חזרה למציאות: ההכרה הכואבת של בית"ר

1. ב"ש. בסופו של דבר, הסיפור של העונה הזאת יהיה ויישאר הפועל באר שבע. הקבוצה החזקה שבנה רן קוז`וך העונה, בתנאים לא פשוטים אחרי שנכנס לנעליו הענקיות של אליניב ברדה (ואחרי הדחה די מביכה מאירופה), היא חזקה יותר מהכל. חזקה יותר מהנחות היסוד, חזקה יותר מהספקות, חזקה אפילו מהתחזית שלי כאן - שדיברתי על מכבי תל אביב בתור פייבוריטית לאליפות.

באר שבע של 2024/25, בין אם היא תזכה ובין אם לא, היא גוף שמצליח לשמור על יציבות נגד הכל - היא מצליחה לצאת מבורות, היא מתמודדת גם עם משחקים קשים והיא הצליחה לנער מעצמה את המשבר שכולם חשבו שיגיע - אחרי ההפסד לריינה, היא השיגה שני ניצחונות ושניהם על האפס. אליפות היא העסק של היציבים, ולא בהכרח של המוכשרים. ובאר שבע היא קודם כל יציבה לאורך זמן.

כולם דיברו על הסיבוב הזה בתור סיבוב שהוא אתגר לב"ש - סיבוב שבו, בניגוד לקודם שבו היא אירחה את רוב המשחקים, היא תצטרך להתמודד עם רוב של משחקי חוץ. הסיבוב כמובן עוד לא הסתיים (לב"ש יש עוד ביקור בטדי נגד בית"ר ומשחק נגד מכבי חיפה), אבל אחרי עשרה מחזורים מ-13 אפשר כבר לתת סימנים - והם שלא כצעקתה.

לפי הנתונים, באר שבע שומרת על אותם אחוזי הצלחה - בדיוק כמו בסיבוב הראשון. 82% אז, ו-82% עכשיו. כל מי שחשב שתהיה ירידה מסוימת, או "לחכות למשבר שיבוא" - התבדה. יש בהפועל ב"ש משהו יציב יותר, שלועג גם לתחזיות האלה. אופי של קבוצה, שלא נראתה הרבה זמן בטרנר. אולי מאז הקבוצה ההיא, לפני תשע שנים.

אז כן, אוהדי באר שבע, אני לא אשתמש כאן במילה האסורה שמתחילה ב"א`". ויכול להיות שזה לא יקרה - ב"ש מתמודדת עם קבוצה גדולה וחזקה כמו מכבי ת"א, והפלייאוף הוא ארוך ומלא מהמורות. אבל צריך להודות שיש כאן משהו שלא ראינו הרבה זמן - בבאר שבע, או בכלל. וזה ראוי להערכה, גם אם בסוף לא תהיה אליפ... סליחה. לא התכוונתי.

2. בית"ר. לא פעם כתבתי כאן על חוסר היציבות המובנה שיש בבית"ר ירושלים. בניגוד למועדונים האחרים, בבית"ר יש משהו הרבה יותר פראי - לטוב ולרע. הם מועדון שמסוגל להגיע לגבהים בלתי נתפסים, אבל גם לצלול לתהומות מאוד משמעותיים. בדיוק כמו ההבדל בין הניצחון המפואר על מכבי תל אביב בטדי, או מכבי חיפה בסמי עופר - לארבע שקיבלה מריינה, או לשלוש שקיבלה מהפועל חיפה.

בסופו של דבר, אחרי סיבוב חלומי - שבו היא הגשימה כמעט הכל, הסיבוב השני זורק את בית"ר בחזרה למציאות. אחרי 66% ב-13 המשחקים האחרונים, בעשרת המשחקים בסיבוב הזה היא רק ב-50%. היא הפסידה את אותה כמות משחקים כמו בכל הסיבוב הקודם (וזה עוד לפני דרבי והפועל ב"ש - משחקים שהיא בדרך כלל מפסידה), וסופגת כמעט את אותה כמות שערים (16 בסיבוב הקודם, 15 עכשיו).

אם אחרי הסיבוב הקודם, מישהו עוד דיבר ופינטז על אליפות - הסיבוב השני, שבו היא אירחה פחות בטדי ודיממה הרבה יותר נקודות, הבהיר לה שזה לא הולך לקרות. והסיבה העיקרית היא שלאורך הזמן ההתלהבות והטירוף הרבאק לא יכולים להחזיק מעמד.

לא כל יום יהיה לך מכבי בטדי עם 30 אלף איש, לא כל פעם תוכל לבוא לסמי עופר ולתת עקיצות מדהימות. אליפות היא לא רק זוהר, היא עבודה יומיומית קשה של ליקוט נקודות ממשחקים קשים, במגרשים קשים, מול יריבות שעושות לך את המוות.

היסטורית, בית"ר הצליחה כשלצד היסודות הפראיים שלה - היה גם עמוד שדרה מברזל. ואת זה, לצד הברק (תרתי משמע) שיש היום בבית"ר עם אצילי ושועה, היא תצטרך לספק - אם היא באמת רוצה להגיע למטרה שעליה היא חולמת. בינתיים, היא צריכה לשמור על המקום שלה בין ארבע הגדולות - וללכת בכל הכוח על הגביע.