מכבי תל אביב בנתה קבוצה בעייתית בקיץ, זה לא חדש. נכון, אף אחד לא היה מתנגד לשחקנים כמו ערן זהבי, דור פרץ ויונתן כהן בקבוצה שלו, אבל כמו שנאמר לא פעם בעבר – במקום לחפש את הגיבורים החדשים, מכבי ברחה אל הנוסחה הקלה, עם הגיבורים הישנים. האיש שזכה בשלוש אליפויות בעידן קרויף קיבל את החוזה הכבד שביקש, ושב הביתה. הגיבורים שזכו עם ולאדן איביץ' בשתי אליפויות לא פחות מדהימות, נכנענו לחולשה שלהם, וחזרו לסביבה הנוחה והקלה. ברק יצחקי גם שמע את הביקורות, בלע הרבה רוק, אבל בטח חשב לעצמו: כל אלו שלא מתלהבים מתכנית העבודה שלי, יצדיעו לי כאשר השחקנים האלה יחזירו לקרית שלום את צלחת האליפות וידיחו את מכבי חיפה מהשלטון.
אגב, התחזית הזו יכולה עדיין להתממש, גם בלי ולאדן איביץ' שאמור לעזוב בקרוב את הקבוצה. אבל אם חשבנו אז שהבניה המוזרה של מכבי תל אביב היא אירוע חד פעמי, מקרי אולי, דחף של רגע לחזור לנצח בכל מחיר, היום אנחנו מבינים שהיא רק המשל, והנמשל הוא הרבה יותר עמוק מצורת החשיבה הגאידמקית של ברק יצחקי: הנמשל הוא שמכבי תל אביב של מיץ' גולדהאר הוא מועדון שתקוע בעבר, ולא מסוגל כבר יותר מדי זמן לשים בצד את השחצנות הבסיסית שלו מאחור ולהמציא את עצמו מחדש.
הסיפור של איביץ' מרסס את הכתובת הענקית הזו על הקיר בצורה שגם גולדהאר יכול להבין את הנאמר בעברית. הנוסחה שלכם מיצתה את עצמה. הרעיון הזה, של להביא מאמן זר אחרי מאמן זר, היה נכון לשעתו, אבל לא עוד. הגישה שאומרת שלא נכניס למועדון מאמן ישראלי, ויהי מה, הפכה מתרופה למחלה. הרעיון האמיץ מפעם הוא כבר הקיבעון הפחדני של ההווה. אולי עכשיו, כשהמחיר על אותו קבעון הפך להיות בלתי נסבל, גולהאר יבין שעליו להמציא את עצמו מחדש ולהביא למכבי תל אביב פילוסופיה קצת אחרת.
עם כל ההערכה העצומה לפועלו של האיש הענק הזה, בבטן מקרקרת תחושה שגולדהאר לא ממש פתוח לכך. בשתי הפעמים הקודמות בהן שוחח עם התקשורת הישראלית, פעם אחת באמצעות ראיון זום ופעם שניה כאשר ביקר בארץ, ניכר היה שגולהאר מעט השתנה. התרכך. האיש שבז לישראליות, פתאום החל משום מה להתחנף אליה מעט. האיש שרצה להראות לנו כמה אנחנו טועים, פתאום שידר רצון למצוא חן, להראות בכוח מאולץ משהו שכלום לא השתנה אצלו.
בניית הקבוצה העקומה בקיץ פיזרה את הערפל בנושא הזה: פתאום הבנו שגולדהאר רוצה לחזור לנצח בעזרת פנקס הצ'קים. שזה בעיקר מה שיש לו להציע, בינתיים. שזה לא מעט, אבל גם לא מספיק. מה שהיה פעם רק כלי כדי להביא למועדון את האנשים הנכונים, הפך להיות השחקן המרכזי בפילוסופיה של המועדון. הכסף יחזיר לנו את התארים. בקטע הזה לפחות, אנחנו עדיין מספר אחת.
שתי האליפויות של מכבי חיפה היו אמורות להעביר לגולדהאר את המסר. בטח כאשר המאמן שעשה זאת בחיפה היה פנוי לבוא למכבי תל אביב אחרי הפיטורים מהפועל באר שבע. אבל היהירות של האנשים שם למעלה גרמה להם להתעלם מהאופציה הזו. כעת, אחרי פרשת איביץ', גולדהאר חייב לחשוב מחדש על כל הפילוסופיה של המועדון. הפילוסופיה הזו עברה רענון מבורך בעידן הקודם של איביץ', שבא אחרי עזיבת זהבי – אז מכבי תל אביב פנתה לשחקני הבית שלהם ונתנה להם את המפתחות להוביל ולרענן.
כעת גולדהאר צריך לחשוב על תכנית עבודה חדשה, בין אם יזכה באליפות ובטח אם לאו. אולי להביא מנהל מקצועי חדש למועדון. אולי לרענן את שדירת הניהול במכבי תל אביב. אולי לגדל מאמן ישראלי מבית, אולי אפילו לנסות לגנוב את ברק בכר ממכבי חיפה. אולי להפסיק לשלם סכומי עתק לשחקנים מבוגרים מדי. הוא אמור לדעת יותר טוב מכולנו. בשנים הגדולות שלו גולדהאר הוכיח לנו שהוא יותר חכם מכולנו והמועדון שלו תמיד חושב צעד אחד לפני כולם. זה הזמן להוכיח שזה עדיין נכון, ושבניגוד לכמה כוכבים מבוגרים שהוא הביא הקיץ שלא לצורך, בשרוול שלו נותרו עוד כמה טריקים מבריקים.
