה באמת מרגיש שאתה מקבל איזשהו גמול על העבודה הקשה, ואתה באמת מגשים את עצמך ואתה גם באמת תורם איזשהו משהו".
כמה הופעות היו לך בנבחרת?
"היו לי 8 הופעות, הן לא היו מרובות. אבל לצערי בכל תקופת הזמן שלי בנבחרת תמיד התמודדתי מול קשרים שהחליטו כולם לשחק בחול במועדונים גדולים בליגות גדולות, ותמיד זה היה כאילו אני, שבא מבית"ר, אני שבא מבאר שבע, ופתאום הוא בא מהפרמיירליג, ובאמת ביברס ובירם ואלמוג וניר ביטון באמת שחקנים שעשו קריירה מדהימה ושיחקו בחו"ל הרבה מאוד שנים. אז לפחות ידעתי לתת להם את התחרות, ובאמת ביליתי כמה שנים בכל כינוס בכל זימון אצל שלושה מאמנים שונים, גם זרים, גם ישראלים וזה באמת היה מספק וזה גם איזה שהוא רגע של הודיה".
