בשקט בשקט, בשבוע שעבר פרש הבלם דן מורי ממשחק פעיל, ולא במקרה נעשה השימוש במילים "בשקט בשקט". לאורך כל הקריירה מיעט מורי לדבר עם התקשורת או לחשוף יותר מדי מחייו האישיים, עד שנשכחה העובדה שמדובר באחד הבלמים הטובים והיציבים בכדורגל הישראלי בשני העשורים האחרונים. הוא מזוהה בעיקר עם בני יהודה בה שיחק 11 עונות ב-3 קדנציות, אבל יצא גם לאירופה ושיחק 3 עונות בוויטסה ארנהיים ההולנדית, עונה אחת בבית"ר ירושלים ורשם 7 הופעות בנבחרת ישראל.
"הדבר שהוביל אותי לאורך כל הקריירה זה השקט, הפרטיות ולהיות בתוך הקונכייה של עצמי", מסביר מורי את הפרישה השקטה. "ככה העדפתי לעשות את זה. בלי טררם. בצניעות. פשוט לקחתי החלטה וביצעתי אותה. אני לא אוהב להיות במרכז העניים".
מה הוביל אותך לפרוש בגיל מוקדם יחסית?
"המון דברים. גם הצעות שלא סיפקו אותי, גם תחושת מיצוי, גם מחשבה של לא ללכת לסתם קבוצה כדי למשוך עוד שנה את הקריירה. רציתי לחפש עוד אתגר, אם נגיד בני יהודה היו אומרים לי בוא תעזור לנו לעלות ליגה הייתי בא ומשחק שם, אבל לסתם קבוצה בליגה א' או בליגה לאומית כדי סתם להעביר עוד עונה לא הייתי הולך. בסופו בני יהודה לא נתנו לי הצעה בסיום העונה בכלל, וזה מה שגרם לי להבין שאני צריך להמשיך בחיים".
תן לי רגע או שניים שהכי תזכור מהקריירה.
"בשנה השנייה שלי בבוגרים שיחקתי עם בני יהודה בגמר גביע המדינה נגד הפועל תל אביב ובגלל טעות שלי הפסדנו. הטעות הזו ליוותה אותי תקופה לא קצרה. אבל 9 שנים אחר כך חזרתי לאותו מעמד עם בני יהודה והפעם ניצחנו, ככה שזה היה סגירת מעגל טובה עבורי. רגע נוסף הוא חצי גמר הגביע בהולנד עם ויטסה, מין משהו שנתן לי חותמת שעשיתי משהו נכון".
שיחקת 3 עונות בהולנד, ליגה בכלל לא פשוטה, והיית בלם מרכזי בליגת העל, אבל יש לך רק 7 הופעות בנבחרת ישראל. אתה חושב שלא התייחסו אליך כמו שהיו צריכים להתייחס?
"כשרק התחלתי את הקריירה, משהו כמו 4-5 שנים ראשונות, היה את טל בן חיים, דקל קינן ואבי סטרול שהיו בלמים מרכזיים בנבחרת, אז הייתי בלם רביעי. היו לי הרבה זימונים ומעט מאוד הופעות. אבל בשנים האחרונות כשלקחתי תארים והייתי בלם מרכזי בליגה פחות זומנתי ואני חושב שזה חבל. הרגשתי חוסר הערכה כלפי חוץ. תמיד העדיפו להזמין שחקנים מקבוצות גדולות, כמו מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ת"א ופחות מבני יהודה. נבחרת זה משהו שקצת חסר לי בקריירה. אבל במהלך כל קריירה יש הרבה רגעים שאתה מסתכל ואומר 'פה יכולתי לעשות יותר' או 'מזל שלא עשיתי את זה'".
אחד הדברים שאתה הכי מוכר בזכותם הוא עניין שינוי השם מדין לדן. מאיפה זה הגיע?
"אני מגיע ממשפחה מסורתית, וכשנולדתי אבא שלי בחר לי את השם דין. לאחר מספר שנים הוא התחיל לעבוד במקום של אנשים יותר מאמינים ושם אמרו לו שדין זה שם קשה ושכדאי לשנות אותו. הלכנו לרב קנייבסקי זצ"ל ולאחר שהצגנו לו את השאלה לאיזה שם כדאי לי להחליף, הוא אמר דן. מזל שהוא אמר שם שהיה קרוב לשם שלי כי הוא יכול היה להגיד כל שם. איציק, חיים או כל דבר".
"יכלו לקרוא לי איציק"
שינוי השם עזר לך בקריירה?
"אני יודע ששחקנים אחרים שינו את השם בגלל חוסר מזל או קושי, אבל אצלי זה לא היה ככה. דווקא הייתי בשנים הכי יפות של הקריירה ועשיתי את זה נטו בגלל הכבוד לאבא. זה לא משהו שהייתי מחשיב כמשמעותי בקריירה".
היום אתה קרוב לדת?
"אני מניח תפילין כל יום, התפללתי ערבית כל יום עם קבוצת בית"ר רמת גן איתם שמרתי על כושר בחודשים האחרונים. אני אדם מאוד רוחני ומאמין".
אז מה דעתך לגבי כדורגל בשבת?
"למרות שהבחירות האחרונות קצת פחות הראו את זה, אני דווקא חושב שהמדינה שלנו יותר בכיוון חילוני מאשר דתי, אבל כן צריך להתחשב בכולם. אני הייתי משאיר את המצב כמו שהוא. הבעיה היא שאם משחקים בשבת אין לאוהדים איך להגיע בתחבורה ציבורית. את אצטדיון המושבה, למשל, בנו על תחנת רכבת כדי שאוהדים יוכלו להגיע – אבל בשבת אין רכבת".
התארים - שלא על המגרש
תוך כדי המשחק כשחקן מקצועני עשית תואר ראשון ועכשיו אתה עושה תואר שני, לא הרבה שחקנים עושים את זה.
"היום הרבה עושים תואר ראשון 'של כדורגלנים' שקוראים לזה חינוך לספורט ובעצת חבר הלכתי ועשיתי תואר במימון ושוק ההון. לא היה קל לשלב את זה, הייתי חוזר ממשחקים, לומד למבחן ועושה את המבחן למחרת בבוקר.את התואר השני עכשיו אני עושה במערכות מידע. אני אוהב ללמוד ואני חושב שזה משהו מאוד נחוץ".
מתוך הסתכלות לעתיד, אחד הדברים הראשונים שעשה מורי לאחר הפרישה היה להציע נישואין לזוגתו בשנתיים האחרונות, מידן, והשניים מתכננים להתחתן בקיץ: "הייתי נחשב הרווק הנצחי של עולם הכדורגל". עכשיו כשהוא כבר לא שחקן פעיל הוא יכול להסתכל מבחוץ על העולם הזה ומבהיר שהוא לא בהכרח ידחוף את ילדו העתידי לעולם הזה: "אני אתן לו להחליט מה הוא רוצה לעשות. מה שבטוח, אני לא אנסה להגשים את עצמי דרכו".
כמי שבקרוב יהיה לו תואר שני ומתעניין בניהול, חשבת ללכת לכיוון של פוליטיקה?
"האמת שאני לא חושב שיש לי את זה. אני לא אחד שמריץ דברים. בפוליטיקה צריך להיות מאוד חשופים ואני לא כזה. אנחנו בתקופה מאוד חשובה למדינה. אנחנו רואים מה קורה בדרום המדינה ואני יכול רק לאחל לאיתמר בן גביר בהצלחה, אם הוא יצליח לסדר את מה שקורה שם אני אהיה התומך מספר 1 שלו".
מה השאיפות שלך להמשך?
"קודם כל להיכנס לתחום ההון ולהתמקצע בזה. אני פתאום בגיל 34 מנסה לגלות את עצמי וזה לא פשוט. אבל אם אני אגלה שאני פחות אוהב את זה, אני אזוז הצידה. מעבר לזה אני רוצה להישאר בכדורגל אם זה בתחום של פרשנות, או ניהול מועדון, או אפילו להיכנס להתאחדות. אני מאוד רוצה לשנות את הכדורגל הישראלי מבפנים. הכסף הולך למקומות לא נכונים וחבל. אין מגרשים, אין תשתיות, להרבה קבוצות אין דאטה. אנחנו מעצמת ספורט-טק מצד אחד אבל מצד שני הסנדלר הולך יחף, אין פה תשתיות שחובה שיהיו לקבוצות בימינו".
לא מעניין אותך להיות מאמן?
"זה גם מעניין, יש לי המון מחלוקות על מעמד המאמן. מאמן שמפוטר באנגליה הוא עדיין מסודר מבחינה כלכלית, אבל בארץ צריך לרדוף אחרי המשכורת שלו. זה גורם למאמן לא להיות כל כולו בכדורגל ופוגע בהתקדמות".
במבט מבחוץ על הכדורגל הישראלי, מה צריך לשנות כאן כדי שהנבחרת תעפיל לטורניר גדול וקבוצות יעפילו יותר פעמים למפעלים אירופאים?
"חלק מאוד חשוב זה התשתיות. זה מאוד עוזר לנו שמרימים את מספר הנבחרות שמשתתפות בטורנירים. מדינות הרבה יותר קטנות מאתנו מספקות הרבה כדורגלנים לרמות הגבוהות ביותר, אז למה אנחנו לא? לדעתי הליגה שלנו צריכה להיות יותר סוג של ליגת פיתוח שחקנים, מאשר שחקנים שמרוויחים סכומים גבוהים. משם הישועה תבוא".
בעוד 5 שנים, איפה יהיה דן מורי?
"מקווה מאוד שעם משפחה קטנטנה, שני ילדים, מאושר. ומבחינה מקצועית? לאן שהעולם ייקח אותי".