אחרי השער השישי של מכבי תל אביב במשחק האירופיות, התיישבתי מתוסכל על הכיסא ביציע. ציפייה של שבועות ארוכים, וכותרות גדולות על החתמות מרשימות, התנפצו ברגע אחד. אז הרמתי את הראש וראיתי את אמרי, עילי ועומר, הילדים שלי, כל אחד מהם עומד במקום אחר ביציע מניף את הצעיף גבוה ומעודד בקולי קולות.
עמדתי ועודדתי יחד איתם. ליווינו את השחקנים במחיאות כפיים עד שהם ירדו לחדר ההלבשה. הכי קל להיות אוהד שרוף שהקבוצה מצליחה. הכי חשוב להיות שם שהקבוצה צריכה אותך.
בואו נדבר דוגרי. הפועל באר שבע, בשלב הזה, לא מספיק טובה. נקודה. זאת לא רק התבוסה למכבי תל אביב או הזרים שבשלב זה לא מספקים את הסחורה. באר שבע של העונה שעברה הייתה עוברת את לבסקי ססופיה בקלות, אבל אי אפשר לבנות קבוצה על גרזנים והגנה מנוסה (שגם לא מספיק מתואמת).
החלק ההתקפי, שאמור לעשות את ההבדל, כמעט ולא קיים. אין מי שייצר מצבים לחלוצים, וכשהם מגיעים אין מי שיגלגל את הכדור פנימה. לבאר שבע חסר עושה משחק, כמו מליקסון, בוזגלו או ז'וסוואה, וחסרים שני חלוצים שיודעים להבקיע. כרגע אין אפילו אחד.
זה הזמן לומר לאוהדים את האמת: באר שבע היא לא מכבי ת"א ולא מכבי חיפה. בשלב הזה היא אולי המועדון השלישי בגודלו, והיא לא רצה לאליפות. אלונה ברקת, ויש שיאמרו בצדק, לא מוכנה לשלם את המיליונים של יעקב שחר ומיץ' גולדהאר. מערך הסקאוטינג לא טוב, בלשון המעטה. הוא נכשל שוב ושוב בניסיון להביא מציאות, וגם כשמוציאים מיליון יורו על שחקן (אסטריט סלמאני) התוצאות חלשות.
למרות זאת, צריך ואפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה. היו כמה נקודות אור, במיוחד במחצית השנייה (אמיר גנאח הוא כוכב). הליגה לא התחילה ויש עוד זמן לשנות, והשחקן הכי חשוב של ב"ש נמצא על הקווים.
אליניב ברדה נחוש מאי פעם השנה. לא צריך לדבר איתו כדי להבין שהוא מאמין. בתחילת העונה שעברה אמרו ששגיב יחזקאל גמור, שהוא לא מסוגל להבקיע חצי שער. ברדה, בהברקה של גאון, העביר אותו לתפקיד המגן וכולנו זוכרים איך זה נגמר. השנה, למרות הפתיחה הגרועה, ברדה מאמין וחייב לתת לו את הזמן.
עכשיו נחזור להתחלה. הכי קל להיות אוהד שרוף שהקבוצה מצליחה. הכי חשוב להיות שם שהקבוצה צריכה אותך. תהיו אמרי, עומר ועילי ותבואו דווקא עכשיו למגרש ותעודדו. בטרנר אתם הרבה יותר מהשחקן ה-12.
