מכבי חיפה מביטה על עסקת מוחמד אבו פאני בעיניים ורואה אותן בפן הכלכלי והמקצועי, אלא שבפועל יש כאן ראייה רב ממדית עם הרבה מאוד תועלת בכל כך הרבה היבטים.
אבו פאני הוא לא רק שחקן רכש שהופך את הקבוצה למועמדת לאליפות, אלא גם מביא איתו זהות, אמירה ליריבות וסרט הקפטן יעלה עליו בטבעיות. מוחמד אבו פאני הוא שחקן הרכש הכי חשוב של המועדון מאז ההחלטה ללכת על עומר אצילי, אלא שבזמנו העסקה העניקה תועלת מקצועית, כאן זה הרבה יותר רחב ומשמעותי.
בשנים האחרונות, מכבי חיפה הסתכנה ברכישות של שחקנים זרים יקרים, ולצערי, ברוב המקרים ההשקעות הללו לא השתלמו. הקבוצה לא מצליחה לשמר את השחקן הישראלי המוכשר, כשהפערים בשכר וענייני המיסוי נוטים לרוב לטובת הזרים.
נטע לביא, עומר אצילי, מחמוד ג`אבר ודין דוד עזבו, אבל איזה שחקן ישראלי מילא את חלל הזהות? בינתיים, אף שחקן זר לא עשה זאת ובנוסף, התרומה המקצועית לא התקרבה לאלה שהחליפו. שואו החליף את אבו פאני, קסנדר סברינה נבלע בנעליו של עומר אצילי וכך והיה צריך להשקיע סכום כפול לצירוף שני זרים בדמות ג`ורג`ה יובאנוביץ` וטריבנטה סטיוארט כדי שימלאו את החלל שהותיר דין דוד.
החשיבה שחזרתו של מוחמד אבו פאני מפרנצוורוש ההונגרית יקרה כלכלית מנותקת מהמציאות. מספיק לחשב כמה עלו הזרים שהגיעו ומה הם תרמו כדי להבין את הכדאיות. עלות רכישה של 1.5 מיליון יורו ושכר של 550 אלף דולר לעונה למשך ארבע שנים אמנם לא נמוכים, אבל הם מביאים איתם מניה בטוחה ולא הימור. המועדון חייב להפסיק לייצר תקרת שכר מוסימת (עסקאות כמו של דיא סבע הפכו ליוצאות מהכלל) כי בכלכלה חופשית אין תקרה – כל שחקן שווה סכום שונה לפי תרומתו למועדון.
התקרה הזו פוגעת מקצועית בקבוצה. הגיע הזמן לשנות קו חשיבה ולפרוץ מוסכמות. אם מכבי חיפה לא תתחרה בדרג הנמוך על סף הבינוני באירופה, היא לא תתפתח מקצועית לאורך זמן. חייתי בזמנו בשלום עם עזיבתם של אייל ברקוביץ`, חיים רביבו ורוני רוזנטל לאירופה, כי הם עזבו לטופ האירופאי. אבו פאני לא עזב לפרנצווארוש ההונגרית כדי להתחכך עם הכוכבים הגדולים ביבשת או להנות מהגולאש בבודפשט, אלא רק כדי להרוויח כסף גדול יותר.
ההבדלים אז עמדו על 30 אחוזים וזה פער שמכבי חיפה היתה חייבת לעמוד בו. היא לא עמדה בו אז, אבל היום אין לה הרבה ברירות. מכבי חיפה יכולה לשלם את הסכומים הללו, והעניין הוא בראש – להבין שתביא זר בעלות גבוהה, ורוב הסיכויים שהוא יכשל. זה כמו ההבדל בין השקעה במניה מסוכנת, אשר בסבירות נמוכה תתפוצץ, לבין השקעה במניה בטוחה שתניב לך תשואה הגיונית ובטוחה לאורך שנים.
מכבי חיפה צריכה להחליט האם היא קיבוץ או חברה כלכלית עם חזון גלובלי. הגיע הזמן להשקיע בשחקנים ישראלים מוכשרים ולבנות בסיס חזק שיביא הצלחות לאורך זמן, אבל לא רק. יש כאן רכש שיחזיר גם את הזהות ולזה אין תג מחיר.
אבו פאני הוא לא רק שחקן רכש שהופך את הקבוצה למועמדת לאליפות, אלא גם מביא איתו זהות, אמירה ליריבות וסרט הקפטן יעלה עליו בטבעיות. מוחמד אבו פאני הוא שחקן הרכש הכי חשוב של המועדון מאז ההחלטה ללכת על עומר אצילי, אלא שבזמנו העסקה העניקה תועלת מקצועית, כאן זה הרבה יותר רחב ומשמעותי.
בשנים האחרונות, מכבי חיפה הסתכנה ברכישות של שחקנים זרים יקרים, ולצערי, ברוב המקרים ההשקעות הללו לא השתלמו. הקבוצה לא מצליחה לשמר את השחקן הישראלי המוכשר, כשהפערים בשכר וענייני המיסוי נוטים לרוב לטובת הזרים.
נטע לביא, עומר אצילי, מחמוד ג`אבר ודין דוד עזבו, אבל איזה שחקן ישראלי מילא את חלל הזהות? בינתיים, אף שחקן זר לא עשה זאת ובנוסף, התרומה המקצועית לא התקרבה לאלה שהחליפו. שואו החליף את אבו פאני, קסנדר סברינה נבלע בנעליו של עומר אצילי וכך והיה צריך להשקיע סכום כפול לצירוף שני זרים בדמות ג`ורג`ה יובאנוביץ` וטריבנטה סטיוארט כדי שימלאו את החלל שהותיר דין דוד.
החשיבה שחזרתו של מוחמד אבו פאני מפרנצוורוש ההונגרית יקרה כלכלית מנותקת מהמציאות. מספיק לחשב כמה עלו הזרים שהגיעו ומה הם תרמו כדי להבין את הכדאיות. עלות רכישה של 1.5 מיליון יורו ושכר של 550 אלף דולר לעונה למשך ארבע שנים אמנם לא נמוכים, אבל הם מביאים איתם מניה בטוחה ולא הימור. המועדון חייב להפסיק לייצר תקרת שכר מוסימת (עסקאות כמו של דיא סבע הפכו ליוצאות מהכלל) כי בכלכלה חופשית אין תקרה – כל שחקן שווה סכום שונה לפי תרומתו למועדון.
התקרה הזו פוגעת מקצועית בקבוצה. הגיע הזמן לשנות קו חשיבה ולפרוץ מוסכמות. אם מכבי חיפה לא תתחרה בדרג הנמוך על סף הבינוני באירופה, היא לא תתפתח מקצועית לאורך זמן. חייתי בזמנו בשלום עם עזיבתם של אייל ברקוביץ`, חיים רביבו ורוני רוזנטל לאירופה, כי הם עזבו לטופ האירופאי. אבו פאני לא עזב לפרנצווארוש ההונגרית כדי להתחכך עם הכוכבים הגדולים ביבשת או להנות מהגולאש בבודפשט, אלא רק כדי להרוויח כסף גדול יותר.
ההבדלים אז עמדו על 30 אחוזים וזה פער שמכבי חיפה היתה חייבת לעמוד בו. היא לא עמדה בו אז, אבל היום אין לה הרבה ברירות. מכבי חיפה יכולה לשלם את הסכומים הללו, והעניין הוא בראש – להבין שתביא זר בעלות גבוהה, ורוב הסיכויים שהוא יכשל. זה כמו ההבדל בין השקעה במניה מסוכנת, אשר בסבירות נמוכה תתפוצץ, לבין השקעה במניה בטוחה שתניב לך תשואה הגיונית ובטוחה לאורך שנים.
מכבי חיפה צריכה להחליט האם היא קיבוץ או חברה כלכלית עם חזון גלובלי. הגיע הזמן להשקיע בשחקנים ישראלים מוכשרים ולבנות בסיס חזק שיביא הצלחות לאורך זמן, אבל לא רק. יש כאן רכש שיחזיר גם את הזהות ולזה אין תג מחיר.
