לברק יצחקי אין את הפריבילגיה לוותר על ירדן שועה

1. בשבוע שעבר, אחרי שבית"ר ניצחה (בקושי רב, אפשר להודות) את מ.ס. אשדוד - ברק יצחקי דיבר על פרופורציות. דווקא אחרי שבית"ר אספה שלוש נקודות, הוא פינה זמן כדי להבהיר: בית"ר מודל 2024/25 היא תהליך. כן, היא קבוצה מאוד עשירה בכישרון, אבל היא תימדד בטווח הארוך ולא בטווח הקצר.

ונדמה שעכשיו, אחרי ההפסד לעירוני טבריה - הוא פוגש את הצד השני של חוסר הפרופורציות. את הרגע שבו מתקיים המפגש שבין הציפיות החלומיות (לעתים מוגזמות, לעתים מוגזמות ממש) לבין המציאות האפורה והמסובכת של הליגה שלנו.

במובן מסוים, אולי אפילו טוב שזה הסתיים בהפסד ולא באיזה 0:0 אמביוולנטי. הוא נועד להבהיר נקודה חשובה מאוד: לא, בית"ר היא בשום פנים ואופן לא קבוצה לאליפות. כנראה שגם לא לצמרת גבוהה - היא קבוצה שתיאבק בין המקום הרביעי למקום השמיני, ליד מכבי בני ריינה, הפועל חיפה, מכבי נתניה ובני סכנין. אמצע. לא יותר ולא פחות מזה.

אבל מי שמבין את המקום הפרופורציונלי הזה, ומבין שבית"ר - בסופו של דבר - רחוקה מאוד מהעומק של הגדולות באמת, לא יכול היה לקחת את ההימור שיצחקי לקח בהצבת ההרכב. כי ההחלטה של יצחקי - לוותר על ירדן שועה וללכת במקומו על מיירון ג`ורג` - היא החלטה של מאמן פריבילג. החלטה שמתאימה לברק בכר או ללאזטיץ` - שיכולים לוותר על הערן זהבי (שם קוד) שלהם, כי יש להם דור תורג`מן שיעלה מהספסל.

וגם אם טכנית במקום שועה היה ג`ורג` - חלוץ שהוא אחלה במונחים ישראליים - ברור לגמרי שלא מדובר באותו שחקן. לג`ורג` אין את הדינמיות של שועה, אין את הגמישות ברמת התפקיד, הרבה יותר קשה לו למלא את המשקל הסגולי ששועה מגלם בבית"ר בשנים האחרונות. ובהנחה שלא ינחת איזשהו כנף זר מהשמיים, אבל גם אם הוא יבוא - בבית"ר ירושלים הנוכחית, ירדן שועה הוא לא עוד שחקן.

הוא היחיד שמביא מספרים באופן קונסיסטנטי, הוא זה שמקיים את בית"ר ברמה ההתקפית, הוא זה שגורם לדברים לקרות. זו אולי תישמע כמו הפרזה, אבל זו לא - שועה הוא בית"ר ירושלים נכון לעכשיו. זה נכון סטטיסטית (כפי שתכף אראה), וזה נכון עוד יותר על הדשא. כשהוא לא שם, ראינו כמה בית"ר היתה אבודה במשך שעה - כזו שמחזיקה בכדור ומחזיקה ומחזיקה, אבל לא באמת מסוכנת.

לבית"ר ירושלים אין סגל של מכבי חיפה, מכבי תל אביב או אפילו הפועל באר שבע. וגם אם האוהדים מאוד מתלהבים, היא לא באמת קבוצה בקליבר הזה. ולכן, ברק יצחקי צריך לעלות לכל משחק עם כל הכוחות שיש לו בסגל. ובראש ובראשונה, עם השחקן שמחזיק את הקבוצה שלו ברמה ההתקפית - זו העונה השלישית.

2. מתחת לפני השטח, מכבי חיפה עוברת בימים אלה ממש תהליך גדול. תהליך שהיא לא עברה מאז הרגע שבו צ`ארון שרי נחת בסמי עופר, אי שם בקיץ 2019. תהליך של בניית קבוצה חדשה, כמעט מאפס. ברק בכר חזר למכבי חיפה מתוך כוונה - מודעת או שלא - לייצר תהליך ברור של ריסוק ובנייה מחדש.

וגם אם לא ברור אם זה קורה ממניעים פרסונליים, או מהחלטה מקצועית גרידא - אי אפשר להתעלם ממה שעינינו רואות: רוב שחקני הרכש שמסאי דגו וגל אלברמן הביאו בקיץ שעבר, כבר לא במכבי חיפה. הצמד הביא עשרה שחקני רכש בקיץ 2024 - רק שלושה לוקחים חלק פעיל בסגל של הירוקים; גדי קינדה, קני סייף וליאור רפאלוב. שימיץ`, שואו, תומר חמד, ליאור קאסה, איתמר ניצן - נשטפו.

וכשמחברים לתהליך הזה גם את הפרידה הכפויה משני המגנים - דניאל סונדגרן ופייר קורנו, מבינים שבכר בונה מכבי חיפה חדשה לגמרי. מהניילונים. אפשר אפילו לתת בה סימנים - שריף כיוף בשער, חלאיילי כהימור בעמדת הכנף הימנית, סק, סירוטה ופדראו (שלא שותף אתמול, אבל ישותף) כבלמים, אנסימבה בצד שמאל; מוחמד ואזולאי מחזיקים את האמצע, דיא סבע ככוכב - ומעליו דין דוד ופיירו הוותיקים. על הגרעין הזה, פחות או יותר, חיפה אמורה לרוץ - ועכשיו המשימה של בכר תהיה לחבר את כל זה.

ומעל כולם, ברור גם מי השפיץ של העסק. דיא סבע. רעשי הרקע נמוגו כלא היו, אחרוני שורקי הבוז מבינים שהם מיעוט מבוטל, וסבע סוחב את העסק הזה ברמה המקצועית. לאור העובדה שעומר אצילי לא חוזר, וכנראה גם לא יחזור בעתיד הקרוב - מכבי חיפה שמה את כל הז`יטונים שלה על מספר 91, שהפך למספר 10 (ולא בכדי). ואם בעבר היא חשבה להיפטר ממנו, נראה שהיום היא מבינה שבמפת הכדורגל הנוכחית - שחקן עם העוצמות של סבע יהיה קשה להביא. ולכן היא נשארת איתו, דבקה בו, ומפנה את כל הרעשים מסביב כדי שזה יעבוד.