לכאורה, הפועל ירושלים הקבוצה הכי משעממת בליגת העל. המאמן נשאר, וכנראה גם יישאר עוד הרבה זמן, הסגל לא עובר מהפכות גדולות מדי וגם המטרות צנועות - בעיקר לא להיאבק נגד הירידה. אבל מה שנראה רגוע מרחוק, מקרוב מבעבע. כל עונה עבור הקבוצה מהבירה היא מלחמה קיומית, כך מספר המנהל המקצועי, שי אהרון, ב"חמש אישי" עם הדר יעקבי. רגע לפני שהמועדון הכי מיוחד בליגת העל יוצא לדרך, אהרון סיפק הצצה לתכניות המקצועיות וגם סיפר בלהט רב את הסיבה לקיום של המועדון, שהיא הרבה יותר גדולה מכדורגל.
האזינו לפרק המלא >>>
להאזנה באפליקציית 5RADIO, לחצו כאן.
להאזנה בספוטיפיי, לחצו כאן.
להאזנה באפל, לחצו כאן.
שי, מה דעתך על ההחלטה לגבי מכסת הזרים?
"כל החלטה שמתקבלת בספורט בכלל ובכדורגל בפרט... אנחנו בתקופה שהכל קוטבי. תמיד יש בעד ונגד, הכל לעומתי. המפתח הם איזונים. אפשר `לספק` את הצרכים של מה שמוגדר הגדולות, לעשות טוב לכדורגל הישראלי ולכדורגלן הישראלי וגם לשרת את האינטרסים של הקבוצות מהדרג הבא. קבוצות שלא יקחו אליפות בטווח הנראה לעין. אבל צריכה להיות עבודת מחקר רצינית, משמעותית, תשתיתית שבאה לפתור את הבעיות. אני לא מנותק, אבל אני נמצא בצמתים של מקבלי החלטות ואני יכול להגיד שיש הרבה אנשים איכותיים שטובת הכדורגל לנגד עיניהם. יש שגם פחות. אפשר לנטרל את האינטרס האישי כשחושבים על טובת הכדורגל. אפשר למצוא את דרך הביניים. המנגנון שנותן לגדולות להגדיל את מכסת הזרים כדי להתמודד באירופה ולהביא יותר הישגים, שגם הכדורגל הישראלי נהנה מהם, אפילו כלכלית וכן לשמר את המנגנון של זרים צעירים לקבוצות בסדר גודל שלנו שחשוב להם שיהיו זרים בנוער שאפשר יהיה להשביח אותם ולהשתמש בהם כנכסים מקצועיים וכלכליים וכן עדיין להבין שמי שרוצה לייצר לעצמו יתרון מקצועי משמעותי יצטרך לשלם מחיר כלכלי כבד יותר. יש מערכת איזונים שהיא נכונה".
"אף אחד לא יודע אם זה יעבוד, אבל כן צריך לנסות. המתווה עוד לא מדויק, בטח שיש שחקן משמעותי כמו מיקי זוהר, שהכניס `סם` לכדורגל. יש כאן תקציבים משמעותיים לקבוצות בכל סדר גודל. גם הגדולות עומדות בקריטריונים כדי לקבל את המיליוני שקלים האלה. מה שירד מתחת לרדאר זו הרפורמה במבנה הליגות, בהשקעות במחלקת נוער, באצטדיונים. אלה רפורמות שרואות את הכדורגל בעתיד הרחוק. במבט מבפנים יש קבוצה מכובדת של אנשים שעושים את הדברים מתוך שליחות. נעשה עבודה טובה שהביא תוצר, שהוא נכון. יחד עם זאת, נראה בעתיד מה עבד יותר ומה פחות. אבל להמשיך לעשות את אותם דברים ולצפות לתוצאות שונות... הרעיון הוא שהפועל ירושלים תהיה הבית של השחקן הצעיר, המקצוען, שרוצה להתפתח, שלא סומן ככוכב גדול או סומן ולא פרץ בזמן. לשמחתי בשנים האחרונות אנחנו מצליחים בזה, אבל לא לעולם חוסן. צריך לדעת להמציא את עצמנו מחדש".
אם שחקנים שלך יחליטו לשבות, איך תקבל?
"השחקנים שלנו מבינים את המציאות שבה הפועל ירושלים נמצאת בה. ממוצע הגילאים שלנו הוא הנמוך בישראל מתוך אסטרטגיה ומדיניות, שנותן במה לשחקני בית. אני לא חשוב שזה יקרה דווקא במועדון שלנו. בסוף כולם ייצאו מתוך המתווה הזה... תהיה פגישת פשרה שכל אחד יקבל קצת. תהיה פשרה שתהיה טובה לכדורגל. במלחמות אין מנצחים. להערכתי המאוד לא מבוססת לא תהיה שביתה".
העתיד של סדריק דון
"זה לא סוד שהוא שחקן שהבאנו בגיל צעיר, התפתח מאוד, מחיר השוק שלו נמצא במצב מסוים. ברגע שתהיה הצעה קונקרטית, נשקול מה טוב למועדון ומה טוב לשחקן ונגיב בהתאם. לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שהוא יישאר. זה ישפיע על התקציב. יש מערכת מסודרת ומאורגנת שיודעת להתמודד עם כל תרחיש. אף ארגון לא יכול להיות תלוי בדבר אחד. בהינתן המצב שבו לא נקבל את המחיר שאנחנו חושבים שראוי לקבל עבורו, נמשיך להשביח אותו וננסה למכור אותו במחיר גבוה יותר. חשבנו שהוא כבר לא יהיה חלק מהמועדון בשלב הזה, הוא יצטרף לאימונים אחרי המחנה. הוא מאוד רוצה לחזור".
"יש ירידה מאוד משמעותית. היא נבעה ממתווה מיקי זוהר שלא היתה ודאות לגביו. טראמפ עשה סטופ לכל היוזמות המשותפות שהיו לנו וזה קצת פגע בהכנסות. אנחנו ארגון מספיק חזק ויציב כדי לדעת להתמודד גם עם זה. המנגנון ברור. העמותה מורכבת משבעה חברי עמותה, ארבעה אוהדים נבחרים ועוד שלושה ספונסרים שעוזרים לקבוצה. מירב הכסף הוא ממנהלת, התאחדות, זכויות שידור, קהל, הכנסות ממשחקים, מכירות שחקנים. אורי אלון מאוד מעורב. לא בהחתמות שחקנים, אבל בהחלטות אסטרטגיות. לאו דווקא מתוקף המעמד שלו, אלא מתוקף היותו אוהד הקבוצה. במבנה הארגוני של המועדון כרגע, אורי ימשיך להיות ספונסר עד שהוא יחליט שהוא לא רוצה יותר, אלא אם המועדון ישנה את פניו והוא יעבור לבעלות פרטית ואז זה סיפור אחר. ככל שזה נראה ככה, לא תהיה גדילה משמעותית בתרומה שלו".
תכניות הרכש של הפועל ירושלים
"הסגל פחות או יותר שלם. רצינו להגיע למצב שהסגל שלם לפני היציאה למחנה האימונים. חסרים לנו שני שחקנים מפתח, גם קשר מרכזי וגם חלוץ שעל זה אנחנו עובדים. הם כנראה יהיו זרים. חיכינו למתווה הזרים והתמיכות כדי להבין את היכולות שלנו. יש הרבה זמן עד לליגה, אם נצטרך לעשות התאמות, נעשה אותן".
מה מצבו של מתן חוזז?
"הוא שחקן יקר מאוד לליבנו, גם כאדם וגם כשחקן. יש אליו הערכה מקצועית ואישית. יש לו חלומות ושאיפות להגשים. הוא מאוד רוצה לצאת ולשחקן בחו"ל ובנקודת הזמן הזו הוא מעדיף למצות את האפשרויות בחו"ל. אם הוא יהיה רלוונטי בחזרה לכדורגל הישראלי, זה יהיה חיבור טבעי. יש שיח, אבל הוא לא קונקרטי על הצטרפות".
מה השאיפות של הפועל ירושלים העונה הזו
"מועדונים בסדר גודל שלנו, שהם לא מכבי ת"א, מכבי חיפה, הפועל ב"ש, לא יכולים לקחת אליפות. פסגת השאיפות צריכה להיות מקום רביעי וכמובן ריצה יפה בגביע, שזה משהו שחסר לנו ואנחנו רוצים להגשים. הדבר החשוב והמשמעותי הוא לא להסתבך בתחתית. כל עוד נצליח לבסס שירידה היא לא על הפרק, ככה לאט לאט היכולת להגיע להישגים אמיתיים תהיה יותר גדולה. זה ייקח הרבה שנים, אבל זה גם ככה בכל העולם. צריך לדעת ליהנות מהדברים הקטנים. האם המועדון מחובר לקהילה, האם הוא מגדיל את האנשים שבו. 25 שנים לא היו ילדים שלבשו אדום בירושלים. לפני יומיים אני ואשתי הלכנו להצגה וראיתי ילד לובש חולצה של הפועל ירושלים ואמרתי `זה מעונת ככה וככה`. זה יושב לי ש-25 שנה הייתי מסתובב ולא הייתי רואה ילדים לובשים אדום. היום לובשים אדום בגאווה. לייצר הבנה שהמועדון שלנו הוא הרבה מעבר להאם הוא לוקח תארים או לא. ברור לכולם שהרף העליון הוא מקום 4 והתחתון הוא מקום 12. החשוב ביותר הוא לא להיקלע למאבקי תחתית, שזה יכול לקרות אחת ל... לקבוצות בסדר גודל שלנו. פעם במיליון שנה יש לסטר, פעם במיליון שנה יש קרית שמונה. לרוב זה לא קורה".
היציבות המקצועית עם זיו אריה
"יציבות היא לא מדיניות, היא נובעת מהערכה לאנשי מקצוע. זיו הוא דוגמה לכך. יש הרבה אנשים בתוך המערכת שפחות היינו מרוצים מהתפקוד שלהם וידענו גם לחתוך מערכות יחסים מקצועיות כאלה כשזה לא היה נכון. המציאות כל כך דינמית, אבל בנקודת הזמן הזו צריך לבחון איפה הפועל ירושלים היתה לפני שבע שנים ואיפה היא היום. איפה היא תהיה בעוד שבע שנים? אני לא יכול להגיד. בני בן זקן עשה עונה מדהימה בליגה הלאומית, אבל לא ראינו שהדרך הזו יכולה להוביל את הפועל ירושלים למקום כלשהו. זו היתה הצלחה נקודתית ולכן שם לא היתה יציבות ולא סבלנות אחרי שהוא הצלחות יוצאות דופן מבחינת התוצאות. הכל חלק מתכנית עבודה מסודרת. עבדנו קשה להביא את הפועל ירושלים למקום הזה והחכמה היא לשמור עליו ולדעת לאן אפשר לפתח אותו. מי שילך איתנו בדרך הזו, יעבדו במועדון".
אתה מצליח לנטרל רעשי רקע?
"אנחנו מודעים לעצמנו, אבל זה לא לקץ בלתי מתפשר של מועדון גדול. התקשורת מציקה לפעמים ורעשי רקע מציקים לפעמים. הקהל שלנו לא מציק אף פעם, הוא הקהל הכי מסור ואוהד שאני מכיר. הארגון שלנו הוא חזק מספיק כדי להתמודד עם רעשי רקע ולקבל החלטות ענייניות. כשיש ביקורת, במדינת ישראל היא מנוגנת עם מוזיקה מאוד צורמת, אבל אם יודעים לנטרל את המוזיקה, לפעמים ביקורת עוזרת. אפשר ללמוד ממנה. אנחנו משתדלים לעשות את זה על בסיס קבוע. אין סוד קסם, זיו הוא איש מקצוע שמסור לעבודה שלו, מדייק בפרטים, איכותי, מתקדם, לומד, אנושי. כל הדברים שדרושים מכל עובד. להגיד שהוא נטול חסרונות? ברור שלא. להגיד שלפעמים אני לא מקבל הודעות אחרי משחקים ואומר `נו, מה הוא עשה הפעם?` כי אני לא רואה את הראיונות או שהוא כותב לי בלילה `מה, שוב סיבכתי אותך?`. צריך לדעת להתמודד עם זה, גם הוא מבין את זה. הכל זה מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. הוא מאמין בדרך הזו. זה האיש. יש סוד קסם משותף כאן בין המדיניות של המועדון וההתאמה של איש המקצוע. הרבה שנים לא היה דבר כזה בכדורגל הישראלי. אני יכול לספר סיפורים שוברי לב על זה שלבנאדם יש לב של ציפור. התשובה הכי טובה לזה נמצאת בשחקנים שעובדים תחתיו. הדמות הציבורית-תקשורתית שלו, הרבה באשמתו ואשמתנו, וכמובן שהתקשורת לא נקייה... אין אצלו ערבובים, אין לשקר, האמת תמיד על השולחן, אין שיקולים זרים והשחקנים יודעים להעריך את זה. הרבה מאוד פעמים, גם אתם מלאי טענות על קולגות שלכם על התנהלות תקשורתית כזו או אחרת. ברור שהוא צריך לשחק את המשחק. אתם באמת מעדיפים את הקלקר הזה? כשאתה לוקח בנאדם לעבוד איתו או לחיות איתו, אתה לוקח מכלול של דברים שיש בהם יתרונות וחסרונות. ירדן שועה עושה הגנה כמו שעושה שחקן אחר בבית"ר? מסי היה עושה הגנה כמו שעשה בוסקטס? יש יתרונות וחסרונות".
"איך מגדילים קהל? אני לא מכיר מועדון שהגדיל קהל. הפועל ירושלים היתה סמל גדול ומועדון גדול בירושלים ששלט לפני שנת המהפך ב-77`. עד אז הכדורגל היה מזוהה פוליטית עם ההסתדרות ועם מפא"י ועם השלטון ב-77` קרה מהפך שההגמוניה עברה לצד הבית"רי. מאותם רגעים, זו הפועל ירושלים. ימי קטמון של שנות ה-60-70, האם הם יכולים לחזור? הלוואי. הצביון התרבותי בירושלים השתנה מאוד. ירושלים היא מיעוט חילוני חריג. המציאות בירושלים מורכבת והפועל ירושלים זו קהילה מוגבלת. אפשר להגדיל. איך זה יכול לקרות? זה מה שאנחנו עושים. לפני 10 שנים הממוצע היה 4 אוהדים. סוד הקסם של ירושלים הוא שאוהדים הולכים אחרי באש ובמים. אם צריך להקים אותה מחדש בליגה ג`. זה מה שעושים ומביאים אלפי אנשים למשחקים בליגה ג` ומחנכים את החברה הספורטיבית שאפשר גם אחרת. האם זה יכול לגדול ולהיות 15,000 איש?התשובה היא כן. זו עבודה יסודית מלמטה. ברור שבמשחקי פיק, יהיו 15,000 איש ואם נהיה בגמר גביע, יבואו אנשים שזוכרים שהיה להם צעיף וגם אז, אם ניקח את המספרים של 98`, לא היו שם יותר מ-7,000-8,000 איש. כל מועדון צריך לדעת את המגבלות שלו. זה מי שאנחנו".
אתה עדיין נהנה?
"יש רגעים שיותר ויש רגעים שפחות. אני מתעב את המשחקים. הם רגע סבל בשבילי. לחץ קיומי שאין לו שום הצדקה. הייתי מעדיף להיעלם. מכל השאר אני נהנה. לא רק שאין תחושת מיצוי, יש תחושת רעב כל זמן. על הקיום של המועדון הזה. כל שנה זו מלחמה קיומית. אנחנו לא מנתחי מח ולא מוצאים תרופה לסרטן, אבל במסגרת היכולות שלנו, יש לנו אחריות כלפי קהילה גדולה מאוד בירושלים שיש לה משמעות גדולה בעיר כ"כ מורכבת. אנשים שחיים בבועה התל אביבית לא מסוגלים להבין את המציאות המורכבת שהירושלמים מתמודדים איתה. הרבה אנשים, הדבר הכי טוב שיש להם בחיים זה הקיום של הפועל ירושלים בירושלים, על כל המפעלות שלה. הקטר שמושך את כל זה זו הקבוצה הבוגרת בליגת העל והגאווה הזו וגול בדרבי של ילד שגדל בליגת השכונות שהוא גם שחום עור ועומד מול יציע של בית"ר ועושה תנועת התרסה, זה דלק לעוד 3-4 שנים לאנשים. חייבים להבין, משם אנחנו באים. אם צריך לבחור נקודת שפל, השישה זרים זו היתה נקודת השפל שלנו. אבל זו היתה טעות נקודתית שלא יכולה לקרות בארגון שלנו. אפשר להפסיד משחקים ולרדת ליגה, אבל טעות כזו לא יכולה לקרות בהפועל ירושלים. זה פגע בנו בבטן הרכה ביותר. הפקנו מאז לקחים, יש מנגנוני הגנה. אין טעם להתרפק על הישגי העבר או על כישלונות. אין זמן לזה. צריך ללמוד ולהפיק לקחים. אנחנו ממסמכים הכל, אנחנו דואגים שיהיה זיכרון ארגוני. אנחנו מנסים להתקיים כמו ארגון לומד ומתקדם כל הזמן. ברור שאנחנו לא נטולי טעויות. הדבר הכי מוריד זה הפסד במשחק".
לא מדגדג לך להיות במועדון גדול?
"אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, יש בי תחושת שליחות מאוד גדולה. אני מגשים את עצמי ברמה האישית. עשינו דבר מאוד משמעותי עבור הפועל ירושלים. זה יותר מעוד מקום עבודה או קריירה. אני מאוד נהנה ממה שאני עושה, אני מוצא אתגרים כל יום. אני מלא בתחושת שליחות. להגיד שלעולם חוסן? ברור שלא. כרגע אני מרגיש אחריות גדולה מאוד. אני לא הסיפור, המועדון נשען על אנשים מאוד משמעותיים, וזה עובר בכל המחלקות, מעבר לזה שזה קריירה ופרנסה, זה מקום שיש בו אחריות. הקבוצה הזו שייכת לאוהדים ויש בזה אחריות וזה דבר ממלא".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"הקיום של הפועל ירושלים. לי באופן אישי אין הישגים גדולים. אנשים לא ראו דרבי ירושלמי 25 שנה. היריבות הספורטיבית הזו היא משהו שמתדלק כל אוהד כדורגל, אולי כל אדם שאוהב ספורט בחייו. היה דור ביניים שלא דרבי בחייו והילדים שלי - הם אומרים `כל דרבי, אנחנו נותנים להם שלוש`. אני אומר להם שהקיום של המשחק, הריח הזה ביום שישי בירושלים, אי אפשר להסביר כמה זה סוד ההצלחה שלנו. זה שיש כל כך הרבה ילדים, בנים, בנות ערבים, יהודים, חרדיות שמשחקות כדורגל עם חולצה אדומה... אולי זה רגשני ורומנטיקני, זה הדבר שהכי ממלא".
הסיפור של נועם מלמוד
"הוא ילד מיוחד. הוא הפועל ירושלים בשבילנו. עברנו טראומה מורכבת וקשה מאוד. החזרה שלו זה עוף החול. ילד מיוחד, שחקן מיוחד. האנדרייטד הכי גדול שאני מכיר. לא התבטאתי בעבר על שחקן באופן פומבי, אבל זו הפעם שאני אעשה את זה. מגיע לו הזרקור הזה. קיבלנו שיחת טלפון שהוא בבית חולים טסנו לשם מיד. זה לא נראה דבר הגיוני שיכול לקרות. זה ילד. הוא מקצוען, עם ערכים ואידיאלים ומשפחה לתפארת. מהרגע שהוא חזר, עשינו ריצה מטורפת. היתה שם קארמה מטורפת שהגיעה לו. רצינו שהוא יחיה לפני הכל, אחר כך רצינו שהוא יחיה בלי מגבלה, אחר כך התחלנו להשתעשע שהוא יחזור מהר מאוד. קיבלנו סטופים כמעט מכל צוות רפואי. חשבנו לצרף אותו לצוות המקצועי או לעשות משהו במחלקת הנוער, אבל בבום הוא הביא חוות דעת שהוא יכול לחזור וכמו נועם, חזר מאפס למאה ושכחנו שהיה לו משהו".
לאן יכול להגיע אוהד אלמגור?
"סימנו אותו הרבה לפני. ברגע שהגיעה המכירה של ליאור קאסה, ייעדנו חלק מהסכום הזה ל-2-3 שחקנים שהיו אצלנו הכי גבוה ברשימת הישראלים שאפשר לממש עליהם ולהביא אותם להפועל. עשינו את זה באותו חלון. ההתאקלמות היתה מהירה מאוד. זיו אומר לשחקנים באסיפות שבהפועל ירושלים אין זמן להיות ילד. צריך להתבגר. בהרבה מקרים יש עליות וירידות וצריך להתמודד איתן. הוא עשה סוף עונה טוב מאוד, הוא פוטנציאל, ילד מקסים, שחקן טוב, השמיים הם הגבול עבורו. יש לו עוד הרבה לאן להתפתח. הוא בכיוון הנכון, הוא עובד קשה, מקצוען, הוא חבר טוב לשחקנים. עכשיו זה הזמן להיות שחקן מפתח בליגת העל".
