לפני שבוע וחצי, עברתי עקירת ציפורן ברגל. וואלה, זה באמת נוראי יותר ממה שזה נשמע. לא סתם מענים ככה שבויים. ואני אומר לכם, אני מעדיף לעבור את העקירה הזו שוב, תשעים דקות, גם בציפורן ברגל השניה ובכל הידיים, מלעבור שוב את המשחק אתמול (שני) בבלומפילד.
בפעם הראשונה בעידן ברק בכר, נראינו לחלוטין חסרי אונים, מופע זוועות כמו בימי הדיכאון של העשור השחון. התבטלות, התאדות, כלום, שום דבר וחושך על פני תהום. שטיח.
צריך לומר, היו חסרונות מאוד משמעותיים בהרכב, עם אובדן שני המגינים ודולב חזיזה. ההצבה של גולדברג כמגן שמאלי, רז מאיר כמגן ימני ודין דוד באגף נראתה עוד לפני המשחק כרעיון רע ביותר. הלכה למעשה, כל השיטה, השיטות, שמכבי חיפה בנויה עליהן הופכות לעקרות במערך שכזה.
בפועל, זה היה נראה אפילו גרוע יותר ממה שדמיינו. שון גולדברג הוא בלם אדיר ומגן ממש לא אדיר, לזרוק כדורים לפיירו מתחיל להתברר כשיטה לא אפקטיבית במיוחד, ודין דוד ברח מהאגף לאמצע בלי הודעה מוקדמת.
עזבו, אין מה לפרוט את זה ליחידים כאלו ואחרים, שיטת משחק או פרפראות טכניות. התירוצים כאן חסרי משמעות וצריך להודות על האמת - קבוצה אחת באה לטרוף, להילחם על יוקרה, כבוד והזכות להיכנס בחזרה למירוץ, והקבוצה השניה באה להעביר את הזמן ולקוות לתיקו. זה נראה ככה מהשנייה הראשונה ועד האחרונה, ומכבי תל אביב פשוט רמסה אותנו בלי להתקשות.
וכמובן שכשאנחנו עם הראש באדמה ופיגור שני שערים, שוב פעם, אבו פאני מאבד את הראש ולא נזהר כשיש לו צהוב. גם ברק בכר ברח מהמשחק הזה עם אדום מביש ביותר, ואני ממש כועס עליו. ברגעים הקשים האלו, אובדן הראש שלו שידר כאוס והרמת ידיים, וזה משהו שאסור שיקרה במכבי חיפה כיום.
זה היה הערב החלש והגרוע ביותר של מכבי חיפה בעידן ברק בכר, בלי תחרות. אה כן, וגם הקפטן, נטע לביא, בבריחה מפוארת משלו. לאור ההתנהלות שלו בחודש האחרון, עד כמה שזה לא נעים, הוא קיבל את הפרידה שהיה ראוי לה.
כבר קיבלנו בראש עם בכר עם הקווים, אבל בחיים לא התפרקנו ככה. היה שם משהו, מתחת לפני השטח, בועת זפת ודרעק שחיכתה להתפוצץ. והיא התפוצצה בטיימינג הכי גרוע שיש, מול היריבה הכי גרועה שיש.
אנחנו משחקים גרוע יותר מדי זמן, משמרים את המומנטום של טרום הפגרה בלי הברק ומגרדים נצחונות קשים, קשים מדי ביחס לאיכות של הקבוצה. מול כל הליגה זה עוד יכול להספיק, אבל העגלה המקרטעת הזו לא יכולה להתגלגל בבלומפילד בצורת המשחק הזו, בטח לא כשמכבי תל אביב מגיעה באטרף מוחלט למשחק הזה מול האדישות ושלוות הנפש הלא ברורה שלנו.
חטפנו חתיכת סטירת לחי מצלצלת, השפלה עצומה. ועכשיו נשאלת השאלה - האם ואיך נדע לקום ממנה הפעם? די ברור, אנחנו צריכים לרענן ולחזק את הסגל ביותר מעמדה אחת, ואם למישהו עוד היה ספק, המפלה בבלומפילד הציבה מראה מאוד נוקבת בכל מה שנוגע לעומק הסגל הירוק. הפערים בין ההרכב הפותח לבאים אחריהם גדולים מדי, ואנחנו נהיה חייבים לעשות מעשה.
ובכל זאת, לפעמים, פצצה חזקה מאוד לפנים היא דווקא מה שאתה צריך. ברור שזה הדבר הכי גרוע שכזו פדיחה והשפלה מגיעה דווקא ממכבי תל אביב, אבל אולי עלבון ההשפלה, הצריבה באגו, תחושת הגועל והטעם החמוץ בפה, הם אלו שיעזרו למכבי חיפה להיראות סוף סוף כמו מכבי חיפה. בנוסף, צריך לזכור שאנחנו עדיין עם 5 נקודות פור, וזה עדיין משמעותי. יש לנו את היכולת להתאושש, ולפני סגירת החלון, הגיע הזמן שנתחדש במספר כלים שיסייעו לנו בריענון ובבוסט קדימה.
זו שעת מבחן למועדון ולחוסן שלו, זמן של החלטות ונטל הוכחה חדש על הכתפיים.
שבת, 15:00, ריינה. זמן להתחיל לייצר רצף חדש.
שבוע טוב וירוק לכולם.
