מצד שני, קרה לא מעט גם ההפך - זרים שהרשימו בהופעה הראשונה שלהם, אבל נעלמו לתהום הנשייה. יורי מדיירוש, שבעונה שעברה כבש במשחק הראשון שלו כזר בהפועל באר שבע, התקשה לשחזר את אותה בכורה במשחקים שבאו אחריהם. גם מיירון ג`ורג`, למשל, כבש צמד במשחק הראשון שלו במדי בית"ר - וקשה לומר שהוא הצליח לעמוד ברף הזה.
משל מפותל, אבל הנה המסקנה ממנו - הופעת הבכורה אתמול של קרווין "טוטי" אנדרדה במכבי תל אביב לא תיפול באף אחת מהקטגוריות. היא לא היתה הופעה חלומית - והיא בוודאי לא היתה התרסקות. ואולי דווקא בגלל זה, אנדרדה משדר משהו מאוד מבטיח - כי הוא לא עשה המון במשחק, אבל במעט שהוא עשה ראית את ההבדל שהוא יכול לספק - בהמשך, כשהוא יתחבר יותר לקבוצה. הוא נתן טיזרים קטנים למה שהוא שווה - פה בעיטה חופשית יפה, שם סחיטת פנדל, אפילו הבישול לגול שנפסל. זו לא היתה בכורה חלומית, אבל ייתכן שזו היתה הבכורה הנכונה - לרכש החשוב ביותר של הצהובים הקיץ.
2. הפועל פ"ת. וואו, הפועל פ"ת. איך אפשר שלא להתאהב בך? ארבעה משחקים היו אתמול, כשכולם נגמרו בהכרעה - אבל אצל שלושת המשחקים האחרים, זה היה טבול במעט חומץ. מכבי ת"א בהחלט הרשימה עם קהל גדול מאחוריה, אבל לא היו שם יותר מדי רגעי קסם. הפועל חיפה שיחקה טוב בדוחא מול סכנין, אבל עם קהל מועט יחסית שבא אחריה עד לשם. ק"ש ומוחמד אבו רומי היו יפים, אבל בסוף האווירה הקצת ריקנית באצטדיון "מרים" - כמו שכתב יהונתן גפן ז"ל, "אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי" - די דופקת את הארומה מההצגה שלהם.
ואז באה הפועל פ"ת - במופע הוליסטי של כדורגל. כן, אפשר תמיד לדבר על מכבי נתניה ועל פתיחת העונה החלשה שלה - אבל תנו לי רגע להתענג על הקבוצה המנצחת. כי זה היה פשוט נכון - כל החלקים היו במקום. קהל גדול של הפתח תקוואים היה שם, כדורגל מרשים היה שם, שלושה שערים יפהפיים, איזון נכון בין ניסיון לבין רוח נעורים, ומעל הכל - תחושה שהפועל פ"ת, שאמנם היתה בליגת העל לפני שנתיים אבל לא חזרה אליה באמת, באה רעבה. לפני שנתיים, לא היה לה מאמן כמו עומר פרץ, ולא היו לה שחקנים זרים כמו קליי, אדניי או ג`וסלין טאבי (וואו, ג`וסלין טאבי! איזה שער!).
3. גרינפלד. אחת הסיבות שספיר ברמן הפכה לאחת השופטות הכי מוערכות בליגת העל בעונה שעברה - היא העובדה שהיא שידרה צניעות. היא היתה שופטת שלא חשבה שהמשחק סובב סביבה - אלא כזו שידעה לפנות את המקום לדבר עצמו, ונותנת למשחק לרוץ. ואז יש לנו את בכיר שופטינו, אוראל גרינפלד.
תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על הטעויות - כי טעויות שיפוט תמיד תהיינה. בשביל זה ה-VAR נועד - כדי שבסופו של דבר תתקבל ההחלטה הנכונה, ולי לא כזה משנה אם השופט קיבל אותה על בסיס העיניים שלו, או על בסיס הצוות שעזר לו. אני כן רוצה לדבר על הגישה למשחק - ומעל הכל, על התחושה הבלתי נמנעת שגרינפלד העמיד את עצמו מעל משחק הכדורגל. מעל האינטרס הכולל, מעל הצופים, מעל חוויית המשחק.
אתמול, במשחק שהוא שפט באצטדיון גרין בין עירוני טבריה למכבי תל אביב היו לא פחות מ-111 דקות ברוטו (לפי הנתונים מאפליקציית "365"). 111 דקות. חלק מהעובדה שהמשחק נמשך כל כך הרבה קשורה גם להתנהגות לא חכמה של אוהדי מכבי ת"א, שזרקו חפצים והשתמשו בתפאורה שעיכבה את המשחק - אבל חלק גדול יותר מזה קרה בגלל שגרינפלד לא נתן למשחק לרוץ. הבדיקות הממושכות, הפרינציפים מול השחקנים, הכרטיסים הצהובים על כל מילה שנאמרת.
הקלישאה הגדולה ביותר על שופטים אומרים שהם טובים כשהם לא מרגישים אותם. בשידור אתמול, היו יותר קלוז אפים על גרינפלד מאשר על חלק מהשחקנים. זה סימן לא טוב לשופט.
המנצח: שגיב יחזקאל. בדקות שבהן כן שיחקו אתמול כדורגל בגרין, שוב היה שם הנביא יחזקאל - בהופעה אדירה. יחזקאל הוא לא בהכרח השחקן הכי ראוותני, אבל הוא כן מצליח לעשות מה שצריך - והשבע דקות הנהדרות שלו בין הבישול לעידו שחר, לבין הפנדל שכבש - היו שבע דקות קריטיות במשחק של הצהובים. יכול מאוד להיות שהם עשו את ההבדל מניצחון קל - לעוד משחק בשרשרת המשחקים שלהם מול טבריה, שבדרך כלל נגמרו בתסכול עמוק. זה מה שיחזקאל מביא למכבי ת"א - וזה יסוד שהיא תצטרך מאוד בהמשך הדרך.
המפסיד: יוסי אבוקסיס. כי לפחות פעם, לכדורגל של יוסי אבוקסיס היתה זהות מסוימת - הזהות שהוא הביא איתו מקריירת המשחק שלו; קשיחות, "רוע" במובן החיובי ולא לוותר. מכבי נתניה של אתמול אולי היתה עם אבוקסיס על הקווים, אבל ממש לא נראתה כמו קבוצה שלו. היא היתה נרפית, היא היתה יכולה לסיים עם תבוסה הרבה יותר גדולה, והיא סופרת כבר 11 שערי חובה בשלושה משחקים. בקצב הזה, לא ברור מה ישתנה קודם - נתניה איתו, או אולי נתניה בלעדיו.
המספר החזק: 8. בעונה שעברה במחזור השלישי, אף קבוצה בליגה לא ספגה יותר משמונה שערים (אגב, מי שספגה את הכמות היתה מכבי נתניה - שגם אז, היתה אחרונה עם 0 נקודות מתוך 9 אפשריות). העונה יש כבר שלוש קבוצות כאלה - נתניה (11:3), טבריה (11:2) וריינה (9:3). אין קלישאה חבוטה כמו לדבר על "ליגה חלשה" - אבל בהחלט אפשר לנסות ולזהות מגמה אחרת; והיא שהפערים בין השפיץ של הכדורגל שלנו, לבין התחתית, גדלו משמעותית.
השם החם: אופק ביטון. לאופק ביטון תמיד היה כישרון - והיו גם רגעים שבהם הוא הראה את זה. אבל ביטון לא הצליח באמת למצוא בית; לא בהפועל ת"א, שממנה הוא נדחק החוצה, לא בהפועל ירושלים שגם שם הוא לא הצליח לשמור על עקביות ובטח לא בהרפתקה האוקראינית שלו עם פוליסיה ז`יטומיר. ואז בא הרגע הזה שבו הוא פוגש את הפועל חיפה - אתמול, זה נגמר עם שער נדיר לרשת של סכנין; אבל לדעתי, מה ששווה לעקוב הוא שיש כאן זהות אינטרסים - קבוצה שמחפשת כוכב, וכוכב שמחפש בית. אם החיבור הזה יצליח, יכול להיות שהשמועות על ירידתה של הפועל חיפה היו מוקדמות.
אל תשכחו את: הגולים היפים שראינו. כי היו לא מעט שערים במשחקי אתמול, ושניים בהחלט יתפסו את תשומת הלב - הרגע היפהפה של אופק ביטון, והבומבה של ג`וסלין טאבי. אבל אני, ברשותכם, רוצה לשים את הפוקוס דווקא על הגול של שביט מזל - הפס החכם כל כך של עידן כהן, ההטעייה הקטנה של מזל והגלגול לרשת. אין פה כדור שטס באוויר, אין פה אפקטים מיוחדים, יש כאן סתם כדורגל פשוט. אבל דווקא בפשטות הזו היה משהו מקסים. לא ראוותני, אבל כזה שמעלה חיוך בשפתיו של כל מי שאוהב את המשחק.
השם החם: אופק ביטון. לאופק ביטון תמיד היה כישרון - והיו גם רגעים שבהם הוא הראה את זה. אבל ביטון לא הצליח באמת למצוא בית; לא בהפועל ת"א, שממנה הוא נדחק החוצה, לא בהפועל ירושלים שגם שם הוא לא הצליח לשמור על עקביות ובטח לא בהרפתקה האוקראינית שלו עם פוליסיה ז`יטומיר. ואז בא הרגע הזה שבו הוא פוגש את הפועל חיפה - אתמול, זה נגמר עם שער נדיר לרשת של סכנין; אבל לדעתי, מה ששווה לעקוב הוא שיש כאן זהות אינטרסים - קבוצה שמחפשת כוכב, וכוכב שמחפש בית. אם החיבור הזה יצליח, יכול להיות שהשמועות על ירידתה של הפועל חיפה היו מוקדמות.
אל תשכחו את: הגולים היפים שראינו. כי היו לא מעט שערים במשחקי אתמול, ושניים בהחלט יתפסו את תשומת הלב - הרגע היפהפה של אופק ביטון, והבומבה של ג`וסלין טאבי. אבל אני, ברשותכם, רוצה לשים את הפוקוס דווקא על הגול של שביט מזל - הפס החכם כל כך של עידן כהן, ההטעייה הקטנה של מזל והגלגול לרשת. אין פה כדור שטס באוויר, אין פה אפקטים מיוחדים, יש כאן סתם כדורגל פשוט. אבל דווקא בפשטות הזו היה משהו מקסים. לא ראוותני, אבל כזה שמעלה חיוך בשפתיו של כל מי שאוהב את המשחק.
