מחיר הקונספציה: הטעות החוזרת של מכבי פ"ת

1. מכבי פ"ת. המילה "קונספציה" הפכה קצת טעונה בשנתיים האחרונות, אבל גם אם נשים אותה בצד לרגע - למכבי פתח תקווה, כמועדון, יש קונספט ברור בשנים האחרונות. קונספט שקיים גם בעולם, ונקרא "קבוצת פיתוח". המודל של המועדון עובד על שחקנים שגדלים במחלקות הנוער, עושים עונה טובה או שתיים בבוגרים (לפעמים קצת יותר), נמכרים למרבה במחיר (בדרך כלל מחוץ לישראל), ממלאים את הקופה ואת המצברים לקראת היצירה מחדש של ה"סולומון" הבא.

יש למודל הזה יתרונות ברורים - הוא מעלה את קרנה של מכבי פ"ת, הוא מתגמל אותה כלכלית (בחמש השנים האחרונות, לפי "טרנספרמרקט", היא הרוויחה יותר מ-10 מיליון יורו רק ישירות ממכירת שחקנים; סכום ששווה לכמעט 43 מיליון שקלים), והוא מאפשר לה למשוך יותר שחקנים למחלקת הנוער - בגלל השמות הטובים שיצאו ממנה. אבל יש למודל הזה גם מחיר - שאותו ראינו אתמול בערב בגרין.

כי העובדה שמכבי פ"ת מגדלת את השחקנים שלה ומוכרת אותם, מייצרת באופן טבעי חוסר יציבות. כל כמה שנים, הסגל שלה מאבד את השחקנים הכי טובים שלו - ומחכה שיבוא הבא בתור, אחרי הסולומונים והעבדות של העולם. ולא תמיד יש כאלה. וכך מגיעים למצב שבו מכבי פ"ת יורדת בפעם השלישית בשש השנים האחרונות (2019, 2022 ואתמול). כמו קבוצת נוער שתלויה בשנתון - אם היא פוגעת בשחקנים הצעירים שלה, היא תצליח; אם לא, היא שוב תצטרך לבנות את עצמה בלאומית.

יכול להיות שהמחיר הזה בסדר עבור אבי לוזון בטווח הארוך - כל כמה שנים הוא יכול "לספוג" את ירידת הליגה, שתאפשר לו לעבוד יותר בשקט ולתת צ`אנס לשחקנים שלו לבנות את עצמם מחדש בליגה השנייה. אבל המחיר הוא ברור - ואם משהו לא ישתנה, אנחנו בדרך לחזרה לאותו הלופ, בפעם הבאה שלוזון יקבל את ההכנסה הבאה - על ניב יהושע או לירן חזן.

2. טבריה. הנה משפט שלא חשבנו שנגיד: עירוני טבריה תשחק גם בעונה הבאה בליגת העל. תקראו את המשפט הזה שוב, ותחשבו איפה הייתם בתחילת העונה. כמה אנשים חשבו שזה יקרה? מעטים (גם לא כותב שורות אלה). בטח לא לאור פתיחת העונה והקשיים שהיו שם. ורק בגלל הפער המטורף הזה בין הציפיות למציאות, טבריה ואלירן חודידה ראויים לשבחים.

אין ספק שעירוני טבריה היא אחת הקבוצות הכי פחות טובות שהצליחו לשרוד בליגה. מדובר בהתקפה השנייה הכי חלשה בליגה (אחרי בני סכנין, עוד קבוצה שהוציאה הרבה ממעט העונה), והיא צברה רק 35 נקודות - סכום שבעונה שעברה היה שם אותה מתחת לקו האדום. אבל זה בדיוק מעיד על גודל ההישג של טבריה; בכל מובן אחר, היא לא שייכת לליגת העל - לא תקציבית, לא איכותית, בטח לא מבחינת הקהל. ועדיין היא כאן - שורדת בצורה מרשימה.

העונה הבאה תהיה קשה שבעתיים עבור טבריה - היא תצטרך להתמודד עם שתי עולות חזקות (הפועל ת"א והפועל פ"ת), ועם יריבות שבכל מקרה יאתגרו אותה מאוד בשנה הבאה. כמו העונה, גם בעונה הבאה היא תהיה אנדרדוג מובהק ומועמדת ברורה לירידה. ומה שהספיק העונה, עלול לא להספיק בעונה הבאה. אבל עצם העובדה שהיא מקבלת את הצ`אנס הנוסף הזה, אומר רבות על הקבוצה הזו - שתיזכר לדורות במועדון.

3. זיו אריה. מאמן הפועל ירושלים חתם עונה מוצלחת - ולאו דווקא מבחינה מקצועית. הפועל ירושלים שלו עשתה עונה לא רעה במונחים וביכולות שלה - עוד עונה שבה היא תקעה יתד בליגה שלנו, לא הגיעה לפלייאוף העליון אבל עשתה את המירב בפלייאוף התחתון (הקבוצה היחידה מבין שמונה האחרונות שמסיימת עם מאזן שערים חיובי, ואותו מספר נקודות כמו מכבי נתניה אחרי 33 מחזורים). אבל בדיוק כמוהו בשבועות האחרונים, אני הפעם לא רוצה לדבר על כדורגל.

כי זיו אריה החליט להשתמש בכוח שלו כדי להגיד משהו שהוא מעבר למשחק היבש, ולראיונות היבשים אחרי המשחק. בכל שבוע, הוא מקפיד לפתוח את הדברים שלו בניפוץ בועת הכדורגל - בהעלאה של הנושא הכי מדמם, הכי כואב והכי לא אסקפיסטי שאפשר. החטופים. יש משהו לא נעים במראה הזאת שהוא מציב בפני כולנו, אלה שעדיין מתעקשים להתייחס ברצינות תהומית לשאלה אם היה אופסייד או לא, והאם המאמן יישאר או יילך הביתה, שלא לדבר על מונחים כמו "קרב" או "מלחמה". אבל יש בזה גם משהו שחשוב, גל עד של אנושיות שצריך להמשיך לזהור.

זיו אריה מסמל משהו הרבה יותר גדול ממנו - והוא את העובדה שהכדורגל הישראלי, על כל גווניו, התאחד סביב נושא החטופים. הפועל ירושלים בולטת במיוחד, עם ההנצחה של הירש גולדברג-פולין ז"ל, והקריאה החוזרת "להחזיר את כולם הביתה" - אבל היא לא לבד. כל קבוצות הכדורגל הישראלי שבו והזכירו את החטופים, כולל בית"ר ירושלים שמגיעה עם מטען פוליטי די ברור - ובכל זאת, התגייסה למען משפחת ביבס עם החולצות הכתומות ונשאה על נס את הנושא.

זה המקרה שבו הכדורגל הישראלי הדגיש כמה נושא החטופים אמור להיות קונצנזוס. כפי שאמר החטוף שחזר, אלי שרעבי - "לא ימינה ולא שמאלה, אלא ישר". מאוד נוח לאנשים מסוימים להפריד בינינו בנושא הזה - להפוך את החטופים ואת המשפחות שלהם לנושא במחלוקת. אבל הכדורגל, שבדרך כלל (וגם היום) אוהב להיות מסוכסך בינו לבין עצמו, הצליח לגבש חזית אחידה בנושא הזה - צהובים-כחולים וצהובים שחורים, אדומים וירוקים, כולם עמדו מאחורי המשפחות ושמו את הנושא בלב סדר היום. וזאת עוד סיבה מדוע עונת 2024/25 היא עונה חשובה עבור הכדורגל שלנו.