sportFive1267180 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
מהצעירים של חוף השנהב (קרדיט: אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
מהצעירים של חוף השנהב (קרדיט: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

קרדיט: אלן שיבר, ברני ארדוב, דני מרון

כשחושבים על כדורגלנים אפריקאיים שהטביעו את חותמם בכדורגל הישראלי במילניום הנוכחי יהיו מספר שמות ברורים שיעלו לשיח: טוני וואקמה, שהיה מסמליה הבולטים של הפועל ב''ש בעונות האליפות באמצע העשור הקודם. ג'ון פנטסיל שכיכב במכבי והפועל ת''א, והפך לקונצנזוס בזכות זה ששלף את הדגל הישראלי במונדיאל 2006. דרק בואטנג נחקק כאחד השחקנים הגדולים ששיחקו במרכז הקישור של בית''ר ירושלים מאז ומעולם, ו-וינסנט אניינמה ייזכר ככל הנראה כשוער הזר הגדול אי פעם ששיחק במחוזותינו.

אל הרשימה היוקרתית הזו אפשר להכניס שחקנים כגון ג'ון אוגו, פיטר מסיללה, סמואל יבואה, ואולי בעתיד יהיה אפשר לכלול גם את השמות של עלי מוחמד ועבדולאיי סק. ומהסתכלות ראשונית על אלו שצויינו, אפשר לשים לב שחוף השנהב, אחת המדינות הבולטות בייצור כוכבים מהיבשת השחורה, איננה נמנית על אחת מארצות המקור לאותם כדורגלנים. אך ייתכן שבעתיד הלא כל כך רחוק זה יוכל להשתנות, כשכבר העונה המדינה ממפרץ גינאה היא זו עם הכי הרבה נציגים בליגת העל.

פארפה גויאגון הוא כמובן השם המוכר מכולם מתוך 10 הכדורגלנים הרשומים לליגה הראשונה בישראל. לצד קשר מכבי ת''א מי שמרכיבים את שארית הרשימה הם; סטפן אקה (נס ציונה), אלוז' יאו (הפועל ירושלים), וויליאם טוגי (הפועל ירושלים), סדריק דון (הפועל ירושלים), ז'ונתן סיסה (הפועל חדרה), ברטי סולימאני (הפועל חדרה), טראזי תומא (בית''ר ירושלים), סנין סיבאי (עירוני קריית שמונה) ואבו דוסו (הפועל ת''א).

דטרו פופאנה במדי צ'לסי (getty) (צילום: ספורט 5)
דטרו פופאנה במדי צ'לסי (getty) | צילום: ספורט 5

העלייה של השחקן מחוף השנהב בישראל נמצאת בקונטרסט לכך שבשנים האחרונות נבחרת "הפילים" נחלשה משמעותית, כשבשני המונדיאלים האחרונים חוף השנהב גם לא השתתפה. למרות ה"ירידה" בעוצמה כנבחרת, מבחינת הפקת כדורגלנים בכירים לעולם הכדורגל, עדיין מדובר באחת המדינות הבכירות באפריקה.

האחים יאיא וקולו טורה, דידייה דרוגבה וסלומון קאלו הם הראשונים לעלות לראש כשחושבים על כוכבי כדורגל שעיטרו את הנבחרת בתקופות טובות יותר, אך גם היום יש לא מעט שחקנים בולטים שיצאו מהמדינה המערב אפריקאית; פרנק קסייה מברצלונה ו-ווילפריד זאהה הם הבולטים שבהם, ויחד איתם יש להזכיר גם כישרונות עולים כמו דוד דטרו פופאנה מצ'לסי ואודילון קוסונו מבאייר לברקוזן.

אם זה לא מספיק כדי להבין את האיכות שהייתה קיימת בחוף השנהב, ועודנה, אפשר לראות זו דרך הפריזמה של הליגה הטובה בעולם, הפרמייר-ליג. בעונה שעברה שתי המדינות האפריקאיות שהחזיקו בהכי הרבה נציגים באנגליה היו ניגריה (9) וחוף השנהב (8). הקרבה במספרים מרשימה עוד יותר כשמבינים את הפער בהפרשי האוכלוסייה; ניגריה עומדת על 206 מיליון אזרחים, ומנגד חוף השנהב עם קצת פחות מ-27 מיליון איש.

"צעירים מחוף השנהב יגיעו אם יוכלו לשחק בבוגרת" (קרדיט: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5

"הדרך למשוך צעירים זה בהבטחת תפקיד בבוגרים"
אז בזירה הבינלאומית חוף השנהב תמיד הייתה שחקן משמעותי, אך מה קרה בישראל בשנים האחרונות? מרשימת הכדורגלנים שהוזכרו בתחילת הכתבה ניתן לשים לב למספר שחקנים צעירים שהגיעו לארץ בתחילת דרכם המקצוענית, ומתחברים לסיפור גדול יותר. ירדן פרין, מנהל שותף בסוכנות שחקנים שמתמקדת בשחקנים ממערב אפריקה, הסביר על נקודת הפתיחה בקשר שבין שחקנים מהמדינה האפריקאית לישראל.

"הדרך למשוך כשרונות צעירים מחוף השנהב היא דרך האופציה הריאלית עבורם לשחק בבוגרים", הסבר פרין, "יש לא מעט שחקנים מחוף השנהב שכבר בגיל 17 הם שחקנים קבועים בקבוצות הבוגרות שלהם. אפשר לקחת לדוגמא את קארים קונאטה, חלוץ בן 18 שנמכר הקיץ לרד בול זלצבורג בסכום של 3.5 מיליון יורו. קונאטה הפך לשחקן הרכב במועדון שלו, ASEC מימוסאס, כבר בגיל 17, והוא ידע שבמועדון כמו זלצבורג, שמטפח צעירים, הוא יוכל לקבל את הבמה כדי להתקדם בעתיד".

פרין, שמייצג בין השאר את קלוד לואיס מבני יהודה, הסביר על האתגר איתו מתמודדים מאתרי כישרונות ישראלים באפריקה: "בסוף עבור שחקנים מוכשרים ממדינה כמו חוף השנהב ישראל היא במקרה הטוב, תחנת מעבר", שיתף הסוכן, "אין לנו דרך להתמודד מול צרפת ביכולת למשוך שחקנים, כי לשם מרבית השחקנים שואפים להגיע. אני כן יכול להגיד להם שהם יהפכו לשחקנים מובילים בגיל צעיר בקבוצות כאן בארץ".

דוגמאות עבר לצעירים מחוף השנהב שישראל היוותה עבורם קפיצת מדרגה לשלב הבא אינם רבים. מקרה בולט מהשנים האחרונות היא של אקס מכבי נתניה, פרננד גורי. החלוץ שיחק שנה אחת ביהלומים וברובה עלה מהספסל, אך בסיום עונת 21/20 הצליח להימכר בחצי מיליון יורו לווסטרלו הבלגית.

פרין טוען כי ישנה חשיבות שיווק משמעותית במאבק להנחתת צעירים נוספים מחוף השנהב: "כשרואים כדורגלן כמו פארפה, שהוא שחקן מוביל בקבוצה שהתמודדה במוקדמות קונפרנס נגד ניס, זה יכול לפתוח את הדרך לעוד שחקנים שישקלו להגיע לכאן. אני יכול לספר שלפני כמה שנים סימנו ועקבנו אחרי דטרו פופאנה מצ'לסי, אבל הוא בחר לעזוב למולדה משבדיה, הרבה בגלל שהוא ראה שחקנים אייוורים אחרים שהגיעו לשם ויצאו לליגות גדולות", סיכם הסוכן.

שיטת העבודה בחיבור שבין שחקן מחוף השנהב לאירופה עובד בצירים שונים. אחד המקובלים הוא בשיתוף פעולה בין אקדמיות מקומיות, למועדונים באירופה. ראסינג אביג'אן לדוגמא, אחת המועדונים הגדולים בחוף שנהב, עובדת בשיתוף פעולה עם ניס מצרפת. אחד השחקנים שהתקדם על ציר אביג'אן-ניס הוא הקשר המצטיין של בית''ר ירושלים, טראזי תומא, שבגיל 21 החל את הקריירה האירופית שלו במועדון הממוקם בדרום צרפת.

תומא אמנם הגיע בגיל "מאוחר" לארץ, אך כשהוא מתקרב לגיל 24 הקשר מציג ניצוצות של כדורגלן שעוד יוכל להימחר בתג מחיר גבוה חזרה לאירופה, וייתכן ובעתיד נראה צעירים מוכשרים כמותו. גויאגון, שחתם במכבי בגיל 18, היה הסנונית הראשונה ובסביבתו מעריכים שגם הוא לא יישאר בישראל זמן רב. במועדון הצהוב המשיכו באותו קו, כשהחתימו לאחרונה את עבדאללה דאו בלם בן 18 שגדל בפ.צ בואקה מחוף השנהב, והפך מהר לשחקן קבע בהרכב קבוצת נוער.

מגמת ייבוא הצעירים התרחבה לשאר הארץ, כשהעונה הפועל חדרה צירפה את ברטי סולימאני, ומכבי פ''ת החתימה את מאמאדו דיאביטה, בלם בן 18 שהגיע העונה ומסומן לעשות בקרוב את המעבר לבוגרים. כפי שזה נראה, אחרי שנים שהכוכבים האפריקאיים הגדולים שעשו חיל בישראל הגיעו ברובם מניגריה וגאנה, ייתכן ונראה מדינה מערב אפריקאית נוספת שמתווספת לרשימה. מחוף השנהב יצאו לא מעט שמות גדולים לצמרת הכדורגל העולמי, ובעתיד הקרוב נראה שגם לכדורגל הישראלי.