בין סערה לרגשות: סיכום השבת בליגת העל
בית"ר ירושלים צריכה להפנים שהיא עדיין בעיצומו של תהליך, העוצמה של מכבי חיפה שהחזירה אותה למאבק, הבעיה העיקרית של מכבי ת"א (ולא רק שלה) ואיגור אחד, שכדאי שתשימו לב אליו
וכאן בדיוק, מערכת בריאה צריכה לתפקד - ולהזכיר שבית"ר נמצאת בעיצומו של תהליך חיובי, אבל היא עוד לא השלימה אותו. ובכדורגל הישראלי, בניגוד לריאליטי, אין אליפויות אינסטנט. אי אפשר כל כך הרבה שנים לא להתחרות על אליפות, וכל כך הרבה שנים להיות בפלייאוף התחתון, ושבשנה אחת הכל יתחבר וזה ייגמר בתואר אליפות. אליפות לוקחת זמן, ולפעמים יותר משנה אחת.
למכבי חיפה - מועדון עשיר בהרבה מבית"ר, ברמה הכלכלית - לקח כמה שנים טובות להגיע למעמד של אלופה. זה התחיל עם מרקו בלבול, שייצב את השורות - ואז, חתיכה אחרי חתיכה. דולב חזיזה ויובל אשכנזי וצ`ארון שרי ולאט לאט נבנתה שם קבוצה שהזכירה לעצמה מחדש מה זה לנצח. הפועל תל אביב בנתה את הקבוצה של הדאבל במשך כמה שנים טובות, עוד מסוף עונת 2007/08 שבה היא בקושי נשארה בליגה - תחילה גוטמן, ואחר כך דה סילבה, וידין, ובסוף שכטר ו-ורמוט שהיו החתיכות המנצחות.
בית"ר נמצאת בעיצומו של תהליך שמחזיר אותה למרכז הבמה של הכדורגל שלנו. זה התחיל עם הזכייה בגביע, נמשך עם העונה שעברה והגעת יצחקי ואלמוג כהן (באמצע היה ה-1:5 על הפועל ת"א בבלומפילד), ועלה מדרגה העונה - עם הניצחונות המרגשים על מכבי חיפה ומכבי תל אביב, וגם החתמת עומר אצילי - החתמה של קבוצה גדולה.
אבל בית"ר עוד לא שם לגמרי. היא לא קבוצה שיכולה באמת לקחת אליפות העונה, כל עוד לצד הברק ההתקפי, אין לה עמוד שדרה יציב וחזק. בית"ר צריכה להתייחס לעונה הזאת, עם כל התיאבון שנפתח והמנויים שנמכרו והסולד אאוטים, כעונת מעבר - כזו שבה צריך לתקוע יתד בצמרת, להשיג פלייאוף עליון, אולי אפילו לקחת עוד גביע, ולהשתמש ביסודות שנזרעו בשנה הזאת - כדי לבנות קונטנדרית אמיתית בשנה הבאה.
2. מכבי חיפה. הירוקים ספגו לא מעט ביקורות בשבוע האחרון, רובן הגדול גם מוצדק. אבל דבר אחד צריך לתת למכבי חיפה - וזה את היכולת המרהיבה של הכוכב הגדול שלה העונה (ואחד מכוכבי הליגה), דיא סבע. כי מה שקורה לנגד עינינו, והיכולת המדהימה של סבע מתחילת העונה איננה מובנת מאליה. כל אחד מאיתנו שראה את הסיטואציה במשולש הנהלה-קהל-דיא, חשב שמדובר בחבית חומר נפץ שעומדת להתפוצץ.
אבל מכבי חיפה ידעה להתנהל נכון. היא נתנה גב לשחקן שלה (גם מול רוחות פופוליסטיות ולא טובות), עמדה מאחוריו, ידעה איך להרגיע את האווירה בעזרת צעדים טקטיים נכונים, ובסופו של דבר הרוויחה כוכב כדורגל של ממש - שעוזר לקבוצה להישאר במאבק האליפות. רבות דובר על "המעטפת" במשמעות שלילית - זה הביטוי הכי טוב לאותה מעטפת, למה שסובב את הקבוצה ומאפשר לה לעבוד ולשחק כדורגל.
בדרך, מכבי חיפה למדה גם מהטעויות של עצמה. בעונה שעברה, היא התנהלה לא נכון סביב דיא סבע. היא לא נתנה לו את הגב שהיא נתנה העונה, מיהרה להתנער ממנו, וייצרה את הקושי סביב החזרה שלו בתחילת העונה הנוכחית, עם שריקות הבוז והשלטים וכל הג`אז הז. אבל מערכת טובה יודעת לעכל טעויות, להתיישר ולעשות את הדבר הנכון. והדבר הנכון היה שדיא סבע יהיה חלק ממכבי חיפה, כי מעטים שחקנים כמוהו בארץ. וההצלחה של סבע היא גם שיעור למערכות אחרות בכדורגל שלנו - היכולת לנשום, לתת אמון בשחקנים שלך, ולא להיכנע לפופוליזם, יכול לגרום לדברים יפים לקרות.
3. מכבי ת"א. אחד הטרנדים הבולטים של קבוצות הצמרת העונה הוא הכרה בכך שנוצר ואקום בעמדת השוער בישראל. מכבי תל אביב מכרה את דניאל פרץ ונתנה את המפתחות לשוער השני שלו, רועי משפתי. מכבי חיפה איבדה את ג`וש כהן, והחליטה ללכת על שריף כיוף - שוער ממחלקת הנוער - במטרה לבנות אותו לשנים. באר שבע מכרה את עומרי גלזר והלכה על ניב אליאסי. שלושת המועדונים הגדולים בכדורגל הישראלי חשבו שאפשר לבנות קבוצה טובה ויציבה, גם בלי שוער בכיר ודומיננטי. אם פעם היתה אמונה ש"שוער זה כמו חצי קבוצה", כנראה שהאמונה הזאת לא קיימת - לפחות לא במועדונים שהם חלון הראווה בכדורגל שלנו.
אבל לדעתי, למעט אליאסי ששם לדעתי כן מדובר בהצלחה, גם מכבי חיפה וגם מכבי תל אביב מבינות שיש ערך לשוער יציב וחזק בין הקורות. משפתי וכיוף הם לא שוערים גרועים, אבל הם גם לא מספיק יציבים כדי להחזיק קבוצה כל כך לחוצה - ולהיות המעוז האחרון שלה. הן הרשו לעצמן להמר על השוער, ומצאו את עצמן מדממות לא מעט נקודות. במכבי תל אביב זה בלט אתמול במיוחד - שחוסר הביטחון שהיה בשער, הקרין על כל משחק ההגנה, וכך מכבי ת"א מצאה את עצמה מאבדת יתרון של שני שערים.
אל תתפלאו אם בגזרה הזאת יהיו שינויים בחלון ההעברות שנפתח בשבוע שעבר. המילה "קונספציה" אולי קצת טעונה עכשיו, אבל אין ספק שהיתה כאן תפיסה בקיץ - שהולכת להשתנות.
