אנטוניו ספר, הזר החדש של הפועל באר שבע, עבר לא מעט ב-23 שנים. משברון לב במחלקת נוער, דרך מעבר לקבוצה ששברה לו את אותו הלב ועד לפיצוצים עם מאמנים לשעבר, הווינגר שגדל בראפיד בוקרשט ומצטרף לקבוצה של אליניב ברדה הספיק לראות ולחוות הרבה ברומניה לפני הצטרפותו לסגנית האלופה הישראלית.
ספר נולד כשאמו הייתה בת 21, וגדל ללא אבא. זה כמובן השפיע על חייו של שחקן הכנף, שקרוב במיוחד לאמו והצהיר ש"בזמן ששחקנים אחרים מגיעים עם החברות שלהם לאימונים, אני מביא את אמא שלי. היא כל היקום שלי". בגיל 9 הוא התחיל לשחק כדורגל, בלט כבר בגיל צעיר ברומניה ועלה לכותרות כבר בימיו כשחקן נוער. "הייתי ילד בעייתי והכדורגל הציל אותי", אמר בראיון ברומניה.
בגיל 15, הוא תועד מתפרק בבכי לאחר שקבוצתו אוצלול גלאצי הפסידה לראפיד בוקרשט וירדה ליגה. "בכיתי כי ידעתי שזה הסוף של הקבוצה", אמר, ואמר שממש באותו הרגע שירותי הרווחה התקשרו לאימו כי תהו כיצד תוכל לדאוג לילד בלי עזרת הקבוצה. דודו, שסייע למשפחה, נפטר לפני כשנה. זה היה יכול לשבור הרבה מאוד שחקנים, אבל לא את ספר.
"כשאוצלול התפרקה עזבתי עם דמעות בעיניים וריקנות בנפש", אמר לאחר שעלה לבוגרים בגיל 16. "הגשמתי חלום והוא נהרס כשהקבוצה ירדה ליגה. אולי הייתי ילד, אבל היה רצף של טעויות. גדלתי בעיר ואני מצטער שקרה מה שקרה, אבל התפתחתי שם ככדורגלן. גדלתי שם מגיל שש". ספר הפך לפנים של אלופת רומניה לשעבר, שזכתה בדאבל ב-2011 ושיחקה באירופה, אך נעלמה תוך כמה שנים מהמפה, כמי שהתייפח בבכי אחרי אותו הפסד שובר לב לראפיד בוקרשט.
אחרי אוצלול הוא עבר בנוער של כרונינגן לשנתיים, התפתח כשחקן, אך התקשה להתאקלם בהולנד. "קמתי ב-7 בבוקר וחזרתי ב-8 בערב, אבל היו בעיות עם הוויזה ורציתי לחזור הביתה. אני שמח שעברתי שם, למרות שהחלפתי שני אוטובוסים בדרך לאימון כל פעם. רציתי לחזור הביתה", אמר, והחליט לחזור דווקא לראפיד בוקרשט מכל הקבוצות. אותה קבוצה ששברה לו את הלב.
יש בזה משהו מדהים – קבוצה ששברה לו ולמועדון הילדות שלו את הלב הפכה לקבוצה בה הוא שיחק שנים לאחר מכן, בשלב צעיר בקריירה. וזה לא שהוא הצטרף אליה כשהיא הייתה בשיא כוחה, אלא ההפך. הוא רצה להצטרף אליה כשהיא הייתה בליגה הרביעית.
"לא קל לשחק כאן עם הלחץ של האוהדים, אני מנסה להתעלות לרמה שלהם", אמר. "אני עצוב כשאני לא משחק, אבל עושה הכל בשביל להתעלות". באחד המשחקים ברומניה הוא שמע אוהדים שמקללים את אמו שישבה איתם ביציע, באירוע בו אמו התערבה בעצמה והשתיקה את הקהל, אבל זה לא הסיט אותו מהמטרה. זה לא מובן מאליו, ומעיד אולי על התאמה אפשרית לקבוצה של אליניב ברדה. אנטוניו ספר הוא כדורגלן שלא נשבר בקלות.
הבעיה היא שלעתים זה עלול לשבור את המאמנים שלו. הוא אמנם הרשים במיוחד בראפיד בוקרשט, אך המאמן שהחתימו במועדון לא התרשם מאופיו. "אנטוניו ספר קצת לא יציב ברמה המנטלית", אמר פלוריאן מנאה. "יש עליו לחץ מכל הצדדים וגם ממני, אולי הדבר הנכון עבורו יהיה המעבר. יהיה קשה למכור אותו, בשונה מרארש אילייה. אמא שלו ארזה לו את התיק למחנה האימונים. זה פתאטי". ספר הגיב: "הוא קצת כועס, אני מקווה שהוא לקח את התרופות שלו. אני אעצור פה כי אני מכבד אותו".
אילייה, שם שנשכח כלעומת שבא לכדורגל הישראלי, גדל גם כן בראפיד בוקרשט. שניהם משחקים פחות או יותר באותו התפקיד, באגף, ובב"ש מקווים שהגורל של שניהם לא יהיה דומה.
למרות הדמיון, יש הבדל גדול מאוד ביניהם. אילייה הגיע כפלסטר בינואר לקבוצה במצב לא טוב ועם סגל לא מאוזן, בזמן שספר מגיע כשחקן של ב"ש מתחילת העונה ויעבור איתה מחנה אימונים מסודר. יש לו גם קבלות לא רעות, בדמות 6 שערים ושני בישולים העונה בליגה הרומנית (אדריאן פאון הבקיע שני שערים ובישל 4 נוספים לפני שהגיע לישראל) ומקום בסגל של הנבחרת הבוגרת, בה כבר הספיק לערוך הופעה.
כשהוא בן 23 ופטריק קלימלה בן 24, יכול להיות שבב"ש בונים על שניהם כחלק מהתקפה ארוכת טווח או כשחקנים שיוכלו להתפתח בטרנר ולהימכר ברווח. כל זה טוב ויפה, אבל בואו נדבר תכל'ס. כמה הוא טוב בכדורגל?
הצד המקצועי
אם יש משהו שמאפיין את המשחק של ספר, זאת התכליתיות. הוא הודה בזה בעצמו: "אני משקיע באימונים, לפעמים יותר מדי. אני רוצה לבעוט הכי הרבה שרק אפשר, זה הדבר שאני עושה הכי טוב. אדריאן מוטו אומר לי לבעוט כל הזמן. אני חייב לדעת מתי למסור, אבל אני שמח כשיוצא לי לבעוט לשער".
הוא הבקיע 6 שערים מ-4.4 שערים צפויים ובעט 32 פעמים למסגרת. הפער בין כמות הבעיטות למסגרת לבין כמות השערים הצפויים - ההסתברות של בעיטה להפוך לשער לפי InStat - עלול להעיד שלעתים הוא בועט מהר מדי לשער. זה הפרש משמעותי, שלא בהכרח מעיד לטובתו.
ספר יכול לבעוט מרחוק בצורה טובה, מה שמוסיף איום מגל שני לשיטה של אליניב ברדה. זה יכול להפוך אותו למרים מסוכן במצבים נייחים, משהו שמתאים גם כן לגישה של ב"ש. היכולת שלו לבעוט על השער, בין אם מרחוק או כשחקן שמצטרף להתקפות, הופכת אותו לשחקן משמעותי במיוחד בקבוצה שהייתה צריכה רגל מסיימת בחלקים גדולים מהעונה.
עם זאת, ספר שחקן כנף ולא חלוץ. הוא יצטרך לסייע גם בניהול המשחק - משהו שהוא לא בהכרח מצטיין בו, כפי שהודה בעצמו - ואולי ב"ש תצפה ממנו ליותר הצלחה בכדרורים (42% בלבד, למרות המהירות הטבעית שלו) או כפליימייקר. למרות זאת, התכליתיות הזאת והרצון לחפש את השער זה משהו שהיה קצת חסר לאדומים מהדרום העונה. כשחקן שסיים את השנה עם 32 בעיטות לשער ו-18 מסירות מפתח, לפי InStat, הוא כנראה יצטרך לשחק בתפקיד קצת פחות משוחרר, אבל יכול לתת טאץ' שהיה חסר לקבוצה. לא מן הנמנע, אגב, שנראה את ברדה משתמש בו כנשק מכריע ושובר שוויון מהספסל א-לה רותם חטואל.
הנטייה לבעוט לשער והפוטנציאל שהוא הראה הוביל לכך שבמשך יותר משנה יש שמועות על מעבר לאירופה, כשהוא הוזכר כמועמד לפלארמו (שלא משחקת בליגה הראשונה באיטליה) ולספציה. אדריאן מוטו, שחקן עבר גדול שעבר בעצמו בכדורגל האיטלקי, אמר בינואר ש"נתמוך במעבר. כל עוד הוא כאן ניתן לו להמשיך ולהתפתח, אבל אם הוא ירצה לעבור נאפשר את זה". בסופו של דבר זה התאפשר לאחר שאמו ניהלה את המו"מ עם הפועל ב"ש, לאחר שהיה על סף מעבר לזולטה וארחם בינואר.
בסך הכל, נראה שב"ש השיגה כאן שחקן לא רע בכלל. אחד שעבר המון, מה שהשפיע על זה שהוא מחפש בעיקר את השער ופחות את חבריו לקבוצה, אבל כישרון גדול שמשך את העין של קבוצות מסדר גודל בינוני-קטן שמשווקות את עצמן כחממת שחקנים כמו ספציה או זולטה וארחם. כשחקן כנף צעיר וזר הוא מגיע על המשבצת של שאפי סולימאנוב ונראה יותר יציב מנטלית ממנו. האם זה מספיק טוב בשביל להוביל את ב"ש לאליפות ראשונה תחת ברדה כבר עכשיו? רק הזמן יגיד.
Follow @Roi_Weinberg