זו לא אותה העיר: מה השתנה מה-1:5 בדרבי?
אומנם עברו רק 4 חודשים אחרי התוצאה ההיסטורית של הפועל מול מכבי, אבל הרבה מאוד השתנה בכרמל: בדקנו מי נשאר ומי עזב אחרי אחד הדרבים הבלתי נשכחים בסמי עופר


בדיעבד, המשחק הזה קיבל פרופורציות - שחקני מכבי חיפה עלו אליו כשהם מודעים למצבו הקשה של חברם הקרוב, גדי קינדה ז"ל; וגם המעמד המעורער של ברק בכר (עוד לפני המשחק), מן הסתם השפיע על ההתפרקות של השחקנים. ועדיין, העובדות היבשות הכניסו את המשחק הזה להיסטוריה - זה היה אחד הניצחונות הגדולים של הפועל חיפה, וזו היתה תבוסה כואבת במיוחד לקהל הירוק.
אבל מה שמעניין יותר הוא מה שקרה אחריו - בסך הכל ארבעה חודשים עברו מאז אותו משחק, והתחושה אצל שתי הקבוצות הוא שמדובר כמעט ביקום מקביל. שני מאמני הקבוצות - ברק בכר של מכבי ורוני לוי של הפועל - סיימו את תפקידם בתום העונה (כל אחד מסיבותיו). אגב, שניהם היום ללא קבוצה. וגם בכל מה שקשור להרכבים, היתה שם מהפכה מוחלטת.
במקרה של מכבי חיפה, ברור למה זה קרה - זו היתה עונה לא טובה של הירוקים, שהסתיימה במקום השלישי בעיקר בגלל חולשת הקבוצות שמתחתיה. במקרה של הפועל חיפה - זו כנראה היתה שרשרת המזון של הכדורגל. השחקנים המצוינים שהיו להפועל חיפה באותה עונה, פשוט "נטרפו" על ידי דג גדול - ברוב המקרים, מכבי תל אביב.
ההרכבים במשחק, צריך לומר, קצת מרמים; מכבי חיפה הגיעה אליו בלי מטרה אמיתית, ולכן בכר היה מוכן לפתוח עם שחקנים שלא פותחים בדרך כלל - כמו ויטאל אנסימבה או הקשר הצעיר עמית ארזי. בהפועל חיפה השוער הבכיר דאז, יואב ג`ראפי, עזב לספסל בדיוק בגלל המו"מ שניהל עם מכבי תל אביב. ובכל זאת, כשמסתכלים על ההרכבים של שתי הקבוצות באותו המשחק - מגלים שהם השתנו ללא היכר.
רק שני שחקנים מההרכב של מכבי חיפה באותו משחק - נשארו שם. הבלם עבדולאיי סק והקשר עלי מוחמד. היתר נפוצו לכל עבר - שריף כיוף ירד לספסל, רועי אלימלך היום בבית"ר ירושלים, סירוטה חזר לאוקראינה, אנסימבה עדיין מחפש קבוצה. השלישייה ההתקפית של הירוקים כללה את קסנדר סברינה, דיא סבע ודין דוד - כולם כבר לא לובשים ירוק, והתפזרו (בהתאמה) לפורטוגל, טורקיה ויפן. הכי רחוק מחיפה שאפשר.
אבל גם הפועל עברה שינוי דרסטי - אם כי פחות גדול. אצלה - חמישה שחקני הרכב מאותו דרבי נשארו. השוער ניב אנטמן, דוד מלול, תמיר ארבל, נאור סבג וג`אבון איסט (שכבש שלושער באותו משחק). ובכל זאת, הגרעין הקשה שהפך את הקבוצה לכל כך עוצמתית - כבר לא שם. תיאמוקו דיארה, כוכב המשחק, חזר מההשאלה לריימס ונשאר שם. פרנאן מאיימבו, הבלם המוביל, היום בהפועל תל אביב - וכמו כן שני הכוכבים הצעירים, נועם בן הרוש ואיתמר נוי, היום כבר לובשים את הצהוב של מכבי ת"א.
אז מה אנחנו למדים? בעיקר שאצל שתי הקבוצות קרו תהליכים הפוכים - מכבי חיפה חיפשה לשכוח את הדרבי הזה, להתנער ממנו ולבנות משהו חדש. הסמל המובהק ביותר הוא המעבר מברק בכר - שמייצג עבר מפואר והישגיות אבל גם סיום בטונים צורמים, לעבר דייגו פלורס הארגנטינאי - הנגאטיב מבחינת מעמד, אבל מישהו שמחפש להביא רוח אחרת. הכוכבים של מכבי חיפה היום שונים לחלוטין, ואפשר לזהות אפילו שינוי באווירה סביב הקבוצה.
בהפועל חיפה, חייבים להודות, זה פחות היה בשליטתה. זה הסיפור של קבוצות מסדר הגודל שלה; פעם בכמה שנים הן מצליחות לפגוע - לייצר ישראלים מעולים או להביא זרים ברמה גבוהה - ואז הם מגלים שהמציאות טופחת על פניהם. בדיוק כמו הקבוצה של 2018, שזכתה בגביע המדינה, והתפזרה לכל עבר מיד אחר כך; גם הפעם, הפועל חיפה קיבלה זיכרונות יפים מהשחקנים שלה - אבל מהר מאוד, נשארה רק עם הזיכרונות.
- נשאר בקבוצה, ירד לספסל כשוער שני
- עזב, הושאל לבית"ר ירושלים
- עזב, היום מושאל מדינמו קייב לקוצ`אליספור (טורקיה)
- נשאר בקבוצה
- עזב, היום ללא קבוצה
- עזב, נמכר לסנט אטיין (צרפת)
- נשאר, אבל אמור לעזוב לבני ריינה
- נשאר בקבוצה
- עזב, הושאל לקאסה פיה (פורטוגל)
- עזב, נמכר לאמדספור (טורקיה)
- עזב, נמכר ליוקוהמה מרינוס (יפן)
- נשאר בקבוצה
- נשאר בקבוצה
- עזב, עבר להפועל פתח תקוה
- עזב, עבר להפועל תל אביב
- עזב, נמכר למכבי תל אביב
- עזב, נמכר למכבי תל אביב
- נשאר בקבוצה
- נשאר בקבוצה
- עזב, נמכר לבית"ר ירושלים
- חזר מההשאלה לריימס (צרפת)
- נשאר בקבוצה
