sportFive1280234 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
מחצית ראשונה שהיא המופע הקבוע בבלומפילד (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
מחצית ראשונה שהיא המופע הקבוע בבלומפילד (אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

הדבר הבאמת נוראי בטקס ההתבזות הכמעט קבוע שלנו בבלומפילד, הוא חוסר האונים המוחלט שכולנו מרגישים במהלכו. כמו סיוט קבוע, אתה רואה בכל פעם את אותו המשחק חוזר על עצמו, השחקנים אולי משתנים, הפרקטיקה נותרת זהה - מכבי תל אביב עולה עם שבאריות, כוכבי נינג'ה ולפידים, מכבי חיפה עולה בפוזת חנהל'ה ושמלת שבת לבנה, מפחדת להתלכלך מהבוץ והדשא. אתה יושב ביציע, רואה את אותה ההצגה הנוראית, את הדאבל-פאסים שחותכים את ההגנה בקלילות, הכדורים ששורקים מסביב למסגרת וכמובן - גול היתרון הקבוע של הצהובים וה"ישששש" הנוראי הזה, שאתה מרגיש אותו מזמזם לך בגולגולת ובקרביים, ואין שום דבר שאתה יכול לעשות כנגד זה.

המחצית הראשונה היתה, אכן, אחד האירועים היותר צפויים שהיינו עדים להם השנה בכדורגל הישראלי. למרות שזה היה אך מעט פחות גרוע מהמשחק הקודם, מכבי חיפה פשוט לא עשתה כלום מול מכבי תל אביב, שאולי לא הבריקה, אבל בהחלט הגיעה ללא מעט מצבים קורצים. הניסיונות ההתקפיים שלנו במחצית הראשונה היו עלבון למקצוע, בטח לאיכות של החבורה בירוק. קראנקה קרא את המערך של בכר כמו ספר פתוח, והירידה למחצית ביתרון מינימלי התקבלה באנחת רווחה יחסית אצלנו. ריח נוסטלגי מאוד לא נעים של המפגש הקודם עלה באפינו.

מה קרה באותה רבע שעה של הפסקת המחצית, לא נדע. טוב, בתכלס, נדע גם נדע. זה די ברור. קודם כל, היו שני חילופים - במקום ג'אבר המאכזב ופיירו המתסכל והמתוסכל נכנסו דולב חזיזה ודין דוד, ולשאר השחקנים בירוק הובהר שהם יכולים ויודעים לשחק כדורגל, וכן, מותר להם לשחק אותו גם בבלומפילד, מול הצהובים.

וכך, לראשונה מזה זמן רב מאוד, ראינו מחצית שלמה של מכבי חיפה, בלי עצירות ובלי חרדות ובלי פרק של "בטיפול", בבלומפילד על הדשא מול מכבי תל אביב. המגמה התהפכה לחלוטין, ומכבי חיפה שעטה על מכבי תל אביב, סדר דברים שאמור לקרות מהרגע הראשון של משחק בין שתי הקבוצות ביחסי הכוחות הנוכחיים בין המועדונים.

לא שער שנפסל (בצדק), לא פנדל שנפסל (ממש לא בצדק) ולא קורה ממטר וחצי של אצילי מול שער ריק ריפו את ידינו, ובסופו של דבר, אחרי מחצית של לחץ ומשחק מלא בתעוזה ולחימה - באנו חלקית על שכרנו וגירזנו נקודה יקרה מאוד עם שער של אחד, עבדולאי סק.

מה זה הדבר הזה, תגידו לי. איזו מין תופעת טבע נחתה כאן ולבשה חולצה ירוקה. עושה שפטים בחלוצי הליגה, דופק חילוצי כדור שהם חומר לטופ 10 השבועי של הילוכי NBA, ועכשיו גם כובש שערים חשובים. יובאנוביץ' כבר ראה את הריצה המטורפת לעבר שער 11 בעיני רוחו, ואז הרגיש פתאום הוריקן שזורק אותו הצידה בכל הכוח.

כתף של סמי טריילר שגרמה לאחד החלוצים החזקים והמהירים בליגה להיראות כמו ילד עם משקפיים ואסטמה מקבוצת צו פיוס. זה לא בלם, זה לא בן אנוש, זה הילד של קינג קונג, גודזילה וטצ'אלה הפנתר השחור. אל מלחמה אפריקני, סוכריה סנגאלית שאני מתפלל ומקווה שנמצא את הדרך להשאיר פה איכשהו גם בעונות הבאות.

כמובן, לא סק לבדו הצליח להרים את הרמה במחצית השנייה - גם חזיזה שנכנס מצויין ודין דוד חוללו מהומות, שרי במשחק הקרבה מטורף יחד עם דיא סבע דחפו קדימה במלוא עזוז, עלי מוחמד רקד באמצע וגם כשאיבד, תיקן בחילוצים מרהיבי עין, ועומר אצילי התחיל, אולי לצאת מהתסביך האישי שלו נגד מכבי תל אביב.

זה לא היה משחק ענק שלו, אבל הוא לרגע אחד לא ויתר ונראה רפוי כמו בפעמים הקודמות, הוא נתן מלחמה חסרת פשרות כמעט בכל מהלך ובסופו של דבר, למרות החמצה מסמרת שיער, השיג את הדאבל-דאבל השני ברציפות שלו, לא רק לפי ספירת החאווה האישית שלי משבוע שעבר, אלא באופן רשמי ובזנטי. בשנה שעברה זה לקח לו שלושים מחזורים, השנה הוא הקדים את בואו בשבעה(!) מחזורים שלמים. ההגדרה המילונית לשחקן הכרעה, מר אצילי.

אגב, לכל חובבי תאוריית הקונספירציה "השופטים של שחר", אני מבין שהנחת יד על רגל של שחקן יריב בתוך הרחבה הוסדרה לאחרונה בחוקת הכדורגל והיא מהלך חוקי למהדרין. שמישהו רק יעדכן את שאר הקבוצות בעולם בעניין הזה...

בסופו של עניין, למרות שלא חגגנו בתיקו, הרי שכותב שורות אלו אמר שלא יעצב אל ליבו אם אכן ייגמר המשחק בחלוקת נקודות, ואני בהחלט לא עצוב. בסופו של דבר, עם זאת, ולאור הנסיבות במגרש, מי שחתמה על התיקו הזה, ובנוסף, בשנה השנייה ברצף, גם על תעודת פטירה רשמית של כל שמץ חלום על חזרה למאבק האליפות, הייתה דווקא הקבוצה המארחת.

הפער אמנם הצטמצם, לאור הניצחון של ב"ש, אבל אפשר להתעודד מהיכולת ומהרוח שהפגינה מכבי חיפה במשחק הזה. אני מקווה מאוד, וכך זה גם נראה, שלקחי השאננות היחסית ממחזורי הסיום המקרטעים של העונה שעברה נלמדו, ועד שהעסק לא ייסגר באופן מוחלט מכל היבט, לא נוריד את הרגל מהגז.

נתניה בשבת, עוד גמר בדרך אל האושר. אין מנוחה, אין עצירה, עוד צו 8 יוצא לטירוף של כולנו להתייצב בסמי. יאללה, עוד קצת והגענו לכוכב.

לכל קוראיי היקרים, ירוקים ואחרים, מי שאוהב ובייחוד מי שלא - חג פסח שמח וירוק לכולם!

נ.ב.
הנה, אני אומר את זה מאוד מחוץ לפוזיציה, ועל קהל שחלקו הגדול לא מאוד מחבב אותי אישית. אבוקות הן לא פשע. תפסיקו עם סגירות היציעים והענישות המטומטמות האלו, הם לא עזרו ולא יעזרו. גם ראינו כמה הרשת המופלאה שמתחתם בבלומפילד עוזרת לכם במיגור התופעה. צריך לעבוד על הסדרה של הדלקת אבוקות מבוקרת בישראל, במקום להפוך אותה לפשע פלילי.