שמעו חברים, אנחנו כבר זמן מה ביחד, פה בספורט 5. מי מכם שככה טיפה עוקב, יודע עד כמה התיעוב שלי למגרש בקרית שמונה, מכל הסיבות שבעולם, חוצה יבשות וימים. מדובר בערצבייה מייאשת, שכל קשר בינה לבין חוויית צפייה תקנית בכדורגל מקרי בהחלט. תוסיפו לכך את המשחקים והתוצאות האחרונות שלנו שם, ואת הנסיבות בהן התרחש בעיקר המשחק הלפני אחרון, ותבינו את רף הציפיות הנמוך עד מאוד שלי למשחק הזה. זה משחק שבלוח השנה שלי מסומן באיקס אדום גדול, איבוד נקודות כמעט ודאי, בטח בהתחשב בלוח המשחקים הבלתי אפשרי בו אנחנו נמצאים כרגע.
ולמרבה הפתעתי, אותו האיצטדיון הנוראי סיפק משחק ממש טוב, לפחות לצופה הנייטראלי. חמישה שערים, מהפכים, אינספור מצבים, שום דבר מהאפרוריות המייאשת שלמדנו להכיר.
שלא נטעה, חלילה, לומר ששתי הקבוצות שיחקו כאן טוב, כן? אחת בהחלט שיחקה טוב, וגם הייתה ראויה לכל הפחות לנקודה במשחק הזה. הפועל קרית שמונה שיחקה באמת נהדר, אפס מוחלט של רגשי נחיתות, ויכלה לכבוש הרבה יותר.
בהמשך למשחק מתחילת השבוע, באמת שאפשר לשחק התקפי מול מכבי חיפה, לא היה חסר הרבה שקרית שמונה תצא נשכרת מהיכולת ההתקפית שלה. מה שכן, ברגע שבו השחקנים שלה התחילו עם השטיקים של ההשתטחויות, העונש לא איחר לבוא.
אצלנו? משחק ההגנה החלש ביותר שראינו מהקבוצה העונה. וזה אומר הרבה כשמדובר בקבוצה שהפסידה לריינה וקיבלה שלוש מהפועל ירושלים. הכל היה מפוזר, מבוהל וחסר אחריות, ועייפות פיזית או מנטלית לא יכולות לשמש כאן כתירוץ סביר.
פעמיים עלינו ליתרון, פעמיים הפסקנו לחלוטין לשחק ואיפשרנו התקפות מעבר בקלות בלתי נסבלת. עוד לפני כל גול שקרית שמונה רשמה, היא רשמה גם החמצת ענק אחת.
איפה היה הראש של השחקנים, באמת לא ברור. איך יכול להיות שבמגרש שבו ההשפעה הפסיכולוגית זהה עבור מכבי חיפה באפקט שלה להשפעה הפיזית והסביבתית, הקבוצה מרשה לעצמה להקל ראש בצורה כזו בחזרה מסודרת אחורה וקצת משמעת טקטית? זה משחק שצריך להדליק נורה אדומה עבור הצוות המקצועי, בכל הנוגע לתפקוד הטקטי והחשיבה במשחק.
ומצד שני, במשחק כמו המשחק הזה, במגרש שהוא בבואת פניו של איוב, בדקות שבהן השמיים מאייתים לך בעננים מעל הראש "עוד דקה שבירו הופך לך על הפרצוף" והכדורים שורקים מסביב לג'וש - צריך חתיכת אופי בכדי להחזיר יתרון בשלישית, אחרי שנלקח פעמיים.
בעיקר צריך, כשמשחקים אצלך בקבוצה שני תרנים, להגביה קרנות, וזה אכן מה שעשה עומר אצילי, כשמצא את הראש של דילן וקבע ניצחון כל כך חשוב, הגם שלא ממש הגיע לנו.
אגב דילן, כל מה שקרה לפני הגול איתו היה בגדר זוועה מתמשכת. משחק מפוזר, איבודי כדור שלומיאליים, בייחוד אחד ממסירת כדור שוער, שרק התעופפות של ג'וש עמדה בינו לבין מהפך ומפח נפש רציני מאוד עבורו. אבל גם במשחק כזה, מעודד מאוד לראות שהוא בכל זאת מצא את הפוקוס ואת הרשת מאחורי ברטקוס, ואנחנו סוף סוף יוצאים מהאצטדיון בקרית שמונה עם כל שלושת הנקודות. אחלה ראש, דילן, אחלה תחת, מכבי חיפה.
נוסף ליכולת ההגנתית הבלתי מרנינה, בשורות לא טובות גם מכיוונו של דניאל סונדגרן, שספג פציעה שנראית כלא פשוטה. כולנו תקווה שהוא יחזור כמה שיותר מהר. כרגע, נראה שבשני משחקי ליגת האלופות וגם בליגה, לפחות עד פגרת המונדיאל, מרחב התמרון שלנו נסגר משמעותית. בכר יצטרך למצוא פיתרון טקטי מניח את הדעת ולהרחיב את הרוטציה בצורה חכמה, על מנת שנוכל לצבור כמה שיותר נקודות בטרם נתעלף כולנו, שחקנים ואוהדים, על סף דלתו של גביע העולם בקטאר.
כך או כך, פנינו קדימה, אם כן, לקראת המשחק אולי הכי קל שלנו העונה, פריז סן ז'רמן בפארק דה פראנס. הצעיפים ארוזים, המזוודה כבר ליד הדלת והילדים בכוננות מתנות מתובלות ברגשות אשם. כל עדת בני ישראל הירוקים משתנעת לעיר האורות, כשאף מגבלת כרטיסים בחסות אנטי ישראליות מובהקת לא תרתיע ולא תעכב אותנו. על הדשא, לעומת זאת, נזדקק לנס בסדר גודל של פתיחת ים סוף ופח שמן שיספיק לחודשיים בערה בכדי לעשות כל דבר שלא יהיה כרוך בהפסד לא מינימלי.
אבל כמו שכבר למדנו, הקבוצה הזו מסוגלת באמת לכל דבר, ואנחנו מאמינים בני מאמינים, בייחוד כשכל הסימנים מראים שהחברים בעיר האורות יראו מולם קיר ירוק גדול בהרבה מכפי שציפו. ובתכלס, כמו שכבר רשמנו בכל משחק בקמפיין המופלא והנהדר הזה, מה כבר יש לנו להפסיד?
שבוע טוב וירוק, פריז אנחנו מגיעים! קיליאן, בבקשה בלי טילים!!
נ. ב. לפני המשחק, מאור לוי קיבל עידוד ואהבה מכלל הקהל הירוק שהגיע אתמול לקרית שמונה. כמה זה חשוב, כמה טוב לראות שהגרעין הקשה עומד מאחוריו ומאחורי כל שחקן בקבוצה, ונחוש להרים את הביטחון שכמה טיפשים הורידו לשפל המדרגה. שריקות בוז לא יעזרו, הן אף פעם לא עזרו. רק תמיכה, רק עידוד לכל שחקן ירוק. אז, עכשיו, תמיד.
