קרדיט: Butler media, Kansas University Media
עבור רוב עולם הכדורגל, החודש הקרוב יהווה תקופת פגרה באמצע העונה לטובת הגביע העולמי שמתקיים בקטאר. עבור שירה אלינב וטליה זומר, שחקניות נבחרת ישראל אשר משחקות בליגת הקולג'ים בארה''ב, בכלל מדובר בתקופת הכנה לעונת האביב.
זומר (18) סיימה זה עתה את עונת הבכורה שלה מעבר לים במכללת באטלר, בצורה מוצלחת הרבה מעל המצופה. 7 שערים ו-5 בישולים היו התוצר להשתלבות המצוינת של הקשרית, שקיבלה גם את תואר רוקית העונה בקונפרנס ה"ביג איסט". אלינב (22) חתמה למעשה את עונתה השלישית באוניברסיטת קנזס, שהייתה הטובה ביותר שלה במדי הקבוצה, עם 8 כיבושים (מלכת השערים) ו-4 בישולים. בראיון לערוץ הספורט השתיים שיתפו איך מרגישה תרבות ספורט קולג'ים, פערי הרמות מישראל, והשאיפות לעתיד.
אז לטובת הקוראים שלא בקיאים, איך נראית עונת כדורגל בקולג'ים?
שירה: בעונה עצמה יש 20 משחקים, וכל שבוע יש שני מפגשים ליגה. בחצי הראשון את משחקת נגד קבוצות מקונפרנסים שונים בארה''ב, מניו יורק עד קליפורניה, ובחצי השני של העונה הקבוצה מתמודדת נגד קבוצות בקונפרנס שלה. למעשה הטופ 8 בכל קונפרנס עולות לפלייאוף, לצערי הקבוצה שלי עלתה והפסידה במשחק הראשון.
טליה: צריך להוסיף גם, הקבוצות הכי טובות עולות לטורניר של ה-NCAA, שזה טורניר כלל ארצי. אתה יכול להגיע דרך מאזן הקבוצה במיקום הארצי, אבל הדרך הבטוחה זה אם לקחת את מקום ראשון בקונפרנס.
אז קצת בדומה לפוטבול, העונה בליגה אינטנסיבית, אבל קצרה מאוד.
שירה: לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ואין ספק שזה מהחסרונות הבולטים, שהליגה לא נמשכת 9 חודשים. בכל זאת, השלושה חודשים שלנו מאוד אינטנסיביים, ואחריהם יש לנו את ה"אוף סיזן", שזאת תקופה בעונה שמתפקסת בפיתוח אינדיבידואלי של השחקניות. גם שם יש 8-7 משחקי ידידות. אצלנו המאמנים מקפידים על משחקי אימון בקבוצה כדי לשמור על כושר. בגדול זאת החלוקה, בסתיו הקבוצה מתחרה בליגה, ובאביב זה איך אני מתקדמת כשחקנית.
שירה ראינו אותך במרץ האחרון משחקת בנבחרת, וזה לא נראה שהגעת מפגרה ארוכה.
שירה: בוא נגיד שבאביב אני הכי בכושר מכל העונה, אנחנו נטו מתמקדות בכל הנושא של כוח וכושר משחק. ושוב, זה לא שאין לנו משחקים, זה כן קורה מול קבוצות אחרות. אני מרגישה אישית שבאביב זאת הקפיצת מדרגה שלי, לא שומרים רזרבות, זה נטו כל יום להפיק יותר מעצמך.
טליה: העונות של הסתיו והאביב מאזנות אחת את השנייה. בסתיו אני לא יכולה לעבוד על אספקטים אישיים, ולערוך אימונים אישיים אחרי משחקים. באביב את עובדת על הדברים הספציפיים לשפר ולקדם במשחק שלך. זה נכון שאין את ההתרגשות של המשחקים, אבל את מפיקה מזה המון להתפתחות שלך כשחקנית.
אז עבורך טליה, איך הייתה השנה הראשונה בארה''ב?
טליה: הייתה לי עונת בכורה ממש טובה, ואני פשוט מאושרת מההחלטה שלי לבוא לבאטלר. סיימתי גם עם תואר רוקית העונה בביג איסט, שזה בהחלט פרס גדול על העבודה הקשה. מההתחלה המאמנים שלי שילבו אותי בקבוצה ונתנו לי את הבמה להביא את עצמי לידי ביטוי, זה היה באמת משמעותי עבורי כדי שאני אגיע לשלב הבא במשחק שלי. יש איתי בקבוצה גם בנות שפשוט יודעות לשחק כדורגל. אני כבר ממש מחכה לאביב, ולעונה הבאה שנגיע ל-NCAA.
ובכל זאת, למרות המעטפת המקצועית וחווית הקולג', לא מדובר בליגת מקצוענית לבוגרות. איפה נמצאת הליגה הישראלית ביחס לרמה בקולג'ים?
טליה: הפער הוא לגמרי לטובת הקולג'ים. הכדורגל ברמה הרבה יותר גבוהה, הקצב יותר גבוה שזה מטורף.
שירה: כל ילדה בת 18 פה לא רואה את הליגה בארץ. בנות פה משחקות מגיל צעיר כל שבת וראשון. זה בעצם החלום האמריקאי, להגיע לקולג'. לקח לי שנתיים להתאקלם לקצב כאן, במשחק פה אני רצה פי 1.5 יותר שאני רצה בארץ.
טליה: זה גם תלוי בליגות, יש ליגות פחות טובות, אבל בליגות שלי ושל שירה, הדיוויז'ן 1, מדובר בבנות שכולן הולכות להיות מקצועניות. הליגה הישראלית הייתה מקום התפתחות מאוד טוב בשבילי ובשביל שירה, אבל להגיע לכאן זאת לגמרי קפיצת מדרגה.
ומבחינת החוויה האמריקאית בקולג', איך זה מרגיש להיות ספורטאית?
שירה: להיות ספורטאי בקולג' זה כמו להיות מסי בברצלונה, ככה זה מרגיש. אנחנו המרכז, הלב של הקולג'. אני הולכת לקחת סנדביץ בקפיטריה וכולם מדברים איתי על המשחקים שלי, כולם מסתכלים עליך. יש אצלנו 500 ספורטאים, ובאוניברסיטה יש 30,000 אלף סטונדטים, והחוויה בקולג' זה לבוא למשחקי ספורט. אני חושבת שלקח לי זמן להתרגל לסגנון חיים כאן, לוקח זמן להתאקלם, עכשיו אני לא יודעת איך זה לחיות בלי זה. מבחינה הכדורגל, זה מזכיר את האקדמיה בוינגייט, אבל על סטרואידים. יש פה המון אמצעים, והאוניברסיטה מקבלת את השם שלה לפי האיכות של קבוצות הספורט שלה. אנחנו למשל ידועים כקולג' לכדורסל. כולם יודעים שקנזס זה הטופ של הטופ, אז הספורט זה הדרך של האוניברסיטה לשווק את עצמה.
וטליה, מה את לקחת עד כה מחוויה הכללית בקולג'?
טליה: אני חושבת שאמריקאים מאוד טובים בלעשות את העבודה שלהם. כולם לוקחים ברצינות את העבודה שלהם. אם זה הפרופסרים שאני לומדת אצלם, המאמנים שלי, השחקניות שנותנות הכול. זאת מין מקצוענות שאנחנו כישראליות יכולות ללמוד ממנה.
שירה: זה מה שמבדיל את ישראל מארה''ב, שכל אחת משקיעה בכל דבר קטן, ואם היא לא תצליח להביא את המקסימום יש עוד 20 שחקניות שיכולות לשחק במקומה. זה נותן את הדרייב להוציא מאיתנו את הרמה הכי גבוהה, זה יוצר תחרות בריאה.
ואם נסתכל שנייה על הכדורגל הישראלי, ראינו את הנבחרות הצעירות מתקשות לאחרונה במשחקי מוקדמות אליפות אירופה. האם זה ריאלי לצפות מהדור הנוכחי של כדורגל הנשים בישראלי לגלות התקדמות?
שירה: אני עדיין מאמינה שהדור הצעיר של השחקניות זה הדור עם הכי הרבה פוטנציאל שאי פעם היה לנו.
אז אם צריך לנסח קייס עבור שחקניות צעירות בישראל לעבור לקולג', מה היה כתוב בו?
טליה: זה מאוד תלוי בן אדם. קולג' זה גם לימודים אקדמיים, אני ושירה רצינו לצאת עם תואר, וזה לאו דווקא מתאים לכל אחת. אני עוד ילדה ויש לי עוד המון מה להתפתח, ככה שהבחירה שלי נעשתה בגלל המעטפת והעיקרון שאני עוד צריכה להתפתח, אני לא שחקנית בת 25 שהיא יחסית "מוצר מוגמר". אני חושבת שכשחקניות מישראל צריך לעבוד קשה מבחינה פיזית וטקטית, והקולג' נותן את הבסיס הזה כדי להגיע מכאן לאירופה.
שירה: את גם יוצאת עם תואר בגיל 22 או 24, ובוא נדבר תכלס, המשכורות בארץ מכדורגל נשים לא מספיקות כדי להמשיך את החיים אחרי הכדורגל, אנחנו לא יכולות לחסוך מיליוני שקלים מהכדורגל. זה גם נותן לי הרבה ביטחון, שאת יודעת איפה תשחקי. שיש שאפשר להסתכל גם על שחקניות כמו נועה (סלימהוגיץ') ואירנה (קוזנצוב) שמשחקות בגרמניה, ועושות את הדרך שלהן. לאוניברסיטה יש קשרים עם קבוצות מכל העולם, מחפשים להביא שחקניות מאירופה, אז יש להם את הקשרים שמהם אפשר להראות את הסרטון ביצועים שלך לאותן קבוצות, וככה גם להגיע אליהן.
ומה בנוגע לקריירה בארה''ב אחרי הקולג', זאת שאיפה עבורכן?
טליה: אני מאוד אוהבת את הכיוון שאירופה הולכת אליו, אני מאוד אוהבת את הסצנה של כדורגל הנשים שם. ברור שאחרי 4 שנים בארה''ב הכול יכול להשתנות, אבל כרגע אירופה זה הכיוון כי זאת סצנה מגניבה בטירוף.
שירה: אם תהיה לי אופציה אני חד משמעית אשאר, זה סוג של חלום מאז שאני ילדה קטנה. להגיד שזה אפשרי, קצת פחות, בגלל החוקים הנוקשים לגבי שחקניות זרות, אבל אם תהיה לי הזדמנות אני ארצה להמשיך כאן.
