בחיפה ההיא היו לא מעט כוכבים - אלון חזן, ראובן עטר, אייל ברקוביץ`, אלון מזרחי ושמות רבים נוספים. אבל קבוצה כמו שבנה המאמן גיורא שפיגל התבססה גם על אלמנט נוסף - שחקנים זרים, שבשנים האלה נחתו בעיקר מברית המועצות לשעבר. אחד כזה היה הבלם רומן פץ.
פץ הגיע ב-1993 לישראל, כתוספת כוח לקבוצה טובה שכבר נבנתה בקריית אליעזר. ברקוביץ`, עטר וחזן כבר היו שם, אלון מזרחי הצטרף באותו קיץ. הוא היה חלק מסוללה של שלושה שחקנים זרים מבריה"מ - יחד עם החלוץ המשופם איוון גצקו, שכבר היה שם, והקשר סרגיי קנדאורוב שנחת יחד איתו מאותה קבוצה - מטאליסט חרקוב, היום מאוקראינה.
פץ המשיך אחר כך שנה נוספת במכבי חיפה, שם שיחק יחד עם חיים רביבו (והפסיד את האליפות למכבי תל אביב), ובהמשך שיחק עוד שנתיים בצפרירים חולון. פץ עבר לצ`רנומורץ אודסה, ובשש השנים האחרונות לקריירה חזר למטאליסט - במדיה גם פרש. הוא עבר להיות מאמן במשך תקופה קצרה, אבל כיום הוא מנהל אצטדיון מטאליסט בחארקוב. לפני חמש שנים, בראיון שהעניק לאתר הרשמי של מטאליסט עוד לפני פתיחת המלחמה מול רוסיה - דיבר פץ על התפקיד שלו ושחזר, בין היתר, גם את התקופה בישראל.
"המשימה היא פשוטה", אמר לקראת מפגש של שחטאר דונייצק באצטדיון בליגת האלופות באותה תקופה, "להכין את האצטדיון שיעמוד בתנאים לארח משחק בליגת האלופות. האצטדיון עבר הרבה שינויים, זה נחמד שהוא הפך ליותר מודרני. האצטדיון עדיין משלם לחברות בנייה על השיפוץ שנעשה לקראת יורו 2012. מדובר בכסף רב. חבל כי אפשר היה להשקיע את הכסף בתשתיות של האצטדיון. החברה המנהלת נאלצת כעת להחזיר חובות ישנים".
"היה לי כל כך הרבה זמן שלא ידעתי מה לעשות איתו", סיפר פץ על תחילת הדרך במכבי חיפה. "בחארקיב, היית צריך להיות יומיים במלון לפני משחק. בחיפה היה הרבה יותר קל. המשחק בשש? אז תלך להתאמן בארבע. לאף אחד לא היה אכפת איפה היית או מה עשית אתמול בלילה. תעלה על המגרש ותראה מה אתה שווה".
בהמשך, סיפר גם על מערכת היחסים עם הקהל בישראל: "הרגשתי תשומת לב מיוחדת. היה בלתי אפשרי ללכת לסופרמרקט בסופי שבוע. בכל טיול עם המשפחה, הייתי צריך לחתום למאה אנשים. ילדים ומבוגרים באו. האמת שזה בסדר גמור - כשאתה מחלק חתימות, אשתך קונה כל מה שצריך" (צוחק).
בהמשך, סיפר גם על הכוכבים ששיחק איתם: "למזרחי היה את הכינוי `אווירון`, בגלל הדרך שהוא חגג שערים. היה לו אינסטינקט מיוחד לגולים. הגענו למכבי חיפה ביחד ב-1993. לדעתי, בלי אייל ברקוביץ`, מזרחי לא היה כובש כל כך הרבה. ברקוביץ` שיחק באנגליה, במיוחד במנצ`סטר סיטי. רביבו היה כוכב, אז אף אחד לא היה מופתע כשהוא היה בספרד. אבל היה עוד כוכב - קנדאורוב, וגצקו - כמה גולים הוא כבש...".
"קנדאורוב גצקו ואני נהנינו מאוד ביחד. איוון צחק על כל כך הרבה על הישראלים שנקרענו. השחקנים המקומיים רק צייצו לעברו, והוא היה מקלל אותם ברוסית כשחלק מהקללות הן גם בעברית. ומה שמדהים? הם הבינו כל מילה!".
פץ זכור בגלל שני רגעים גדולים עיקריים. אחד משמח ואחד טראגי - הראשון, היה שער אחד בלתי נשכח שכבש נגד טורפדו מוסקבה. "בגביע המחזיקות, הפסדנו להם 1:0. במשחק הביתי הם השוו, והיינו צריכים להגיב מהר - היו רק 15 דקות לשחק. טורפדו נלחצה אחורה, מסרו לי כדור והחלטתי לבעוט מ-25 מטרים. זה עבד". השער נבחר לאחד מהשערים הגדולים של המילניום.
אחרי ההישג המדהים, הגיעה יריבה חזקה יותר עוד יותר, פארמה: "החמצתי את המשחק הראשון בגלל שהייתי מורחק, הפסדנו 1:0 אבל באיטליה ניצחנו 0:1. חבל שהיינו כל כך חסרי מזל בפנדלים. זה היה הרגע שהבנתי כמה המנטליות בינינו שונה. אצלנו המאמן בחר מי בועט, ואצלם זה לא המצב. מי שרוצה, יכול ללכת ולבעוט. כבשת? אתה הגיבור. החמצת? זה לא משנה. אני לא בעטתי - היה קשה כי כולם רצו לבעוט".
אלא שלא הכל היה שמח. ב-19 במרץ, 1994, מכבי חיפה אירחה את מכבי תל אביב למשחק ליגה - במסגרת מאבק האליפות הגדול של אותה עונה. אחרי ארבע דקות בלבד, חלוץ מכבי ת"א מאיר מליקה גלש בצורה מסוכנת לעברו של פץ. הבלם האוקראיני שבר את הרגל, ונעדר במשך כחצי שנה מהמגרשים.
פץ משחזר: "היה משחק חשוב מול מכבי תל אביב, למעשה - משחק עונה. אם מאיר מליקה לא היה קופץ עם רגל ישרה, זה לא היה קורה. ראיתי אותו מתקרב, אבל החליטו לתת מסירה ארוכה. אם השחקן היה מוסר מסירה קצרה או שולח כדור קדימה, הייתי נמנע מזה. אי אפשר לשנות את העבר".
"האם מליקה התנצל?", נשאל פץ, "כן", ענה, "הוא אמר שזו היתה תאונה. בכל מקרה, זה נשאר על המצפון שלו. אם לא היתה כוונה, אז אין מה לדבר על זה. האם הוא התכוון לפגוע בי? אלוהים ישפוט".
בראייה לאחור, פץ מסתכל על התקופה בישראל באהבה - אבל גם עם תחושת פספוס בלתי נמנעת. "היתה לי יכולת לעבור משם לאירופה. לא היתה הצעה אמיתית שנכשלה, אבל ששת החודשים שנעדרתי בגלל הניתוח שינו לי את התכניות. בכל מקרה, אני אסיר תודה למועדון שעזר לי עם הניתוח המורכב. אני מודה גם לרופאים ולמומחי השיקום. היום אני לא מרגיש כלום מהפציעה".
"האם מליקה התנצל?", נשאל פץ, "כן", ענה, "הוא אמר שזו היתה תאונה. בכל מקרה, זה נשאר על המצפון שלו. אם לא היתה כוונה, אז אין מה לדבר על זה. האם הוא התכוון לפגוע בי? אלוהים ישפוט".
בראייה לאחור, פץ מסתכל על התקופה בישראל באהבה - אבל גם עם תחושת פספוס בלתי נמנעת. "היתה לי יכולת לעבור משם לאירופה. לא היתה הצעה אמיתית שנכשלה, אבל ששת החודשים שנעדרתי בגלל הניתוח שינו לי את התכניות. בכל מקרה, אני אסיר תודה למועדון שעזר לי עם הניתוח המורכב. אני מודה גם לרופאים ולמומחי השיקום. היום אני לא מרגיש כלום מהפציעה".
