שלח לה מלאך: מכבי ת"א צריכה ווינר

1. מכבי ת"א. הניצחונות יכולים לכסות על חלק מהבעיה, אבל לא על הכל: רגע לפני שמתחיל הפלייאוף העליון, ומכבי תל אביב נכנסת למאבק של עשרה משחקים - היא מגיעה לכך כשהאווירה הפנימית בין הקהל לקבוצה והמאמן בשפל. שריקות הבוז החוזרות ונשנות, כולל הקללות (המגונות) לעברו של המאמן ז`רקו לאזטיץ` - הגיעו בהחלט בזמן הכי לא נכון.

ושם אפשר להרגיש את הפער. כי על הנייר, מאז שמכבי ת"א נפרדה מאירופה היו לה שישה משחקי ליגה - ארבעה מהם הסתיימו בניצחון, אחד בתיקו ועוד אחד בהפסד. מאזן סביר לגמרי לקבוצה שרצה לאליפות. אבל יש דיסוננס ברור בין התוצאות לבין היכולת - או אם תרצו, בין מה שמכבי ת"א משיגה, לבין מה שהיא יכולה להיות.

נדמה לי שהדיסוננס הזה אצל הקהל מגיע מתוך תחושה עמוקה שהאליפות בעונה הזאת ברת השגה. נכון, באר שבע קבוצה נפלאה - יש בה יציבות אדירה, יש לה זרים יוצאים מן הכלל ויש לה גם מאמן יוצא דופן. אבל האם באמת הפער בין הקבוצות כל כך גדול? לא בטוח (בטח כשבמאבקים הישירים באר שבע לא ניצחה את מכבי ת"א העונה). ולכן, אם לשפוט לכף זכות, מגיע הכעס - התחושה שהקבוצה הזאת נואשת לשאר הרוח, שתבדיל אותה מכל היתר ותאפשר לה לרוץ קדימה.

אולי זה מסביר גם את הכמיהה הגדולה לערן זהבי. יש תחושה שבתוך התלכיד הזה, חסרה רגל מסיימת - חסרה דמות גדולה ו-ווינרית שתוביל את כל הפרויקט שלב אחד קדימה. זהבי אינו במיטבו, אבל ייתכן מאוד שלאזטיץ` יוכל למצוא בו את מה שקצת חסר לו במכבי ת"א נכון לעכשיו - את המנהיג. נכון לעכשיו, לאזטיץ` מנסה מאוד להסתדר בלי זהבי. יכול להיות שבקרוב כבר לא תהיה לו ברירה.

2. סכנין. כמו בסאגת הכרטיסים מול בית"ר, כמו בסאגות המתישות הקודמות סביב ההתנהלות הלקויה שלה, סכנין מנסה לאחד את הכל סביב תחושת הקורבנות. מין תחושה שכולם מתנכלים לה - שכל הגורמים עשו יד אחת, כדי לראות את סכנין קורסת אל תוך עצמה. אבל באמת שהמשימה הזאת גדולה על כל היתר. כמאמר השיר הישן של "רדיוהד", היא עשתה את זה לעצמה. היא, ולא אף אחד אחר.

הקריסה של סכנין במחזורים האחרונים (מאז תחילת 2025 יש לה רק ניצחון אחד!) היא ההוכחה שקבוצת כדורגל לא יכולה להתנהל טוב על בסיס של מועדון גרוע. שבסופו של דבר, אותה שכונתיות שהולידה את סאגת הכרטיסים, ואותה שכונתיות שהובילה את פרשת אומאונגה, היא אותה שכונתיות שגורמת לכך שסכנין מאבדת גובה בטבלה.

סלובודאן דראפיץ` פוטר מסכנין לפני שישה ימים, ואין אפילו רמז למאמן שיחליף אותו. סלאח חסארמה, איש מערכת נאמן, הוקרב למערכה - אבל המשימה הזאת, של הישרדות, קצת גדולה עליו. אתמול, במשחק תחתית חשוב נגד הפועל ירושלים, היו בכל האצטדיון בעכו 523 צופים. וגם אם המספר הזה מדויק ולא מנופח (אני לא בטוח), לסכנין היה אמור להיות קהל הרבה יותר גדול - אז איפה כשהקבוצה נאבקת על חייה?

זה המקום שבו סכנין משלמת מחיר מקצועי על הכשלים הניהוליים שלה. היא ידעה טוב מאוד לגייס את הקהל הזה למשחקים מול בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב, אבל היא לא ידעה להביא את הגייסות האלה למשחקים שבאמת יקבעו את עתידה בליגה (לא בית"ר ולא מכבי יהיו בפלייאוף התחתון). הקבוצה התנתקה מהעיר שלה, כבר שנה שהיא לא משחקת בכלל בסכנין (למרות שיש שם אצטדיון לא רע בכלל).

סכנין לא נופלת בגלל מזימה, ולא נופלת בגלל הגזענות שבהחלט קיימת בחברה הישראלית. היא נופלת בגלל שהמועדון מתנהל בצורה נוראית, בכל מדד. פעם מי שנדפק מזה היו אוהדי מכבי חיפה, שבאו לראות משחק אליפות ונאלצו לחזור הביתה עוד לפני השריקה. עכשיו, מי שמשלמים את המחיר זה אוהדי בני סכנין.